בעוד הספר הראשון עוסק ביחסים של גדולי ישראל לאורך הדורות לשכניהם שהיו מדתות שונות, הספר הנוכחי עוסק ביחס של הרוב היהודי למיעוטים הלא-יהודים החיים בתוכנו בארץ ישראל ולמדינת ישראל.
הספר מחולק למאמרים בנושאים צפויים כשעוסקים ביחסי יהודים וגויים בארץ ישראל: הגדרת גר תושב, היחס לגר תושב, דרכי שלום, וכד'. כאשר כל שניים-שלושה פרקים מהספר נכתבו על ידי אחד מארבעת מהמחברים.
אגש ישר לעניין שלשמו התכנסנו. תחושתי לאחר קריאת הספר היא שהספר בכללותו נמנע מלאחוז את השור בקרניו. כלומר, כל אחד מהמאמרים או הפרקים כתוב היטב ומכסה את הנושא אליו הוא מתייחס בצורה טובה, אבל בסופו של דבר כשלוקחים את מכלול המאמרים כספר שלם, הרי שנמצאנו חסרים.
אסביר את דבריי.
כאמור, תת הכותרת של הספר הוא: "מיעוטים במדינה יהודית". אם היינו עוסקים בספר תיאורטי המדבר אודות מדינה יהודית תיאורטית ועל מיעוטים תיאורטים, הספר היה מעולה.
אבל כאזרח במדינת ישראל, הרי שאני מצפה לספר שעוסק במדינה היהודית שאני מכיר, הרי היא מדינת ישראל. לא רק זה, אלא שאני מצפה שתהיה התייחסות ישירה למיעוטים שאותם אני מכיר.
במדינת ישראל היום יש את המיעוטים הבאים:
- דרוזים וצ'רקסים
- בדוואים
- ערבים נוצרים
- ערבים מוסלמים אזרחי המדינה
- ערבים שאינם אזרחי המדינה
- עובדים זרים חוקיים
- מסתננים
על פניו מי שרוצה לעסוק בנושא ה"מיעוטים במדינה יהודית", ראוי לו שיתייחס לכל אחת מהקבוצות הללו בצורה מפורשת וידון בכל אחת מהן בפני עצמה מה גדרה.
רוב הדיון בספר עוסק בחובה להעניק זכויות כאלה ואחרות לקבוצות מיעוט. אמנם, יש גם דיון מעניין לגבי אילו מינויים בכירים צריכים להיות שמורים רק ליהודים. ועם זאת, דיון הזכויות הוא חסר כשלא משלימים אותו באמירה ברורה של מתי יש לקבוע שהגבול נחצה ויש לפעול אקטיבית להסרת איום של גייס חמישי מתוכנו, או לפחות לשלול זכויות כאלה ואחרות. האם המחברים סבורים שגם אם קבוצה שלמה באוכלוסיה עוסקת בתמיכה פעילה בטרור ובאופן פעיל במרידה בשלטון, הרי שעדיין יש מקום להחשיבם לגרי תושב? אם הם מסכימים שיש גבול שמעבר לו מפסידים את זכויות גר התושב, הרי שצריך להגדיר את הגבול הזה, ואלו פעולות יש על השלטון לנקוט כנגד מי שאיננו גר תושב.
כל זה מוביל אותנו לעניין נוסף. לדעתי, הדיון ההלכתי סביב גר תושב הוא לא מספק. אינני מתייחס בדווקא לדיון בתוך הספר הזה בנוגע לגר תושב, אלא לדיון בכלל. במדינה דמוקרטית יש זכויות בסיסיות לכל אזרח. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, וככזאת היא מחוייבת להעניק זכויות בסיסיות לכל אזרחיה. זה כולל שמירה על החירויות הבסיסיות של האזרח, והתנהגות שוויונית והוגנת של זרועות הרשות המבצעת.
האם הזכויות הבסיסיות הללו תואמות את המקורות התורניים? זו השאלה בה צריכים לעסוק! לטעמי, העיסוק בשאלה הזאת צריכה להיות מתוך נקודת מבט של הסבר כיצד אין סתירה בין הענקת זכויות אלה, לבין מצוות התורה, כפי שאין סתירה בין קיום בחירות דמוקרטיות לבין מצוות התורה למנות מלך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה