לאחרונה יצא לאור ספר קטן (בגודל כף יד וכ160 עמ') של שרי מנדל, "בחזרה לחיים - כיצד לקום, לגדול ולצמוח מתוך משבר". בנה של שרי, קובי, נרצח כשהיה בגיל 13 במהלך טיול עם חבר באזור תקוע, בפיגוע שנחשב בזמנו לשיא חדש של ברבריות (הרצח, אגב, לא פוענח עד היום). לאחר רצח בנה, הקדישו היא ובעלה את חייהם לצמיחה ולמציאת הדרך כיצד לצאת מתוך האבל ולהתחזק.
בספר הזה היא מתארת את השלבים כיצד "לחזור לחיים". ההוצאה לאור של הספר כעת הוא לא רק משמעותי לכל המשפחות מסביבנו שחוו אבלות במהלך המלחמה הנוכחית, אלא גם עבור כולנו, כעם, שעוד נתון בטראומה מהמכה הקשה שספגנו. השלבים שמתארת שרי מנדל, אותם היא עצמה עברה באבל הפרטי שלה, הם אותם שלבים שהיא פגשה כשסייעה למשפחות אחרות לצאת מהכאוס ולחזור לחיים בצל האבדה, והם אותם שלבים שאנחנו כחברה נאלצים לעבור כדי שגם אנחנו נחזור לחיים.
לספר צרפו הקדמה מאת איריס חיים, אמו של יותם חיים ז"ל. אצטט גם קטע קצר מתוך דבריה החזקים והמחזקים:
"החיים הם סיפור שבו אנחנו יכולים להחליט אם אנחנו הקורבן או הגיבור. השימוש במילים מחזקות, חיוביות, מעצימות, הוציא אותי מתוך התהום השחורה. הפכתי את סיפור האסון והטרגדיה לסיפור של גבורה, הצלחה ובחירה בחיים."
בדרך כלל כשאני קורא ספר אני מסמן בפינת העמוד את העמודים הטובים במיוחד, שאני רוצה לחזור אליהם, או שאני חושב שאעשה בהם שימוש בעתיד. בספר הזה כבר בהתחלת הקריאה הבנתי שאם אתחיל לסמן את העמודים, כמעט ולא יהיה עמוד בספר שלא יהיה מסומן. כדי להביא לכם טעימה מהספר, יכלתי בקלות לפתוח רנדומלית כמעט בכל עמוד ופשוט לצלם.
בחרתי לבסוף בעמוד המתאר הן את הנפילה, והן את הקימה מתוך אמונה:
