יום רביעי, 26 באוקטובר 2016

נתינה ונטילה - בעקבות "קונטרס החסד"

בחלק א' של ספר מכתב מאליהו של הרב אליהו דסלר נדפס "קונטרס החסד" שכתב המחבר. להלן מעין תקציר של הקונטרס:
פרק א
כאשר ברא א-להים את האדם, עשהו לנותן ונוטל. כח הנתינה הוא כח עליון ממדות יוצר הכל ברוך הוא, שהוא מרחם ומטיב ונותן, מבלי קבל דבר בתמורה, וככה עשה את האדם, ככתוב: "בצלם א-להים עשה את האדם", כי יוכל לרחם ולהטיב וליתן.
אבל כח הנטילה, הוא אשר יתאוה האדם למשוך אליו את כל הבא בתחומו, כח זה הוא אשר יקראוהו בני האדם "אהבת עצמו", והוא שורש כל הרעות.

[...]
פרק ב
והנה ישאלונו הסוחרים בעלי המשא והמתן: "אתם אומרים שאך הנתינה היא טובה, וכל נטילה היא מדה רעה? הלא בזה תפריעו את סדר כל העולם, הן כל הברואים בראם ה' להיות נותנים ונוטלים כאחת, וככה סידר את עולמו, האם אין האדם כאחד מהם, ולמה לא יטול וגם יתן?"
[...]
פרק ג
אבל אלה המה דרכי הצדיקים שבבני האדם: נתינתם רבה ונטילתם מועטת, וגם המעט אשר יקחו מוכרחים המה בו, למען אפשר להם את הנתינה וההטבה, משאת נפשם.

... יספרו על רבנו ישראל מאיר הכהן זצ"ל, בעל חפץ חיים – הלא עוד זכינו לראות את הצדיק הקדוש הזה בדורנו – הוא לא חפץ להתפרנס בתורתו ויהי לחנוני. הסחורה שמכר היתה המעולה, המדה גדושה, והמשקל מכריע ללוקח תדיר. כמובן נהרו אליו כל הקונים. ויאמר רבנו ישראל מאיר זצ"ל: "אם כן, במה יתפרנסו שאר החנונים?" ויעש לו לחוק, כי יפתח את חנותו רק לשעה או לשעתיים, עדי ירויח איזה פרוטות, די פרנסתו ליומו בצמצום, ויסגרנה אחרי כן, למען תהיה פרנסה מצויה גם לאחרים. ויתבונן אח"כ, וירא כי גם בזה לא הועיל, כי רוב הקונים צמצמו עצמם לבא אל חנותו בעת הפתיחה, ויסגור את חנותו לגמרי, ויעזוב מהיות עוד חנוני, כי לא חפץ לגרום צער לחנונים האחרים.

[...]
פרק ו
לפני שנים הרבה בנדודי דרך ארצות הצפון, ראיתי עדת זאבים רעבים, רצים ומחפשים מזונם. וימצאו נבלת חיה קטנה, מושלכת על דרכם, ויקפצו כולם עליה מבוהלים ודחופים, אבל לא יכלו לאכול טרף, כי כל אחד מהם קפץ על גבי חברו, וידחפנו מבלי השאיר לו מקום. וכה נשכו זה את זה, וילחמו זה בזה, עד אשר כולם היו פצועים, ויזב דמם לרוב. וכה נלחמו, עד אשר כולם נשארו מוטלים על גבי השלג חסרי אונים, ורק אחדים, הגבורים בהם, המה שמו שיניהם בנבלה. ותעבור רגע, והנה גם אלה התחרו זה בזה, וישובו ויכו וינשכו איש את רעהו, נשוך ופצוע עדי האחד גבר, ויחטוף הנבלה וינס.

התבוננתי למראה, וראיתי את המנצח רץ מרחוק, והנה כל דרכו אשר רץ עליה מלאה דם, מדמו אשר זה מפצעיו הרבים אשר פצעוהו חבריו.

אמרתי ללבי: הן בדמו הוא, אבל ישביע את רעבונו. עליו נאמר: "בנפשו יביא לחמו".
ושבתי וראיתי בנשארים, והנה פצעיהם עוד רבים ורעים מפצעיו, דמם אבד, וכחם סר מהם, ומה הועילו במלחמתם? ירגישו חרפת מנוצחים, אשר חברם הכם, וגם אכל ושבע ודשן, והמה שבעי מכות, וגם רעבונם, זה אשר למען השביעו נלחמו, עודנו בחזקו כבראשונה.

... עלתה בזכרוני המעשיה זאת, כי תהיה משל לבני האדם, הן גם המנצח בהתחרות, פצוע הוא, חולה, עיף ויגע, וגם כי נצחונו אשר נצח איננו שוה מאומה, כי רעבונו לא ישבע לעולמים, אלא יוכפל וירבה, כאמור. אבל אם כה הוא גורל המנצח, מה יהיה חלק המנוצח?
[...]
פרק י"ב
שאלוני: אם באמת חפץ השי"ת שלא יהיה האדם לנוטל, אלא שיסתפק בכל אשר יגיע אליו על ידי עצמו, אם כן למה ברא את האנשים בעולם אחד ויעשם לחברתיים. הלא טוב היה אם כל אחד מבני האדם נברא בעולם מיוחד לעצמו ולא תהיה אפשרות לקנאה ותחרות.

[...]
ויחזור אחד החברים וישאלני:
אם כן הוא, שאין מציאות לנותן בלתי אם יהיה גם אשר יקבל ממנו, הלא יש גם רעה רבה במעשה הנותן, כי יעשה את חברו לנוטל? וגם כי א"א שיהיה העולם מתוקן כולו, שאם יהיו כל בני האדם לנותנים, מי הוא זה אשר יקבל מהם?

והנה שאלות יפות שאל, אבל המעמיק לחשוב ימצא שהענין מתברר מעצמו. וזהו: הפרש גדול יש בין "המקבל" לבין "הנוטל", וכן בין "הנותן" ל"אשר יקחו ממנו". ויש לנו להזהר שלא נערב את המושגים.

[...]
וזה דבר העולם המקולקל:
ירבו בו הנוטלים אשר יקחו ויחטפו איש מרעהו. סדר חברתי כזה הוא אשר ירבה את הקנאה והתחרות ויביא לידי מלחמות ורציחות, גזלות ורעות.
אבל העולם המתוקן:
כל אדם נותן ומטיב, ולבבו יביע הכרת טובה על אשר יקבל מרעהו. חברת בני אדם, בהיותה ככה, היא החברה המתוקנה והמאושרת, רבת השלום והאהבה, והיא אשר יחפוץ ה' בה.
הרב דסלר מעמיד זה מול זה שתי חלופות: הנתינה והנטילה. למעשה הוא מצייר מעין ציר שבצידו האחד נמצאים להקת הזאבים ובצידו השני נמצא החפץ החיים, והוא מאיץ בקורא/בתלמיד שיבחר באיזה צד הוא מעוניין להיות. האם הוא מעוניין לחיות בעולם "אשר ירבה בו הקנאה והתחרות ויביא לידי מלחמות ורציחות, גזלות ורעות" או שהוא מעדיף לחיות בחברה "המתוקנת והמאושרת, רבת השלום והאהבה". לדידו אין כלל ספק שזו האחרונה "היא אשר יחפוץ ה' בה".

אם נקבל את החלוקה שלו בין הנתינה לנטילה, ואם נרצה לנסות ולמקם את דברי התורה וחז"ל ביחס לשני הקצוות הללו, ללא ספק ניוכח שהם נמצאים בצד של הנתינה. ניתן לצטט פסוקים רבים ומאמרי חז"ל רבים עוד יותר המצדדים בנתינה ובחברה שהנתינה נוכחת בה בצורה משמעותית.

עם זאת, אם נהיה כנים עם עצמנו, אנחנו חיים בחברה שדווקא הנטילה תופסת בה מקום משמעותי ביותר. החברות הגדולות במשק, המשפיעות והמשנות את חיינו כמעט מדי יום ביומו, כולן נמצאות עמוק בצד הנטילה. קשה לומר שאנחנו כפרטים איננו תומכים בעולם הנטילה הזה. חלקנו מתפרנסים מחברות אלו, יתכן וכספנו מושקעות בחברות אלו ורובנו נהנים מהמוצרים שחברות אלו העניקו ומעניקות לעולם. אנו רואים בהתפתחות שהשוק החופשי-הזאבי הביא לנו התפתחות לטובה.

כשסטיב ג'ובס, נציג עולם הנטילה במידה רבה, הציג לראשונה את האייפון, הרבה מאתנו חשבנו שזה עוד צעצוע שבקלות נוכל לוותר עליו. הוא חזה אז, ואנו רואים זאת היום, שהטכנולוגיה הזאת לחלוטין שינתה את העולם כולו. רובנו רואים בשינוי הזה שינוי לטובה.

קשה לקרוא את דבריו של הרב דסלר ולא לראות בהם תיאור של תורת הקיבוץ משנות קום המדינה: "עבוד כפי יכולתך, קבל כפי צרכך". כיום, שאנו חיים בעולם קפיטליסטי, קשה מאד להזדהות עם דבריו, ולצייר את עולם הנטילה כשורש כל הרע בעולם.

אך כיצד אנחנו יכולים לפשר בין הרגשות שלנו, המזדהות עם העולם הקפיטליסטי והנהנות מפירותיה, לבין דברי התורה וחז"ל שדברו כל כך הרבה בשבח הנתינה? כיצד אנחנו יכולים לפשר בין התמיכה שלנו בעולם הנטילה לבין האמפטיה שלנו כלפי תיאור הצידקות של החפץ חיים המהווה דוגמא למי שחי בעולם הנתינה?

נראה שאם נרצה ליצור סינתזה בין הדברים ולמצוא את שביל הזהב, עלינו לנסח את ההתלבטות אחרת מהרב דסלר. בניגוד לדברי הרב דסלר שהציב בפנינו את שתי החלופות: חיים בעולם של נתינה או חיים בעולם של נטילה, אני מבקש להציב חלופות אחרות. בעיני, החלופות צריכות להיות: האם אתה רואה רק את עצמך או האם אתה רואה גם את הזולת? או במילים אחרות: כשאתה חי את חייך בעולם הנטילה, האם יש גם מקום משמעותי של נתינה בחייך? האם הינך מסוגל להצביע על חלקים מסדר יומך שבהם אתה לוקח פסק זמן מעולם הנטילה, והנך נמצא בעולם הנתינה?

אז, תעבירו את זה הלאה.

4 תגובות:

טוביה שלמה בר אילן אמר/ה...

אני מסכים לקשיים שאתה מעלה, אבל אני חושב שיש עוד דרכי ביניים.

סטיב גובס בעצמו אמר: "הייתי שווה בערך מיליון דולר כשהייתי בן 23 ובערך 10 מיליון דולר כשהייתי בן 24, ובערך מאה מיליון דולר כשהייתי בן 25 וזה לא היה כזה חשוב כי אף פעם לא עשיתי את זה בשביל הכסף." ~ בראיון לסרט הדוקומנטרי (Triumph of the Nerds: The Rise of Accidental Empires (1996 (מתוך ויקי ציטוט).

אני חושב שזו ,נקודה מאד מפורסמת בתעשייה האמריקאית, שהחזון של החברה צריך להיות ערכי ולא ממוקד בכסף. במילים אחרות - אם המטרה היא נטילה- החברה ככל הנראה תפסיד.

ציטוט שעלה מחיפוש זריז בגוגל בעברית. מן הסתם אפשר למצוא רבים כאלו באנגלית

חזון גדול - מחקרים רבים מציינים, שבעלי עסקים מצליחים (ועשירים) הקימו את העסק לא למען התעשרות אלא למען חזון גדול. מחקר עקב אחרי בוגרי אוניברסיטאות במשך 20 שנים. בסוף התקופה התברר כי ישנם 101 מיליונרים בקבוצה, וההתפלגות שלהם הייתה לא פחות ממדהימה: רק אחד מהמיליונרים היה מהקבוצה שרצתה רק להתעשר, ומאה הלכו אחרי החזון שלהם!
טיפ להגדרת חזון גדול של יזם הייטק - החזון עוסק תמיד בנתינה ללקוחות.

לתת ערך - עסק חזוני קיים כדי לתת ערך ללקוחות, לפתור להם בעיה מהותית, בתחום בו אתם הכי טובים. חשוב שכבעלי עסק תהיה לכם היכולת להיות מיוחדים. שאלה חשובה שיש לשאול: במה אתם הכי טובים? מה הערך הייחודי שיש לכם לתת לעולם וללקוחות שלכם?
(http://www.behappy.co.il/home/artdetails.aspx?mCatID=29735&artID=8079)

RavTzair אמר/ה...

אני מסכים שיש עוד דרכי ביניים.
בשיעור שנתתי בנושא אחת המשתתפות נתנה כדוגמא את רמי לוי. אני חושב שזו דוגמא טובה לדרך שלישית.
מה שניסיתי לעשות כאן הוא לצייר דרך ביניים שיכול להתאים גם לאדם הפשוט.

עם זאת, גם על מה שכתבת חשוב להעיר:
- סטיב ג'ובס, עם כל האידיאלים והרצון לשפר את העולם, נמצא הרבה יותר קרוב לעדת הזאבים מאשר לחפץ חיים. כך נ"ל.
- גם אם סטיב ג'ובס מתנהל מתוך ערכים ואידיאולוגיה, הרי שהוא מתבסס על משקיעים שמה שמעניין אותם בסופו של יום זה להרויח כסף. בלעדיהם הוא לא היה קיים. לא רק זה, אלא הוא גם מתבסס על טכנולוגיה קודמת שבבסיסה פותחה למען "עולם הנטילה" - יכולות גרפיות מדהימות (שלאחר מכן יכולות לשמש לפיתוחים בעולם הרפואה) שפותחו לטובת משחקי מחשב שהמטרה שלהם הוא לירות בכמה שיותר אנשים וכד', יכולות אינטרנט שפותחו מאותן סיבות, ועוד ועוד.

תום אלאור אמר/ה...

ללא ספק, קונטרס החסד, אחד מפניני חוכמת הנפש היפים שבידינו.
כדרכה של תורה, האמת הצפונה בה, אינה משתנה עם הזמן והרוחות המנשבות אצל האדם. ע"כ יש לבדוק את העניין לעומקו ולא במבט רדוד המרפרף ע"פ השטח.
הבא ונסתכל על הקידמה שמסמל אותו אייפון של סטיב גובס ונבדוק כיצד מכשיר זה ודומיו מיוצרים ומה הם מייצרים. בנייתו של מכשיר זה כגון כל מוצר בעולם הנטילה, נעשית מהחומרים ובעזרת כוח העבודה הזולים ביותר בנמצא, זוהי הדרך היחידה למקסם רווחים שהם המטרה העליונה והיחידה של החברות המייצרות, בראש החברה יושב המיליארדר והדרגות יורדות עד לעובדי כפייה בסין המקבלים במקרה הטוב דולר ליום ועובדים בפסי יצור 14 שעות ביום. המכשירים עצמם מיוצרים בתהליכים כימיים, המשלבים חומרים כגון פלואור (לא פלואוריד) אשר הינו חומר איום ונורא שנשלח במקרה הטוב להטמנה מסודרת בחביות במדינות עולם שלישי בתמורת תשלומים לראשי המדינה אשר חיים כקיסרים ועושים בנתיניהם כטוב בענייהם והרעיון מובן, זה רק קצה הקרחון.
העקרונות שהרב דסלר מעלה לא יכבו ואינם משתנים ככוכבים ברקיע, הם לקוחים מן התורה הקדושה שכמו כוח המשיכה, הינה חוקיות בבריאה. מי שעיניים בראשו יעמיק ויבין זאת.
בברכה רבה ובאהבה.
ת.

RavTzair אמר/ה...

אז כבודו לא משתמש במחשבים, באינטרנט, בטלפון סלולרי. כנראה שגם כספו של כבודו לא מושקע במניות של חברות היי טק ודומיהם. הבנתי נכון?