עוד על שירת הנשים בצה"ל

בעיתון 'בשבע' האחרון הופיע מאמר של הרב עו"ד שאול בר-אילן תחת הכותרת "אין היתרים בשעת כפייה". במאמר (ראיתי אמירה דומה גם במקומות אחרים, אך כעת אינני זוכר היכן), בהסתמך על ציטוט מהרב קוק הוא טוען שכל הקולות בנוגע לשירת נשים יכולות להיאמר רק כל עוד אין כפייה. ברגע שכופים את הצד המחמיר לנהוג כצד המקל אזי גם על הצד המקל לנהוג כצד המחמיר. כלומר, ברגע שכיום בפקודות צה"ל על חייל להשתתף בטקס שיש בו שירת נשים, אזי גם אם מקודם היינו אומרים שיש דעות לכאן ולכאן, כיוון שכעת מדובר בכפייה על כולם לסרב פקודה.
הנה ציטוט מדבריו:

וביישום לימינו: ודאי שחירות יש לכל יהודי להתוות את מסלול חייו ההלכתי, ואף להאזין לשירת נשים בהסתמך על היתר למדני ומבוסס (אם אכן קיים היתר כזה, אך לבירור זה לא ניכנס עתה). אך משהגיעו הדברים עד כדי כוונת מכוון מצד המערכת הצבאית לכוף את החיילים למסלול הילכתי מקל, נהפכת ההלכה להיות מההלכות החמורות שאסור לנו כציבור בשום פנים ואופן להשלים עם פגיעה בה. וגם החיילים המקלים לעצמם מחויבים כשהם בצבא להחמיר בדין זה מעתה. 

נניח כעת שהמאמר הזה היה נסוב סביב סוגיית "אוטובוסים מהדרין" במקום סביב "שירת נשים". האם יכל הכותב לטעון את אותה הטענה?
הוא היה יכול בערך כך:

כל עוד המדינה נתנה למי שרוצה לנסוע באוטובוס נפרד את האפשרות ולמי שרצה לנסוע כשלידו ומלפניו נשים, היה כל אחד רשאי לברור לו את מסלול חייו ההלכתי. עתה (נניח שכך אכן היה), שהמדינה אוסרת הפרדה באוטובוסים, נהפכת ההלכה להיות מההלכות החמורות שאסור לנו כציבור בשום פנים ואופן להשלים עם פגיעה בה. וגם הנוסעים המקלים לעצמם מחויבים להחמיר בדין זה מעתה. 

האם יש סיבה שהטענה הזאת תהיה נכונה דווקא לעניין שירת נשים ולא לעניין אוטובוסים נפרדים?

וכיוון שהקדשנו את הטור לגליון 'בשבע' האחרון, נזכיר גם את דבריו של הרב מלמד.
כך כותב הרב מלמד (קישור):

הוויכוח הוא על תפישת עולם: יהודית, או פוסט-מודרנית מתבוללת. ישנם יהודים שקשה להם להשלים עם עובדת היותם בני עם קטן, בעל חזון חתרני לתיקון עולם על פי מוסר התורה, והם מנסים לאמץ לעצמם את התפישה התרבותית השלטת בעולם. פעם הם הלכו אחר הקומוניזם, היום הם הולכים אחר התפישה הפוסט-מודרנית, לפיה אין ערכים אלוקיים שמחייבים אדם לנהוג על פי סולם ערכים מסוים, אלא כל אדם הוא יצור אוטונומי שזכאי לבחור את דרכו על פי שיקול דעתו האישית, ובלבד שלא יפגע בזולתו.

אינני מחבב את ציפי לבני. לבני היתה אחת הקולניות בשבועות האחרונים, סביב נושאי תג מחיר והדרת הנשים. אני חושב שכדאי לקרוא את הדברים הבאים שהיא אמרה בהפגנה בבית שמש (קישור):

אם תשאלו מה הקשר בין כל התופעות המכוערות הללו שאנו רואים – יש מכנה משותף אחד – אידיאולוגיה עקומה, שלוקחת את היהדות היפה שלנו ושולחת אנשים קיצוניים לנהוג כך ולזרוק אבנים. זאת לא היהדות שלנו. ואני רוצה לדבר על היהדות שלנו – היהדות שלי זה לתת כבוד לגר וביהדות שלי כל אישה בת מלך, לא רק בבית פנימה אלא ברחוב ובאוטובוס ובצבא ובממשלה – זאת היהדות שלנו ואנחנו צריכים להילחם עליה מול אלה שהמציאו להם יהדות אחרת . אני גאה להיות כאן הערב אתכם – יהודייה, ישראלית, מסורתית - כי על זה אנו נאבקים.
אנו נמצאים דקה אחת לפני ההכרעה על דמותה של ישראל - לא פחות. ואנחנו אלה שנקבע אם ישראל תהפוך למדינה של שבטים שונים שחיים אחד ליד השני - שולחים את ילדיהם לבתי ספר שונים, בהם מלמדים בשפות השונות, שבטים שלא מדברים אחד עם השני אלא יורקים אחד על השני. או שישראל תהיה מדינה אחרת. המדינה שמגשימה את החלום שלנו, מדינה שבה נשים בוחרות את המקום שהן יושבות בו, עולות לכל מקום, מביעות דעתן, שרות אם רוצות ולא רק חיילות אלא גם אלופות וטייסות בצה"ל, נשים שמחליטות החלטות על גורלה של ישראל גם בקבינט, מדינה שכל אחד תורם לחברה ולמדינה בשירות צבאי, לאומי או אזרחי. מי שיגיד לכם שצריך לבחור בין היהדות לדמוקרטיה מטעה אתכם בכוונה – היהדות שלי חיה ביחד עם הדמוקרטיה. היהדות והדמוקרטיה הן כמו שתי כנפיים לאותו גוף של מדינת ישראל, שמאפשר לנו להמריא ולכל אחד מאזרחי ואזרחיות המדינה הזו לדעת שהשמיים הם הגבול בשביל כולנו - אם רק נרצה.

בעצם, הרב מלמד אומר לנו שלא ניתן לסמוך על ציפי לבני (ועל עוד הרבה דוברים מהצד הלא-דתי) כשהיא אומרת שכן אכפת לה מיהדותה של המדינה, ושהיא לא דוגלת בתפישה תרבותית זרה לנו.

האם כך אנחנו רוצים ושואפים שהתקשורת תתייחס לפוליטיקאים שהם משלנו?