שמיטה בזמן הזה

 במספר סוגיות בתלמוד הבבלי מובאת דעת רבי:

1. תלמוד בבלי מסכת גיטין דף לו עמוד א:

תנן התם: פרוסבול אינו משמט, זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו', עמד והתקין פרוסבול; וזה הוא גופו של פרוסבול: מוסרני לכם פלוני דיינין שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה, והדיינים חותמים למטה או העדים. ומי איכא מידי, דמדאורייתא משמטא שביעית, והתקין הלל דלא משמטא? אמר אביי: בשביעית בזמן הזה, ורבי היא; דתניא, רבי אומר: וזה דבר השמיטה שמוט - בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע - אי אתה משמט כספים; 

2. תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף ב עמוד ב

תנן: משקין בית השלחין במועד ובשביעית. בשלמא מועד משום טירחא הוא, ובמקום פסידא שרו רבנן. אלא שביעית, בין למאן דאמר משום זורע, ובין למאן דאמר משום חורש - זריעה וחרישה בשביעית מי שרי? - אמר אביי: בשביעית בזמן הזה, ורבי היא. דתניא, רבי אומר: וזה דבר השמטה שמוט - בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים. בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, ובזמן שאי אתה משמט קרקע - אי אתה משמט כספים. 

מדברי רבי למדנו שיש זמן שבו "אי אתה משמט קרקע", כלומר שאין מצוות השמיטה נוהגות.

רש"י בגיטין מסביר שמדובר בזמן הזה, "שבטלה קדושת הארץ":

בזמן שאי אתה משמט קרקע - כגון עכשיו שבטלה קדושת הארץ. 

עוד מסביר רש"י שם שהסיבה שאין שמיטת קרקעות נוהגת היא משום שיובל אינו נוהג:

ואף על גב דהלל בבית שני הוה סבירא ליה לאביי דבבית שני הואיל ולא היה יובל נוהג לא נהגו שמיטין מדאורייתא ודאמרינן בערכין (דף לב:) מנו יובלות לקדש שמיטין מדרבנן קאמר 

רבינו תם בתוספות שם חולק על רש"י במציאות ההלכתית בסוף בית שני:

ונראה לר"ת דהשמטת קרקע דהכא ודהתם לא איירי בחרישה וזריעה אלא בשדות החוזרות לבעלים ביובל והשמטת קרקע קרי ליובל ולשביעית השמטת כספים דשמיטה משמטת כספים ולא יובל כדאמרינן בהדיא בפרשת ראה אנכי ודריש לה מדבר השמיטה שמוט וה"ק בזמן שאתה משמט יובל אתה משמט שביעית כי ההיא דירושלמי [...] ואר"ת דבבית שני נהג יובל 

לדברי ר"ת משמעות דברי רבי "בזמן שאתה משמט קרקעות אתה משמט כספים": "בזמן שאתה משמט קרקעות" - בזמן שקרקעות חוזרות ביובל (כלומר, בזמן שהיובל נוהג), "אתה משמט כספים" - שביעית נוהגת (בין שמיטת כספים ובין שמיטת קרקעות). ולדברי ר"ת נהג היובל כל זמן בית שני, ולכן לשיטת אביי תקנת הפרוזבול של הלל היה רק עבור הדור שלאחר החורבן. 

רש"י ורבינו תם, אמנם חולקים בשאלה אם יובל נהג בזמן בית שני, אך מסכימים שלאחר חורבן בית שני אין היובל נוהג ולכן גם אין השביעית נוהגת. לעומתם, הרמב"ם כנראה סבר אחרת, לפחות לחלק מנושאי כליו.

מצד אחד הרמב"ם כותב שאין שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה (רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ט הלכה ב-ג):

אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג שיש שם שמיטת קרקע, שהרי ישוב הקרקע לבעליו בלא כסף, ודבר זה קבלה הוא, אמרו חכמים בזמן שאתה משמיט קרקע אתה משמיט כספים בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ, ובזמן שאין שם שמיטת קרקע אין אתה משמיט כספים בשביעית אפילו בארץ. 

ומדברי סופרים שתהא שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה בכ"מ, ואף על פי שאין היובל נוהג כדי שלא תשתכח תורת שמיטת הכספים מישראל. 

הרמב"ם אמנם מצטט את דברי רבי התולה את שמיטת כספים בשמיטת קרקעות, אך בהסברו את דברי רבי הוא תולה את שמיטת הכספים ב"יובל נוהג". 

בהמשך בפרק י כותב הרמב"ם כך (הלכה ח-ט):

משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות שנאמר וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה, והוא שלא יהיו מעורבבין שבט בשבט אלא כולין /כולן/ יושבים כתקנן, בזמן שהיובל [נוהג בארץ] נוהג בחו"ל שנאמר יובל היא בכ"מ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית. 

ובזמן שהיובל נוהג נוהג דין עבד עברי, ודין בתי ערי חומה, ודין שדה חרמים ודין שדה אחוזה, ומקבלין גר תושב ונוהגת שביעית בארץ והשמטת כספים בכל מקום מן התורה, ובזמן שאין היובל [נוהג] אינו נוהג אחד מכל אלו חוץ משביעית בארץ והשמטת כספים בכל מקום מדבריהם כמו שביארנו. 

הרמב"ם לא פיסק את דבריו, ולכן לא ברור האם מילת "מדבריהם" נסובה גם על "שביעית בארץ" או רק על "השמטת כספים". 

הכסף משנה והר"י קורקוס נחלקו כיצד לפסק את הרמב"ם.

לדעת הכסף משנה הרמב"ם סבר ששביעית מהתורה, גם אם אין היובל נוהג (כסף משנה פרק י הלכה ט): 

ומה שכתב חוץ משביעית בארץ וכו'. לא קאי אלא לשמטת כספים דאילו שביעית בארץ אף בזמן הזה הוא מה"ת כמו שכתבתי ברפ"ט: 

וכן בפרק ט הלכה ב:

אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה וכו' עד כדי שלא תשתכח וכו'. בפרק השולח גיטין (דף ל"ו) וכרבי ונראה מדברי רבינו שמפרש שמה שאמרו שם בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים ליובל קרי משמט קרקע שהרי שדות חוזרות לבעלים וכמו שכתב בספ"י אבל שמיטת קרקע אף בזמן הזה נוהגת מן התורה: 

לעומתו, ר"י קורקוס הבין שאין מחלוקת בין הרמב"ם לרש"י ור"ת (הלכות שמיטה ויובל פרק י הלכה ט):

ומהלשון הכתוב כאן בספרים שלנו הייתי אומר דשמיטת קרקעות גם בזמן הזה נוהגת לדעת רבינו מן התורה דמדבריהם שכתב רבינו אשמיטת כספים דסמיך ליה משמע דקאי וזהו שכתב כמו שבארנו ואלו בשמיטת קרקע לא ביאר דבר אלא שבספר כתיבת יד מצאתי כלשון הזה ובזמן שאין היובל נוהג אין נוהג דין עבד עברי ולא בתי ערי חומה ולא שדה אחוזה ולא שדה חרמים ואין מקבלין גר תושב ונוהגת שביעית בארץ מדבריהם וכן השמטת כספים בכל מקום מדבריהם כמו שביארנו ע"כ והרי זה מבואר שדעתו כדעת שאר הפוסקים כאשר כתבתי ריש פ"ט. 

הרב קאפח במהדורות הביא את לשון הרמב"ם כך:

ונוהגת שביעית בארץ מדברים, וכן השמטת כספים בכל מקום מדבריהם

בהערות שם כותב הרב קאפח כך:

וביד-פשוטה כתב הרב נחום אליעזר רבינוביץ' שלדעת הרמב"ם אין השמיטה חלה לאחר החורבן אף לא מדרבנן, אלא ממנהג:

גם מדברי הראב"ד על הרי"ף ניתן להבין שהוא סבור ששביעית הזמן הזה אינו מהתורה או מדברי חכמים אלא ממידת חסידות בלבד (השגות הראב"ד על הרי"ף מסכת גיטין דף יט עמוד א):

ראיתי שכתב הרב ז"ל ענין פרוזבול והסוגיא כולה ולא ידעתי אם הוא סובר שנוהג השמטת כספים בזמן הזה או שמא למי שנוהג מדת חסידות ומשמט כרבה או כרבנן דבי רב אשי ור' חייא בר אבא ונ"ל דהני כולהו מדת חסידות קא עבדי דהא קי"ל כרבי דדריש דבר השמטה שמוט והשתא ודאי אין יובל נוהג לא בארץ ולא בחו"ל לא מן התורה ולא מדרבנן שהרי אין יושביה עליה ואין שם ב"ד תוקעים ואין עבדים משתלחים 

וכך מסכם סוגיא זו הרשב"ש (שו"ת הרשב"ש סימן רנח):

וכן דעת ספר מצות גדול וספר מצות קטן דשמטה בזמן הזה דרבנן. וכן כתב ג"כ בעל ה"ה שלמה ז"ל וכן נראה קצת דעת רבינו שמשון בר אברהם ז"ל וכן דעת ר' יום טוב אל אשבילי והרב ר' יהודה ז"ל בספר חקות הדיינין. אבל בספר בעל הלכות גדולות וה"ר יהודה אלברצלוני הנשיא ז"ל והרב ר' יהודה בן יקר ז"ל והרב בעל העיטור ז"ל סוברים דאין שמטת קרקע בזמן הזה, ויראה מדבריהם דאינה נוהגת. 

ואף על פי שהרמב"ם ז"ל כתב בפ"ד מהלכות שמטה ויובל דשביעית נוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, והרב הסרדי ז"ל כתב בספר התרומות דהיא דאורייתא בזמן הזה, כדאי הם כל הרבנים הגדולים ז"ל דאמרי דהיא מדרבנן לסמוך עליהם, וכ"ש שהרבה גדולים סוברים שאינה נוהגת אפילו מדבריהם כמו שכתבתי למעלה בסמוך. ונפקא לן מינה דאם היא מדרבנן אזלינן בה לקולא