בשבועות האחרונים קראתי את הספר "הרבי מקרן הרחוב" שיצא לאור לפני שנים, והוא תרגום של הספר באנגלית "holy brother". מדובר בספר של סיפורים על ר' שלמה קרליבך.
אינני אדם שסיפורי ר' שלמה זרים לו, ובכל זאת העוצמה של הספר הזה הוא והסיפורים שבו פשוט נגעו בי. יש לא מעט סיפורים בספר שאי אפשר לא לקרוא אותם עם דמעות בעיניים. ובאופן כללי, הספר מושך את הקורא לרצות להגיע למקומות אחרים, מקומות גבוהים מהמקום בו הוא נמצא כעת.
אחד הסיפורים שנגעו בי במיוחד הינו סיפור על ר' שלמה שנכנס לאכול איזה עוגה בבית קפה בצד הדרך. בעלת הבית לא היתה אשה נעימה במיוחד, ובכל זאת ר' שלמה יצא מגדרו כדי להחמיא לה על כל דבר שבעולם: על השירות שלה, ועל האפיה שלה, ועוד ועוד, עד שהגברת פשוט השתנתה ונהייתה אדם אחר. בסיפורים רבים, כמו בסיפור הזה, חוזר המוטיב שאם רק אנשים היו נחמדים ואוהבים יותר כלפי זולתם, הרבה מהרוע והעצבנות בעולם היתה נמוגה. אפשר להתוכח עד כמה זה נכון, האם "יצר לב האדם רע מנעוריו" או "שהאלוהים עשה את האדם ישר", ובכל מקרה הרגשתי שהספר חודר ודורש תשובה לשאלה: האם אין מקומות ורגעים בחיים שהיית צריך להיות יותר מכיל, יותר מבין או יותר אוהב?
לעוד סיפורים מתוך הספר הקשיבו להקלטות הנמצאות כאן.
לקראת סיום קריאת הספר, התפרסמה העיתון מקור-ראשון הכתבה הזאת. בסוף הכתבה ישנו תיאור של הופעה ודברים של הגב' שרה פרידלנד - בן-ארזה (גילוי נאות: אני מכיר אותה). הגב' פרידלנד מתארת את הצד החסר של הספר הזה, ובעיני משלימה את התמונה (קראו את דבריה שם!). הגם שכשקוראים את הספר, הראש הספקן שואל: הרי מן הסתם יש גם סיפורים שלא הסתיימו בהצלחה ונגמרו במפח נפש וברגשות קשים (אני אגב מכיר סיפור כזה מאחד מבני משפחתי). ובכל זאת, גם אם קיימים סיפורים בעלי גוון שונה, שמן הסתם לא יתפרסמו בספר לציבור הרחב, אני רואה חשיבות בספר הזה, לא בגלל החשיבות ההיסטורית של מי היה ר' שלמה קרליבך, אלא בגלל שהוא באמת מרים את האדם ודורש ממנו להביט על חייו ולבדוק האם הוא מגלה את האהבה זבו למי שראוי לה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה