לפני כ5 שנים יצא לאור ספרה של ד"ר ציגלר על מגילת רות "רות - מניכור למלוכה" (שילדיי קוראים לו: מניקור למלוכה), ובזמן האחרון ראה אור ספרה החדש על מגילת איכה. סגנון הכתיבה של שני הספרים דומה מאד, כשהמחברת מחפשת אחר המבנים הספרותיים הרווחים, ומבארת באריכות (כ500 עמוד סך הכל) כל אחד מהפסוקים עד לקבלת תמונה מלאה. מטבע הדברים, בניגוד למגילת רות העוסק בסיפור מתפתח עם מספר גיבורים, הניתוח של מגילת איכה, ספר קינות, הוא יבש יותר.
בחרתי להביא בפניכם סיכום סכמטי שערכתי מתוך דבריה של המחברת על פרק א' של מגילת איכה - בתמונה המצורפת.
הפרק מחולק לשני טורים: בטור הימני, ירושלים היא נסתרת, המקונן מדבר אודותיה ומתייחס אליה, אך היא נעלמת ונאלמת. בטור השמאלי ירושלים לוקחת את רשות הדיבור. פעמים רשות הדיבור עובר אליה באמצע פסוק, כאילו היא מתפרצת לתוך דבריו של המקונן, ואינה מסוגלת יותר לשתוק.
כמו כן, מתוך שלושת הקטעים בהם ירושלים היא הדוברת, יש התפתחות משמעותית. תחילה ירושלים פותחת רק בזעקה "ראה ה' את עניי כי הגדיל אויב", ולאחר מכן היא שוב זועקת "ראה ה' והביטה" והיא כבר מתבטאת ביותר אריכות כשירושלים כבר מפרטת את הנעשה לה. אך רק בדיבור השלישי היא גם לוקחת אחריות על הנעשה לה.
המחברת מנתחת מה לדעתה גורם לירושלים לחדול משתיקתה, ולאחר מכן מה גורם לה יותר להאריך בדבריה ובתיאור מציאותה, ומה בסופו של דבר מביא אותה לקבל אחריות על מעשיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה