יום רביעי, 21 ביוני 2017

שכר ועונש - במקרא

כל הבקיא בדברי התורה רגיל בעיקרון השכר והעונש שהתורה מציגה שוב ושוב. יש את פרשות הברכה והקללה בבחוקותי ובכי-תבוא, ובעוד מקומות רבים התורה חוזרת ומבטיחה טובה לשומרי המצוות ולהולכים בדרך ה', ועונשים שונים לממרים את דבר ה'.
כך אנו אומרים מדי ערב ובוקר בפרשה השניה של קריאת שמע (דברים פרק יא):
(יג) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: (יד) וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: (טו) וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: (טז) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: (יז) וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם:
ואעפ"כ נראה שיש מקום לטעון שהשכר והעונש המובטחים לאורך התורה הנם שכר ועונש לציבור ולא ליחיד. כך לדוגמא בפרשה השניה של ק"ש שהבאנו לעיל, יש מקום לומר שעצירת גשמים וירידת גשמים הנם עונש ושכר לציבור המקיים את תורת ה', ולא לכל יחיד ויחיד. באופן דומה נראה שיש מקום לפרש את האזהרות מפני גלות או מלחמות שבפרשות התוכחה, שהן אזהרות לציבור ולא לכל יחיד ויחיד.
כשמעיינים בסיפורי התורה והנביא, שרכיבי השכר על מעשים טובים והעונש על מעשים רעים מצויים בהם לרוב, נגלה שבכל הקשור לעונשים כמעט ואין התייחסות לפעולתו של היחיד (אולי היוצא דופן המובהק הוא קורח). באשר לשכר על מעשים טובים, אמנם יש מתן שכר ליחיד (כדוגמת הבן לאשה השונמית וכד') אך נראה שאלה הם דווקא מקרים היוצאים מן הכלל ולא מעידים על הכלל.
התורה מאריכה לומר שאם נעשה את הטוב יהיה לנו טוב, ואם נעשה את הרע יהיה לנו רע. מכך יש לנו ללמוד גם את ההיפך: שאם יארע לנו טוב אז כנראה שהיינו טובים, ואם ארע לנו רע אז כנראה שהיינו רעים. אך כאמור, את זה ניתן לומר רק על ההתנהלות הציבורית, שכן לאור דברי התורה לא יתכן שעשינו טוב ולא קבלנו טוב, אלא רע. אך באשר ליחיד, אם אין אמירה כוללת האומרת שעל עשיית טוב מקבלים טוב, ועל עשיית רע מקבלים רע, בהחלט יתכן והאדם היחיד יעשה טוב ויקבל רע.
אך בכל זאת יש מקומות בתורה שקשה יותר לומר שמדובר על שכר ועונש לציבור ולא ליחיד. לדוגמא, מצוות כיבוד אב ואם ושילוח הקן:
דברים פרק ה
(טז) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
דברים פרק כב
(ז) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:
אמנם חז"ל (בהמשך נדון בהרחבה בעז"ה בשאלת השכר ועונש בספרות חז"ל) כתבו שיש מכאן קל וחומר למתן שכרן של מצוות, שאם התורה מבטיחה שכר על מצוות קלות, קל וחומר שיש מתן שכר על מצוות חמורות. ואעפ"כ קצת תמוה שאם יש יסוד בתורה שיש שכר ועונש על כל המצוות והעבירות אז שהתורה תפרט זאת רק בשתי מצוות אלו.
ואמנם, מצאנו מפרשני הפשט שניסו להסביר שאין כאן הבטחה למתן שכר:
·        הדר זקנים על התורה דברים פרשת כי תצא פרק כב פסוק ז:
והארכת ימים. הפשט למען ייטב לך אם תשלח את האם כי תוליד בריכות אחרות ותמצאם והארכת ימים לאם:
·        הדר זקנים על התורה שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק יב:
למען יאריכון ימיך. שיתפללו עליך אם תכבדם. ועוד תחיה שלא יבריחוך מהם וימציאו לך כל צרכיך ומתוך כך תזכה שלא תרצח.
עוד מקום בתורה שניתן להצביע עליו כמורה על עונש מצוי בעשרת הדברות (שמות פרק כ):
(ה) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֵ-ל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי: (ו) וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי:
על פסוקים אלו כותב הרב יעקב מדן (מקראות, יתרו, עמ' 223):
נראה שהמידה אינה עוסקת בגורלו של אדם פרטי, ומעולם לא שמענו בדברי הנביאים והחכמים על אדם שנענש בעוון אבי-אבי-אבי-אביו, שמן הסתם מת זמן רב לפני שהוא נולד. המידה עוסקת בעיקר בעמים – בהם מרחק של ארבעה דורות אינו מרחק גדול, ובדרך כלל קיים קו תרבותי-אמוני-פוליטי-חברתי המקשר בין הדורות.
כך, שלכאורה יש מקום לומר שאין בתורה עיקרון של שכר ועונש ליחיד במובן הפשוט שלו: תעשה מצווה בהכרח יהיה לך טוב, תעשה עברה בהכרח יהיה לך רע. ובודאי שאין עקרון שדבר רע יכול לקרות לך רק אם עשית עבירה.
ואכן, מצינו במקרא התייחסויות לדברים רעים שארעו או שעלולים לקרות, ללא קשר לעבירה כלשהי:
בראשית פרק מד
(כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה: (כט) וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה:
דברים פרק כ
(ה) וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ: (ו) וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ: (ז) וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה:
שמואל א פרק כג
(יב) וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל וַיֹּאמֶר ה' יַסְגִּירוּ: (יג) וַיָּקָם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ וַיֵּצְאוּ מִקְּעִלָה וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ וּלְשָׁאוּל הֻגַּד כִּי נִמְלַט דָּוִד מִקְּעִילָה וַיֶּחְדַּל לָצֵאת:
שמואל ב פרק יא
(יד) וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל יוֹאָב וַיִּשְׁלַח בְּיַד אוּרִיָּה: (טו) וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת:
ואעפ"כ יש שני פסוקים בתורה שמשמע מהם שדבר רע לא יארע לצדיק:
בראשית פרק כ
(ד) וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג:
בראשית פרק יח
(כה) חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט:
אך גם פסוקים אלו לא סותרים את המהלך דלעיל.
מפרשי הפשט מסבירים את דבריו של אבימלך כך (רבינו בחיי בראשית פרשת וירא פרק כ פסוק ד):
(ד) הגוי גם צדיק תהרוג. יתכן לפרש כי היה אבימלך אומר על עצמו, אם אתה הורג גוי זה תהיה סבה שיהרג גם הצדיק, ואמר זה על אברהם: כי אם יהרג המלך על המעשה הזה הלא עבדי המלך יהרגו לאברהם.
ובאשר לדבריו של אברהם על סדום, הרי שזה מדבר על הציבור ולא היחיד.
את הסקירה הזאת נראה שיש לסיים עם התייחסות לספר איוב. הספר פותח בדרישת השטן לפגוע בטובה שזכה בה איוב (איוב פרק א):
(ח) וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱ-לֹהִים וְסָר מֵרָע: (ט) וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱ-לֹהִים: (י) הֲלֹא את אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ: (יא) וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ:
ספר איוב עוסק כולו בצדיק שסובל שלא כפי שהיה ראוי לו על פי מידת הדבקות שלו בא-להים. עצם זה שמציאות זו אפשרית כמתואר בספר מלמדת אותנו שדברים רעים יכולים לקרות ללא קשר לעבירות.
ובכל זאת, יש מקומות בתורה המורים על עונש בנוגע לעבירות מסוימות:
ראשית, עונש הכרת המופיע פעמים רבות בתורה.
זאת ועוד, על מספר מצוות התורה מאריכה ומפרשת עונש מיד ה':
שמות פרק כב
(כא) כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן: (כב) אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ: (כג) וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:
(כד) אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ: (כה) אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: (כו) כִּי הִוא כסותה כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי:
ובאופן דומה על שכר:
דברים פרק טו
(י) נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל  מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:
עם זאת, כיוון שהתורה אינה מפרשת שמעשה טוב של היחיד גורר קבלת שכר, ומעשה רע של היחיד גורר עונש, כפי שכתבה ביחס לציבור, הרי שנראה שגם פסוקים אלו הם יוצאים מן הכלל (ויתכן שגם כאן חלקם מדברים על הציבור, ואכמ"ל), ובודאי שלא ניתן לומר שיש מקור ברור מהתנ"ך שהאמירה ההפוכה היא נכונה: שאם לאדם טוב אז כנראה שהוא עשה מעשים טובים, ואם לאדם רע אז כנראה שהוא עשה מעשים רעים. 

8 תגובות:

חגי אמר/ה...

אני חושב שיש עוד לא מעט מצוות שמזכירות שכר ועונש ליחיד:

"אם-ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו. וחרה אפי, והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות, ובניכם יתמים"

"ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו"

"חטאם ישאו ערירים ימותו"

"למען ישוב ה' מחרון אפו, ונתן-לך רחמים ורחמך והרבך, כאשר נשבע, לאבתיך. כי תשמע, בקול ה' אלהיך"

"ובא הלוי כי אין-לו חלק ונחלה עמך, והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך, ואכלו, ושבעו--למען יברכך ה' אלהיך, בכל-מעשה ידך אשר תעשה"

"נתון תתן לו, ולא-ירע לבבך בתתך לו: כי בגלל הדבר הזה, יברכך ה' אלהיך, בכל-מעשך, ובכל משלח ידך"

ומה תעשה עם "פוקד עוון אבות על בנים...ועושה חסד לאלפים" או בכלל עונש כרת ?

חגי אמר/ה...

קושיה אחרת עולה ממקרים בהם נגזר עונש פרטי על אדם ובגלל תשובתו הוא קיבל הקלה או דחיה - דוד ובת-שבע, אחאב ונבות, חזקיה ושליחי מלך בבל.

לכאורה יוצא שגם מגיע עונש מאוד ברור על מעשה ספיציפי, וגם שתשובה מקילה על העונש ומשמשת כתריס בפני הפורענות

RavTzair אמר/ה...

תודה רבה על התגובות.
עדכנתי את הרשימה לאור התגובות.

Aviad Slotky אמר/ה...

חגי, אולי כשנכנסים למישור התשובה העניין הוא אחר?
הרי יצאנו ממישור המעשה הטוב והרע ועברנו למישור התיקון. בוודאי שאפשר לראות את התשובה כמצווה (למרות שלא ברור בדיוק איזה חלק בה הוא המצוה ואכ"מ), אבל גם שם השכר הוא ציבורי ("ושב וקבצך מכל העמים..").

חגי אמר/ה...

חשבתי דווקא על הבדל בין מלכים לשאר העם.

חטא פרטי של אדם רגיל אמור להתרגם לעונש במסגרת מערכת המשפט האנושית, אבל המלך שאין דנים אותו ואין מעליו אלא ה' אלהיו - אזי ה' נותן בו פניו ומענישו באופן אישי.
הבדל זה יכול להסביר את פרשת עונשו של המקריב למולך - רק כאשר מערכת המשפט מעלימה עין מתופעות כאלו אזי נצרך ה' להעניש את האיש ומשפחתו.

יוסי רוזנר אמר/ה...

נהנתי מאוד.
גם הרב גורן, בתורת הפילוסופיה, כתב שהשכר והעונש בתורה מתייחסים לציבור ולא ליחידים.
כמדומני גם ששכר ועונש במקרא מתייחס תמיד לשכר ועונש גשמיים בעולם הזה, ולא ציינת זאת.

אליהו אמר/ה...

הסיפור על איש האלוקים שבא מיהודה והנביא הזקן מבית אל (מל"א י"ג) הוא דוגמא קלאסית לשכר ועונש ליחיד.

RavTzair אמר/ה...

העיקרון שאני מנסה להדגים כאן איננו שבסיפורי המקרא אין דמויות המקבלות שכר או עונש על מעשיהם. ברור שרוב סיפורי המקרא סותרים אמירה כזו.
מה שאני טוען זה שאין בתורה הצגה של מערכת שלמה: אם היחיד יעשה טוב יהיה לו טוב, ואם הוא יעשה רע יהיה לו רע. מערכת כזו מוצגת עבור הציבור, אך לא כלפי היחיד.