יום ראשון, 1 באפריל 2012

"ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים" - דברי הרב קוק

בהגדה שבסידור עולת ראיה מובא על דברי המגיד:
ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים.
הערת שוליים מהרב צבי יהודה הכהן קוק ביחס לדברים שהיה אומר אביו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בסדר:
אאמו"ר זצ"ל היה אומר, כי אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, לחרות עולם, למתן תורה, הרי כל העולם כולו וכל סדר חיי האדם היו נשארים על מקומם בלי השתנות, וכך היה נשאר השעבוד לאותו פרעה במצרים. 
אינני יודע כיצד ניתן להלום דברים אלו של הרב. האם הרב קוק סבר שלולי יציאת מצרים הזמן היה עומד מלכת, כפשוטו? האם פרעה היה הופך להיות בן אל-מות?

שתי רעיונות חשבתי כדי להסביר דברים אלו, שניהם לא ממש מניחים את דעתי:
א. בשרשם כל מאבקי החרות בעולם יונקים מיציאת מצרים, מיציאת עם ישראל מעבדות לחרות. אם עם ישראל לא היו יוצאים ממצרים, אזי גם כל מאבקי החרות של שאר העמים שלמדו את עקרון מאבקי החרות מיציאת מצרים לא היו באים לעולם. ממילא העולם היה נשאר בדיוק כפי שהיה.
ב. חז"ל אומרים שהר סיני נקרא כך כי משם ירדה שנאה לעולם. הבחירה בעם ישראל ומתן תורה הובילו לתחרותיות בעולם. לולי התחרותיות בין האומות, שבבסיסה מגיעה ממעמד הרב סיני, אכן העולם היה נשאר כי לא היתה התקדמות לשום מקום.

יש לכם רעיון שיותר מניח את הדעת? מכירים דברים דומים של הרב קוק מכתביו, שיכולים להאיר על דבריו כאן? אשמח לשמוע.

6 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

"לחרות עולם למתן תורה" - עיקרה של החרות היה בקבלת תורה המוציאה את ישראל לחרות, ורעיונות התורה שנטעו בעמ"י ודרכו בעולם כולו מוצאים את העולם מע"ז משיעבודו לטבע וממוסרו המקולקל, ואילו לא יצאו ישראל לחרות ולא נתנה תורה היה העולם נשאר בדרגה רוחנית ומוסרית נמוכה הנחשבת כשיעבוד.

דני אמר/ה...

בהקדמה של הרב קוק לביאור ההגדה נרשם
"ההבדל שבין העבד לבין החורין אינו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר
וזה הוא בלתי משועבד.
אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות, ולהיפך בן חורין שרוחו הוא רוח של
עבד.
החירות הצביונית היא אותה רוח הנשאה, שהאדם וכן העם בכלל מתרומם על ידה להיות
נאמן להעצמיות הפנימית שלו, להתכונה הנפשית של צלם אלקים אשר בקרבו, ובתכונה
כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים, שהם שוים את ערכם.
מה שאין כן בבעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מאירים בתכונתו
הנפשית העצמית, כי אם במה שהוא טוב ויפה אצל האחר השולט עליו איזו שליטה שהיא,
בין שהיא רשמית בין שהיא מוסרית - במה שהאחר מוצא שהוא יפה וטוב."

מאלו, אני למד שמושג השעבוד והחירות כפי שמפרש הראי"ה מתייחסים לתחושת המשמעות של האדם בחייו, וביכולתו לזהות בתוכו את טבעו החיובי. יציאת מצרים אינה רק האפשרות למאבק החירות המדיני אלא גם הארה של האפשרות למציאת ערך לכל אדם פרטי. ממילא, אם עבדים יכולים להיות בני אדם חופשיים, אז גם עניים יכולים לחלום על עושר ועבדים על שררה וכו'. וכך סדר העולם נכנס למסלול של שינוי

(סליחה על ההארכה בדברים)

חגי אמר/ה...

יש הוה אמינא שגם אם הקב"ה לא היה מוציא את אבותינו ממצרים, אז בתקופת ההומניזם כבר היה איזה בג"ץ מצרי שישחרר אותנו מעבדות, מה שלכאורה מפחית את הנס של יציאת מצרים.
אז הרב קוק אומר שלולא יציאת מצרים ומתן תורה - הערכים המושחתים של אותה תקופה אכן היו נותרים בעינם בעולם עד ימינו ומבחינה זו אכן הזמן היה "עצור מלכת". התורה היא שהעמידה את העולם במסלול של התקדמות מוסרית שנראה לנו היום כמובן מאליו.

David Guttmann אמר/ה...

לכל אידילוגיה יש לו גרעין רעיוני
הגרעין שממנו הציץ באנושות הרצון לחירות חומרי ורוחני נתחדש ביציאת מצרים ובלעדו מי יודע אם היה צץ אף פעם

אנונימי אמר/ה...

אינני יודע מה התכוון הרב קוק זצ"ל. לצורך זה צריך ללמוד את שיטתו הכללית בביאור ההגדה ויציאת מצרים (הן בהגדה של פסח ב'עולת ראי"ה', והן בפסקאות שנוספו ב'מאורות הראי"ה' לפסח). עכ"פ המגיבים הקודמים הציעו הצעות יפות (וכמותן נמצאו בחיבורים שונים על ההגדה), ואולי נוסיף עליהן...

1) בהגדה של פסח 'אמרי שפר' (של הגאון הנצי"ב ז"ל, רבו של הראי"ה ז"ל) כתוב - למיטב זיכרוני - שהיות וכל העולם נברא בשביל ישראל ובשביל התורה (רש"י בראשית א, א), אם לא היו ישראל יוצאים ממצרים ומקבלים את התורה - כל התהליכים האחרים לא היו קוראים, שהרי כולם הם מכוונים מאת ההשגחה בשביל עם ישראל ודו"ק.
(אשמח אם מישהו יצטט את דבריו, כי אינני בטוח כלל שאני זוכר נכון).

2) יתכן להציע הסבר נוסף.
חז"ל אומרים שעד יציאת מצרים - לא היה עבד יכול לברוח ממצרים.
שמעתי מהרב א.ס. שליט"א שאין הכוונה שהייתה שמירה חזקה שלא יברחו עבדים, שכן אין שום אפשרות לשמור על גבולות רחבים כל כך, מפני בריחה של עבד אחד ממיליוני העבדים שהיו משועבדים במצרים.
לכן צ"ל שכוונת חז"ל שעד יציאת מצרים שררה תפיסת עולם מצרית, שהעולם לא בר שינוי. אין אפשרות לשנות. מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה.
כל השינויים הגדולים שקוראים בעולם, מתחילים מהרצון לשינוי, ההולך ומתפשט אצל רבים, עד שלבסוף גורם למהפכות שִלטוניות רבות משמעות. השורש של כולן, הוא האמון שייתכנו שינויים. הורש של תהליך זה הוא ביציאת מצרים.

רעיון נחמד אמר/ה...

http://ravsherki.org/index.php?option=com_content&view=article&id=68:6868-68&catid=57:maamarim-rav-kook-vetorato&Itemid=100513