לפני מספר שבועות הגיעה אלי חוברת חדשה מהסדרה של עצ"ה לדרך, ואז גליתי שנאמני תו"ע המשיכו להוציא חוברות נוספות בנושאים שונים. החוברת שהגיעה אלי עוסקת ב"מרחק נגיעה - מבט תורני על אינטימיות, מיניות ומשפחה" והוא נכתב ע"י הרב ד"ר דוד בן-זזון ולימור טורקל. [גילוי נאות: יש לי הכרות קודמת עם המחברים.] מדובר על ספרון של כ160 עמודים העוסק בשלל נושאים הקשורים למיניות ומשפחה: היחס לגוף שלנו, אוננות, צפיה בתכנים מיניים, להט"ב, פגיעות מיניות, יחסי אישות ו"קדושים תהיו".
אין לי הרבה מה להעיר על החוברת. רוב התכנים בחוברת הינם מקובלים בחברה הדתית-לאומית. אולי בקצה הקווניקי של המגזר ימצאו נקודות לדקדק בהם ולהתווכח עליהם. לטעמי, מדובר בחוברת טובה המציגה ומתמודדת עם הנושאים החשובים שהיא עוסקת בהם בצורה חיובית ומועילה.
בכל זאת, אעיר שתי נקודות, שאני אומר מראש שהן גם קטנוניות וגם עוסקות בטפל, ולא בעיקר:
1. אימוץ השפה - מחברי החוברת בחרו להשתמש בשפה המקובלת בעולם החילוני שאנחנו מעורים בו. אני מבין את ההחלטה, שכן צריך לדבר בגובה העיניים של הקוראים. עם זאת, אני חושב שמדובר בטעות, ושמי שרוצה לכתוב על הנושאים הללו מנקודת מבט דתית-תורנית צריך לאמץ שפה אחרת. לדוגמא, הפרק על הלהט"ב כלל לא עוסק בלהט"ב, הוא עוסק רק בל"ה (ל-ט' נגיע בנקודה הבאה) - וזה נעשה בצדק, כי לא נכון לכרוך יחד את ההתייחסות התורנית לל"ה ולט"ב. אמנם תת הכותרת של הפרק מדבר אודות "זהות מגדרית", אך ההתייחסות לזהות מגדרית דווקא נמצאת בפרק הראשון, אינני יודע אם זה בטעות או בזדון. ואעפ"כ צריך לומר שהשימוש במושג חסר המשמעות "מגדר" הוא טעות. היה נכון יותר לטעמי למצוא חלופה לביטוי להט"ב, ולזנוח לחלוטין את השימוש במילה "מגדר".
כמעט באותו ענין, בפרק אודות פגיעות מיניות יש אמירה שהנפגע הוא לעולם אינו נושא באשמה. אני כמובן מסכים שהנפגע אינו נושא בכל האשמה, ואפילו לא ברוב האשמה. אך האמירה עצמה שלעולם הנפגע אינו נושא בשום אשמה, הוא לטעמי שגוי וזר לרוח התורה.
2. כותרת הפרק הראשון בחוברת הוא "הגוף שלנו: מיניות, תרבות ומגדר" (כן, שוב המילה המיותרת הזאת: מגדר). בסוף הפרק, בסעיף העוסק בין היתר בניתוחים קוסמטיים, החליטו המחברים להכניס גם את נושא ניתוחי שינויי המין, ודנים בכך בקיצור נמרץ מצד הפגיעה בגוף. בכך, הם למעשה מתחמקים מאמירה ברורה שאין דבר כזה להחליף מין. זה חבל, כי כשמתחמקים מלהגיד דברים ברורים וחדים, גם כשהדבר ברור לכל, זה יוצר תחושה שמנסים לסבן אותך. יש עוד מקום אחד או שניים בחוברת שהייתי מצפה לאמירה חדה וברורה יותר, אך בנושא שינויי המין זה היה בולט במיוחד.
