תוצאות הבחירות לרבנות הראשית

הרבה כבר נאמר ונכתב על תוצאות הבחירות לרבנות הראשית, ובכל זאת אוסיף קצת משלי.

ההפסד:
א. הרב סתיו הפסיד ברגע שהבית היהודי החליטו לא להרחיב את הגוף הבוחר. או במילים אחרות, להתנגד לחוק שטרן. היה ועדיין יש עמדה מוסרית בהתנגדות לחוק שטרן. הבית היהודי (כנראה בגלל לחץ מבחוץ, רבנים ורה"מ) קיבל החלטה לנסות ולנצח בדרך הקשה. ההפסד של הרב סתיו זה המחיר על ההחלטה הזו. לא לגמרי ברור לי שזו היתה החלטה שגויה, על אף המחיר הכבד.
ב. בנט נחשב למפסיד מהבחירות הללו. זאת, כאשר לבנט ממש לא אכפת מי הרב הראשי. מבחינתו גם אם זהבה גלאון היתה נבחרת לתפקיד, זה לא היה מזיז במיוחד. מנגד, עמד אריה דרעי שהרגיש שכל הקריירה שלו תלוי בבחירת המועמד שלו. אני לא חושב שזו הפתעה גדולה מי מביניהם הצליח. ואמנם, יש משהו פגום בכך שבנט הכריז בתקופת הבחירות שהוא יפעל למען השינוי ברה"ר, כשלמעשה לא ממש אכפת לו מהנושא. על זה מגיע לו שהוא ייחשב למפסיד. אגב, הסיבה שאין רב ראשי לירושלים זה גם כנראה בגלל שלניר ברקת לא אכפת כהוא זה אם יש או אין רב ראשי לירושלים.
ג. הציונות הדתית כולה צריכה לערוך חשבון נפש על תוצאות הבחירות, גם אלו שהתנגדו נחרצות לבחירתו של הרב סתיו. אני לא חושב שיש כיום רב ציוני דתי שהיה יכול לגבור על הרב לאו. הרב לאו זכה גם בגלל הדיל עם הש"ס, אבל גם בזכות הקשרים שלו עם העולם החילוני והדתי. קשרים שאינם רק מן הפה ולחוץ, אלא ידידות ארוכת שנים, מאור פנים ואכפתיות אמיתית. כמה רבנים יש בציונות הדתית שיכולים להתחרות בזה?
ד. הרב יעקב שפירא, הציוני-דתי הכי חרדי שאפשר למצוא לא הצליח לקבל אפילו בדל של תמיכה מהעולם החרדי או מהעולם הספרדי. איך תומכיו מסבירים את זה?

הרב הספרדי:
א. לקו הגמר הגיעו שלושה מתמודדים: הרב יצחק יוסף, הרב שמואל אליהו והרב ציון בוארון. בעיני, הראוי ביותר גם זכה בסופו של דבר. מי שספריו נמצאים בכל בית כנסת ספרדי בארץ (ואולי בעולם), ואף בחלק מבתי הכנסת האשכנזים, מגיע לו להיות הרב הראשי. זאת ועוד, שדרך הפסיקה של אביו נחשבת כיום לדרך ראויה לחיקוי, והוא ממשיך דרכו של אביו. כאן צריך לשבח את דרעי שהבין שלא מספיק שהמועמד של ש"ס יהיה הבן של הרב עובדיה יוסף, צריך שהוא יהיה בן שגם ראוי לתפקיד.
ב. אני לא יודע כמעט כלום על הרב ציון בוארון. אני יודע שהוא עמד לימין הרב עמאר בכל השנים האחרונות. אך התמודדות על תפקיד הרה"ר רק כדי לנקום בש"ס איננה נראית לי סיבה מספיק טובה כדי לרצות לראות אותו בתפקיד.
ג. אני התנגדתי לבחירתו של הרב שמואל אליהו, בגלל שהוא היה מעורב בכל מחלוקת ציבורית בתוך הציונות הדתית בשנים האחרונות. בעיני, הוא לא איש של שלום ושל אחדות. זאת, בנוסף לעמדות חוזרות ונשנות שלו שמבטלות כל דעה אחרת כאילו שהיא אינה הלכה. ביממה האחרונה התחלתי לשמוע קולות על כך שהרב שמואל אליהו השתנה קצת במהלך המירוץ לרה"ר והוא היום מבין שאם הוא רוצה מעמד רם בציבור הציוני דתי עליו להכיל גם קולות שונים משלו. אני מקווה שזה אכן נכון לטובתו ולטובת כלל הציבור.
ד. אני לא מבין מדוע שמנה וסלתה של הציונות הדתית תמכה במועמדות הרב אליהו על פני מועמדותו של הרב רצון ערוסי. מדוע ראו ברב אליהו יותר ראוי מהרב ערוסי למשרה הרמה? עפ"י איזה מדדים נקבעה התמיכה הזאת?
ה. הרב שמואל אליהו איננו הרב הספרדי היחיד בציונות הדתית. כדאי לזכור זאת גם לעתיד.
ו. ועם כל זה שהרב יצחק יוסף ראוי לתפקיד, בכלל לא ברור לי איך הוא יוכל לייעל את מערך הכשרות של הרבנות הראשית, כאשר למעשה ייעול מערך הכשרות של הרבנות יפגע בבד"צ בית-יוסף המשפחתי? האם הוא ינסה להפריט את מערך הכשרות, כפי שהציע הרב סתיו?

הרב לאו:
א. כמי שמכיר את הרב לאו מזה כשמונה שנים, אני שמח בשמחתו ומאחל לו ולכל עם ישראל הרבה הצלחה בתפקיד.
ב. כתושב מודיעין אני מצטער על עזיבתו של הרב לאו את תפקיד רב העיר. יתרה מזאת, אני דואג להרבה בתי כנסיות בעיר שאין להם רב, והיו פונים לרב לאו בשאלות הלכתיות שהיו עולות מפעם לפעם. קהילות אלו יצטרכו עתה למלא את החלל. מי יודע, אולי זה יוביל לעוד קהילות שימנו רב קהילה?
ג. האם הרב לאו הוא ציוני דתי? לא.  האם הרב לאו הוא חרדי? כן ולא. ילדיו מתחנכים במוסדות חרדיים ודברי התורה שלו הם חרדיים באופן מובהק. אבל גם הוא וגם ילדיו (עד כמה שידוע לי) למדו בישיבות תיכוניות חרדיות, ולא בישיבות קטנות וכד'. לרב לאו ולמשפחתו מאד טוב במודיעין, ואינני חושב שהם היו מרגישים בנח לחיות בתוך קהילה חרדית סגורה.
ד. האם הרב לאו הוא ישראלי? כן. ללא ספק, הרב לאו מעורה במה שקורה ברחוב הישראלי ובחברה הישראלית על כל גווניה. מהבחינה הזאת, הוא לא שונה באופן מובהק מהרב סתיו. גם ביחס שלו למדינת ישראל הוא לא בעל השקפה חרדית טיפוסית, אלא השקפה ישראלית-ציונית.
ה. מאד חרה לי שהרב לאו הצליח להיבחר ללא שהרגיש צורך להתראיין לאף כלי תקשורת רציני. למעשה, אף אחד לא יודע לומר מה מתכנן הרב לאו כרב ראשי.
ו. כאמור, אינני יודע לומר אם הרב לאו יוכל וירצה להוביל שינויים ברבנות הראשית. משפחת לאו לא רואה ברבנות וברבנות הראשית רק מקום עבודה, הם רואים ברבנות שליחות וברה"ר המוסד הרבני הבכיר של מדינת ישראל. אני מקווה שהוא מבין שאם הרבנות תמשיך באותו מסלול בו היא נמצאת אז סופה לאבדון. הרב סתיו הניח אוסף של פתרונות על שלחן החברה הישראלית. אני מקווה שהרב לאו ישכיל להשתמש בעבודה שעשה עבורו הרב סתיו.
ז. מבין הדברים שהרב לאו כן הזכיר זה את "מודל מודיעין". קרי, במודיעין הוא הצליח וצריך רק להעתיק את ההצלחה למישור הארצי. צריך להדגיש שבהרבה בחינות מודיעין היא יוצאת דופן. במודיעין אין מועצה דתית, כל שירותי הדת היו תחת ידיו של רב העיר (כך גם בשהם, אגב). במישור הארצי יש הרבה מאד ביורוקרטיה, איך בדיוק אפשר להחיל את "מודל מודיעין" במישור הארצי?

אני אישית חושב ששני הרבנים שנבחרו ראויים לתפקיד. התקשורת ורוב הציבור הישראלי לא נותנים להם, לצערי, אפילו מאה ימי חסד. אני מוכן לתת את ימי החסד ולבחון על פי המעשים. בעת הזאת מה שנצרך לענ"ד זה לא ייצוגיות אלא הרבה עבודה קשה. אני מאחל לשניהם הרבה הצלחה לטובת כולנו. 

נגישות ושקיפות בבחירת רב ראשי

מאז הפעם הראשונה שפתחתי את הספר "נעם אלימלך" אני שואל את עצמי איך היו מתייחסים לרבי הקדוש ר' אלימלך מליז'נסק, מחבר הספר, אילו היה חי בינינו היום.

למי שלא מכיר את תכני הספר, הנה שתי דוגמיות (הדוגמאות מכאן):

"על ידי מעשיו הקדושים יכול הצדיק לבטל כל הגזירות מישראל. כאשר יגזור – הקדוש ברוך הוא מקיים דבריו. הצדיק גוזר והקב"ה מקיים".

"הצדיק השלם ההולך תמיד באחדות האמיתי, הוא המשפיע שפע טובה וברכה לכל ישראל. ולזה מרמז אות 'צדיק' נכתב כזה צ, דהיינו נו"ן ויו"ד וראש עליון של הנו"ן הוא קצר, רמז אל האחדות, שהצדיק הולך בו, ורגל התחתון הוא רחב, רמז שהצדיק צריך להשפיע להרחיב ולפשט ההשפעה על כל ישראל. ויו"ד הנכתב מאחורי הנו"ן כמו על הכתף, רמז שהוא מקבל השפעה על שכמו מהיו"ד, שמשם באה עיקר השפעה, וזהו יודוך ה' כל מעשיך, ר"ל כל מעשיך יהיו ע"י היודי"ן"

תמיד שאלתי את עצמי, באם רב בימינו היה כותב כדברים הללו, האם היו מתקשרים אליו מהרדיו או מאתר 'כיפה' ושואלים אותו: "כבוד הרב, תגיד, אתה כותב על עצמך? אתה באמת חושב שאתה יכול לבטל את כל הגזירות מישראל?".

העולם נהיה קטן יותר. כל אחד מאתנו יודע זאת. אנחנו היום יכולים לפנות במייל או דרך הפייסבוק לנציגי הציבור שלנו בכנסת או בממשלה, ואנחנו גם מצפים שהם יגיבו לפניות שלנו, ויעדכנו אותנו במה שהם עושים למענינו.

אך מה לגבי עולם הרבנות?

לרבנים הראשיים לישראל אין עמוד פייסבוק, ואין אפילו כתובת אימייל מסודר שאפשר לקבל ממנו פנייה לשאלות שעליהם מופקדים הרבנים הראשיים (תאמינו לי, נסיתי). אני מכיר גם רבני ערים שאינם נגישים לתושביהם באימייל. ייתכן שכך הם מבינים שהם מקיימים את דברי השלחן ערוך (חושן משפט הלכות דיינים סימן ח):

"שכיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור לו לעשות מלאכה בפני שלשה, כדי שלא יתבזה בפניהם, וקל וחומר שאסור לו לאכול ולשתות (ולהשתכר) בפני רבים."

כלומר, שההלכה דורשת דיסטנס מסוים מהדיין הממונה על הציבור, כדי שלא יזלזלו בו, ובמה שהוא מייצג. ושוב, עלינו לתת את דעתנו לכך שהעולם השתנה בכל הקשור לריחוק ודיסטנס.

אם פעם היה אפשר לכתוב משפט בסגנון הבא (מתוך הבעש"ט על התורה פרשת נח):

"משל לשני בני אדם שרוצין לידע את המלך, ואחד נכנס בחדרי המלך ונהנה מאוצרות והיכלי המלך, ואחר כך לא יוכל לידע את המלך, והשני אמר מאחר שאי אפשר לידע את המלך לא נכנס כלל לחדרי המלך, ולא נודע לו כלום."

כיום, קשה בכלל להבין במה המדובר. בעידן בו מתפרסם בתקשורת דו"ח מצב בריאותו וההכנסות וההוצאות של ראש הממשלה, מה פירוש "לא יוכל לידע את המלך?".

זאת ועוד, באותו סימן בשולחן ערוך חושן משפט, מופיע גם המשפט הבא:

"דרך חכמים הראשונים, בורחים מלהתמנות, ודוחקים עצמם הרבה שלא לישב בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמוהו ושאם ימנעו עצמם מהדין תתקלקל השורה, ואף על פי כן לא היו יושבים בדין עד שהיו מכבידים עליהם העם והזקינים ומפצירים בם."

בתוך עמי אנכי יושב, וכבר זכיתי לראות מספר מערכות בחירות לרבנות הראשית ולרבנות עיר במספר ערים בארץ. על רוב הרבנים המתמודדים למשרות אלו קשה לומר שהם קיימו בעצמם "בורחים מלהתמנות, ודוחקים עצמם הרבה שלא לישב בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמוהו ושאם ימנעו עצמם מהדין תתקלקל השורה".

לכן, בניגוד לקולות אחרים שנשמעו בתקשורת הדתית, לאור המציאות שאנחנו רואים מול העיניים, אני דווקא מעדיף שגם בנושא התעמולה לא יהיה פער שלא ניתן לגישור בין העולם הרבני לעולם החיצוני. אינני זקוק לשלטי ענק ולסיסמאות בומבסטיות, אך כן הייתי רוצה לשמוע מפיו של המתמודד מדוע הוא חושב את עצמו ראוי למשרה הרמה. ואם הוא בכל זאת עומד על כך, שזה לא הוא שרואה את עצמו ראוי, אלא אחרים לחצו עליו להגיש מועמדות, שיואיל בטובו לומר בדיוק מי הם אותם האחרים שלחצו עליו ושהם יעמדו לפני הציבור ויפרטו את הסיבות שהם ראו לנכון להפעיל לחץ על המועמד.