שאלות תזמון ועריכה

באחד מגליונותיה לפרשת שלח, מביאה נחמה ליבוביץ' ע"ה את דברי הרמב"ן ומפרשים נוספים וכנגדם את דבריו של חוקר המקרא מ.צ. סגל. נושא הגליון הוא סמיכות הפרשיות בין חטא המרגלים לפרשיות שלאחר מכן (נסכים, חלה).

הרמב"ן כותב:

אחר שהבטיח את הבנים שיבואו אל הארץ השלים להם תורת הקרבנות שיקריבו נסכים בבואם לארץ, ואולי היה זה עתה לנחמם ולהבטיחם כי היו נואשים, לאמור: מי יודע מה יהיה לאורך ימים לסוף ארבעים שנה, אם יחטאו גם הבנים? ולכן ראה הקב"ה לנחמם, כי בצוותו אותם במצוות הארץ הבטיחם, שגלוי לפניו שיבואו ויירשו אותה.

ומנגד דברי מ.צ. סגל:

...שורה אחרת של חוקים נמצאת בפרק ט"ו אחרי סיפור המרגלים. שני החוקים הראשונים בפרשה זו, חוק מנחה ונסכים (ט"ו א'-י"ד) ומצוות חלה (י"ז-כ"א) אינם נוהגים אלא בבוא ישראל לארץ, לפיכך באו אחרי מעשה המרגלים העוסק בכניסה לארץ, ומפני הביטוי המשותף "אשר אני נותן" (ט"ו ב' - י"ג ב')

על שניהם שואלת נחמה את השאלה הבאה (שימו לב ללשונה של נחמה "פרשנינו" מול "החוקר"):

כל הפירושים הנ"ל עוסקים בשאלת סמיכות הפרשיות. בכל זאת יש הבדל בין השאלה העומדת לפני פרשנינו לבין השאלה העומדת בפני החוקר מ"צ סגל. מה ההבדל?

להבנתי, התשובה לשאלה הזאת היא שהפרשנים הקלאסיים שאלו מדוע הקב"ה ציווה עכשיו על המצוות שיקוימו רק לאחר הכניסה לארץ, ואלו סגל שואל שאלת עריכה: מפני מה העורך הכניס לכאן פרשיות אלו.

מעניין לציין שפעמים אנו מוצאים שגם הפרשנים הקלאסיים יצטרכו להודות לקיומה של שאלת העריכה. ראו לדוגמא את רש"י על הפרשה שלנו.

רש"י כותב על פרשת המקושש את הדברים הבאים:

"ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו" - (כריתות ז) בגנותן של ישראל דבר הכתוב שלא שמרו אלא שבת ראשונה ובשניה בא זה וחללה

כלומר, סיפור המקושש ארע בשבת השניה בהיותם במדבר, שזה הרבה זמן לפני סוף חטא המרגלים. אם כן, בודאי ששאלת העריכה, מדוע משה רבינו כתב כאן את סיפור המקושש היא שאלה במקומה.

בפרשת חקת רש"י כותב על מיתת מרים:

למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך: מה קרבנות מכפרין, אף מיתת צדיקים מכפרת.

גם זו שאלת עריכה, ולא שאלת תיזמון של מדוע נאמרה כעת פרשת פרה.