יום שלישי, 1 באוקטובר 2013

ביקורת ספרים: האיש על העדה, יחיאל פריש וידידיה הכהן

הרב שאר ישוב כהן, או בשמו המלא הרב אליהו יוסף שאר ישוב כהן, הינו דמות מרתקת. הוא גדל כנזיר מבטן בבית אביו הרב הנזיר זצ"ל, הי
ה למעין נכד למרן הרב קוק, נלחם במערכה על עצמאות ישראל, נפצע קשה ונפל בשבי יחד עם לוחמי ותושבי הרובע היהודי, כיהן כרב חיל האויר תחת פיקודו של גיסו הגדול הרב גורן, נבחר לכהן כחבר מועצת העיר ירושלים ולאחר מכן כיהן כרב הראשי של חיפה לכשלושה עשורים.
את כל זה מכנסים המחברים לתוך ספר בן פחות משלוש מאות עמודים, ועם לא מעט תמונות מחיי הרב.

נהניתי מהספר. הוא כתוב בצורה נאה, משולבים בו תמונות יפות והוא סוקר, דרך חייו של הרב שאר ישוב כהן, למעשה גם את דברי ימיה של מדינת ישראל. אך גם נשארתי עם מספר שאלות:
- האם הרב שאר ישוב כהן ממשיך בחלק ממנהגי הנזירות של אביו אך ורק כשמירה על מנהג בית אבא, או שהוא גם מאמין בזה כאידאולוגיה, כפי שהאמין אביו? האם הוא מזדהה עם הקמפיין השונים ברחבי העולם בדבר הרתיעה מאכילת בשר וכד'? בפסח האחרון נתגלה בפני התלבטות הלכתית בדבר האם להתיר לצמחוניים וטבעוניים מרצון אכילת קטניות, בניגוד למנהג אבותם. בשאלה זו מתחבאת שאלה יסודית יותר: האם ההלכה מכירה בצמחונות/טבעונות כערך שיש לשאוף אליו?
- הייתי מעוניין ביתר הרחבה בכל הקשור לאתגרים הייחודיים שהרב מצא ברבנות בחיפה. כיצד הרב מסתדר עם הקהילה החרדית הגדולה בחיפה? מנגד, כיצד הרב הסתדר עם ה"אדמומיות" של חיפה? מה היו הקשיים הגדולים ברבנות בעיר זו? המחברים מפרטים נושאים הלכתיים שונים בהם טיפל הרב שאר-ישוב כהן, אך לטעמי היה מקום להרחיב יותר בכל האספקטים הציבוריים של הרבנות הזו?
- אין ספק שהרב שאר-ישוב כהן מתאר ביראת הוד את אביו, הרב הנזיר. אך כיצד היה הרב הנזיר כאבא? האם זה אפשרי להיות איש-אלוקים במלוא מובן המילה וגם להיות אבא שיודע לצחוק עם ילדיו? בספר מרומז שהרב הנזיר לא יצא מהבית לפגוש את בנו החוזר מהשבי - כיצד חש עם זה הרב שאר ישוב? האם קיבל זאת בהבנה? אינני יודע לומר בודאות שהעניין שלי בשאלות אלו אינו רק בגוון הצהוב שלהם, אך אני גם מרגיש שמי שבאמת רוצה לעמוד על טיבו של הרב שאר ישוב הכהן ייאלץ לשאול את השאלות הללו.

הספר הנוכחי יצא לאור לכבוד יום הולדתו ה85 של הרב. אני תקווה שבמהדורות הבאות של הספר שייצאו אי"ה לכבוד יום הולדתו ה90 והמאה, נזכה אולי גם לתשובות על השאלות דלעיל.

חלק לא קטן מהספר מבוסס על יומן שכתב הרב שאר-ישוב כהן בהיותו לוחם בעיר העתיקה העומדת בפני חורבן ובהיותו בשבי הירדני. היומן עצמו הוא מרתק, וסגנון כתיבתו של הרב שאר-ישוב הצעיר הוא נעים מאד. במהלך הקריאה פעמים שהעיניים מתמלאות בדמעות. עם זאת, לדעתי, טוב יותר היו עושים מחברי הספר אם היו מפרידים בגופנים בין מה שהוא מהיומן עצמו לבין מה שנתווסף בשנים מאוחרות יותר (אם כי יש לציין שהם השתדלו לציין בהערות שוליים איזה חלקים אינם מהיומן המקורי).

לכל אורך הספר ישנן הערות שוליים רבות, אך לא רבות מידי, המפנים למקורות לדברים ולמאמרים העוסקים בנושאים בהם נוגע הספר. יישר כחם של המחברים על העבודה היפה שעשו בזה.


3 תגובות:

אלחנן אמר/ה...

הזכרת לי קטע מראיון עם הרב פרופ'. דניאל שפרבר (מקור ראשון, מוסף שבת, 'בין הינדואיזם לקטניות'. המראיין הוא עידו פכטר):

"אנו שרויים היום בשמרנות שהיא לדעתי מסוכנת", הוא פוסק. "והשמרנות הזו מרחיקה אנשים מההלכה ומאהבת התורה. אחת הבעיות הגדולות כיום היא ההגמוניה החרדית בתחום ההלכה. אנו מתגמדים כלפי הפוסקים שלהם. אבל יש לנו גדולים גם כן".

מה מאפיין פוסק ציוני דתי?

"קודם כול שהוא קשוב לצרכים של הציבור שלו, מוכן לחפש תשובות ופתרונות לבעיות שעולות. לא תמיד הוא ימצא אותם, אבל עליו לעמול לשם כך, כמו שכתוב ביחס לעגונות בספרות הפסיקה כי על הפוסק ל'משכוני נפשיה' (=למשכן עצמו) כדי למצוא פתרון לבעיות כואבות, בעיות שפוגעות ביחיד ובציבור. הוא צריך כמובן להיות תלמיד חכם לשם כך ולהכיר את המקורות. ודברים שמעיקרם הם מותרים ולא אסרו אותם במשך הדורות, אסור לאסור".

כמו מה?

"קטניות. זהו איסור משונה ביותר. האיסור מתגלה בשלהי המאה ה־13 במקומות מסוימים, ולגבי קטניות מסוימות מאוד. משם זה מתגלגל וכובש עולמות. אסרו אפילו פולי סויה שהתגלו רק מאוחר יותר ושפוסקי אשכנז כלל לא ידעו עליהם. לאסור את הדברים הללו זה מעשה פסול מבחינה הלכתית.

"בשלב זה אני לא מעוניין להתיר את כל הקטניות, למרות שלדעתי מעולם לא הייתה גזרה בעניין. טוב מאוד היה אם היו מתירים לציבור מוצרים כמו טופו ושמן כותנה. בספרי 'מנהגי ישראל' כתבתי שברומניה רצו לאסור תפוחי אדמה בפסח, מפני שמכינים מהם קמח, וסבי ז"ל עמד בפרץ ולא אסרו. תאר לעצמך – אני צמחוני, לא יכול לאכול תפוחי אדמה בפסח ולא בשר ולא דגים, מה נותר לי?

חנן קסנר אמר/ה...

בעניין הצמחונים אני בעד המשך איסור קטניות מהטעם המופיע בספר המנוחה של רבנו מנוח, השמחה.
קטניות נהוג לאכול בבית האבל ובלידה מאותו טעם, של קמאיות. נכון ש"קליות ואגוזים" נזכרים אצל הילדים, אלא שטבעוני יעיד שזה משמח כשהבחירה היא פרי יקר ומלא שומן (וחלבון!) או חומוס

הרה"ג מרדדכי אליהו זצ"ל טען לאסור חומוס בבישולי עכו"ם משום שהיום זה עולה על שולחנם של מלכים. לא יודע כמה מסכימים על כך, אשכנזים בפרט, והרי בהם עוסקים, לא ישימו את זה ככה. הייתי פעם באולם יוקרתי עם עלי גפן וכו' בלי מאכלים מזרח-תיכוניים מקטניות.

מה שכן - על שקיות האגוזים כתוב לאוכלי קטניות וזה בושה וחרפה, לא לדבר על שמן קטניות, שגם איזה מין תלמידי הראי"ה מצטטים אותו על ארץ ישראל וכו' בלבד, כאן החשש הוא מה? שזה נגע? פנטיות מטופשת.

וזה בלי לדבר על אזהרות האלרגנים והעובדה שלא יושבים באותו חדר, יש מוצר שראיתי "לאוכלי א. חלב נכרי" בלי שום רכיב חלבי, כטבעוני זה מדליק נורה, במפעל אמרו כמובן שאין כלום, אלא אולי פס ייצור זהה. אז "כשר א. חלב נכרי", זה הגיוני הלכתית? "בחזקת חלבי". איך החומרה של א. חלב יכולה להגיע לזה? באזהרות אלרגנים לא כתוב, איפה "חמירא סכנתא מאיסורא"? אדם שסכנה לחייו לאכול חלב יכול, ואילו אדם החושש לאבקת חלב נכרי - זה טמטום גמור

תודה ושמח לשמוע. נשמע מרתק. נכנס ל"רשימה".. תודה רבה!

מישקה אמר/ה...

חנן, בדרך כלל זה להיפך, שכתוב בהודעה על אלרגנים שהמוצר עשוי להכיל שרידי חלב, ולצד זה אפשר למצוא הרבה פעמים אחרונות שזה לאלרגנים בלבד אבל מבחינה הלכתית המוצר פרווה לגמרי.