יום ראשון, 29 במרץ 2015

"האם חובה עלי לשלם קנס?"

בגליון אמונת עתיך האחרון (107) כתב אחד מחברי-רבותי מאמר קצר. כידוע, כתב העת אמונת עתיך יוצא לאור ע"י מספר מכונים תורניים, והם מפרסמים בגליונות כתב העת את תוצרי עבודתם.
חברי ומורי פרסם את מאמרו כחלק מאמרי מכון משפטי-ארץ, שניתן להבין משמו שהוא בא לחזק את מעמד המשפט העברי.
נושא המאמר: תשלום קנס.
הנה לכם הצגת השאלה עליה דן המאמר בן שלוש העמודים:

בקיצור, השאלה היא: אני חושב שניתן לי קנס שלא בצדק - האם עלי לשלמו?
המחבר דן בעניין דינא במלכותא, מעמד טובי העיר, מעמד הנוסע בתוך הרכבת כמקבל שירות ועוד כהנה וכהנה, ומגיע בסופו של דבר למסקנה הלא מפתיעה:

אקדים ואומר שחברי מחבר המאמר הוא יחיד ומיוחד, תלמיד חכם ברמה לא מאד מצויה, חריף ובקי. אני גם מרשה לעצמי לנחש שזה לא הוא בחר לפרסם את המאמר הזה, ואולי מישהו ממנהלי חיפש במה למלא עוד כמה עמודים בכתב העת והוא לקח את התשובה הזו, שאולי נכתבה רק כדי לתת לשואל להרגיש חשוב.
ואחרי כל זה, צריך לשאול: האם לשם כך צריך מכונים תורניים שיעסקו במשפט עברי? כדי לומר לאדם שעליו לשלם קנס שהוא מקבל?!
ואולי ירצה מאן דהוא לומר שהשאלה היתה רק היכי תמצי כדי לעסוק בנושאי יחס מקבל-נותן שירות, דינא במלכותא וכד', אם כן אשיב ואומר שהיה אפשר להרחיב את הדיון לאספקטים נוספים. לדוגמא:
א. אם הרב היה מגיע למסקנה שאין עליו חובה לשלם את הקנס, האם הרב היה עובר על איסור לפני עיוור לא תתן מכשול?
ב. אם הרב היה מגיע למסקנה שאין עליו חובה לשלם את הקנס, האם יכל השואל לתבוע את הרב שישלם עבורו את כפל הקנס שהיה מקבל?

בערב עיון בנושא משפט עברי שהשתתפתי בו לפני מספר חדשים עמד אחד מהפאנליסטים, פרופ' ידוע למשפטים והעלה את השאלה במלוא חומרתה:
איזה בשורה מוסרית מביא אתו העיסוק במשפט עברי? אם הבשורה היחידה היא שאפשר לעשות שמיניות באויר כדי להוכיח שכמעט בכל מקרה ניתן לנהוג כמנהג המדינה ואז לפסוק כפי החוק הישראלי, מה הועילו חכמים בתקנתם?
אני חושב ששאלת אותו פרופ' וביקורתי על פרסום המאמר הזה הם שני צדדים של אותו מטבע. העיסוק במשפט העברי שרק מוכיח את מה שידוע לכל ילד, או שבאופן עקבי רק מחזק את מנהג המדינה, הוא בהגדרה ריק. לא על זה אנו מתפללים בברכת "השיבה שופטינו".


3 תגובות:

אבי אמר/ה...

המטרה היא כמובן לא זה אלא העמדת אלטרנטיבה, בטווח הקצר בבוררויות ומקור השראה לשופטים ובטווח הארוך במערכת מלאה. הערך של מאמרים כאלה הוא לא בשורה התחתונה, שהיא כדבריך די צפויה (אם כי לא לגמרי, ראיתי יותר מפסיקה אחת עם מסקנה שאינה דינא דמלכותא), אלא בדיון שלפניה. דיון כזה מועיל הן מצד עצמו, כדיון שיועיל כשנוכל לנהוג לפי משפט התורה; והן מצד עצם העיסוק במשפט עברי מעשי, שהוא די זנוח גם אצל תלמידי חכמים.

אם לא דיונים כאלה, גם אם מחר יבוא המשיח, לא תהיה לנו שום אפשרות להנהיג משפט עברי.

אברם העברי אמר/ה...

נדב שנרב התייחס לכך באריכות במאמר די ידוע, ומסקנתו בגדול היא:

"...מה שקורה במחוזותינו בנושא של דין תורה בדיני ממונות הוא קרקס של צביעות וליצנות שצריך לשים לו קץ. לדעתי, עלינו לקבל את דעת הר"ן ואחרים, להכיר בחוקי המדינה או במערכת חוק סבירה אחרת כבמשפט המלך ולהגביל את השימוש בדין תורה לתחומים מעטים ומוגדרים, או למקרים סמליים."
http://www.bmj.org.il/userfiles/akdamot/26/Shnerb%20.pdf

אברם העברי אמר/ה...

ואגב, הזכרת לי להוסיף גם את הנושא הזה לפוסט שכתבתי אודות ספרו החדש של שנרב, ממנו עולה המסקנה המטרידה שההלכה בת-ימינו והמציאות לא ממש יכולות להיפגש:
http://ivri.org.il/2015/03/keren-zavit/