מחשבות והגיגים משולחנו של רב קהילה מתחיל Thoughts and Reflections of a Beginner Communal Rav
יום ראשון, 28 בספטמבר 2008
בקשת הפרנסה בראש השנה ויום הכיפורים - המשך
אם שנה שעברה חשבתי שפשוט ביותר שעבודת ראש השנה היא המלכתו של הקב"ה בעולם, וכל הצרכים הגשמיים שאנו מבקשים עליהם ומתפללים עבורם הינם טפלים למטרה העיקרית, השנה שמעתי (מיוסי צ.) דרך אחרת להסתכל על הדברים.
כפי שהעיר רועי (שגם ישב אתי באותו חדר כשיוסי צ. דיבר) ברשימה הקודמת, תפילתו של הכהן הגדול בבית קודש הקדשים ביום הכיפורים מכילה בתוכה את המשפטים הבאים:
שתהא שנה זו הבאה עלינו ועל כל עמך בית ישראל בכל מקום שהם, אם שחונה גשומה, ואל יכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לענין הגשם בשעה שהעולם צריך לו. ושלא יצטרכו עמך בית ישראל בפרנסה זה לזה ולא לעם אחר.
משפטים מרכזיים אלו בתפילתו עוסקים בדבר הלכאורה טפל שהזכרנו לעיל - הפרנסה.
ההבנה צריכה להיות אחרת. אכן התפילה על הפרנסה בימים הנוראים ובכל השנה כולה היא מאושיות התפילה. אך הפרנסה שאנו מתפללים עליה איננה מטרה לכשעצמה, אלא אמצעי להגיע למטרה. המטרה היא באמת המלכתו של הקב"ה בעולם, אך האדם הרגיל איננו מסוגל להכיל בתוכו מטרה נעלה כזו כל עוד עול הפרנסה חונק אותו. יתרה מזאת, לאדם שנאנק תחת עול הפרנסה קשה בכלל לתפוס שיש אדון מעל האדון המזדמן שנותן לו את המשכורת היומית. לא לחינם ציוותה התורה "עבדי הם" - ולא עבדים לעבדים. כאשר אדם נמצא במצב שהוא כעבד לאדם אחר, הוא אינו מסוגל לקלוט שיש אדון אמיתי בעולם.
זה מסביר מדוע התפילה על הפרנסה באמת תופס מקום נכבד בתפילות שלנו. אך עם זאת, עלינו לזכור שהבקשה לפרנסה זה רק אמצעי ולא מטרה. המטרה נשארה המלכת הקדוש ברוך הוא בעולם "ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה".
יום שבת, 27 בספטמבר 2008
בקשת הפרנסה בראש השנה ויום הכיפורים
בסיפור זה גלום יסוד גדול בעניין ראש השנה והימים הנוראים החזור על עצמו במספר סיפורים ומקורות חסידיים. האדם מגיע לראש השנה, יום המלכתו של הקב"ה בעולם, והדבר העיקרי שהוא שם את ליבו עליו זה ה"אנא ה' הושיעה נא" - הבקשה על הפרנסה. במקום זאת עליו להתרכז ב"אנא ה' כי אני עבדך" - העיקר זה שה' הוא המלך ושאנו עבדיו. הבקשות על הפרנסה זה הטפל, ועל האדם להבחין בין העיקר לטפל.
הנה עוד דוגמא לסיפור חסידי עם אותו נקודה (סיפורי חסידים, רש"י זוין סיפור #19):
ביום ראשון של ראש השנה נכנס פעם הרב הקדוש ר' שמילקא מניקלשבורג לבית הכנסת, קודם תקיעת שופר, כשהוא מתמרמר בבכייה, ואמר:
- "כל עמה נאנחים", כל הקהל בוכה ומתחנן ונאנח, אבל, אוי ואבוי, על מה הם בוכים? "מבקשים לחם"...
ולמחרתו ביםו שני של ראש השנה, נכנס שוב קודם תקיעת שופר בבכייה גדולה, ואמר:
- "מדוע לא בא בן יש"? למה מתמהמה משיח בן דוד לבוא? מפני כי "גם תמול גם היום אל הלחם", גם אתמיל, ביום ראשון של ראש השנה, וגם היום, הם מתפללים רק אל הלחם, ולא על גלות השכינה.
כך דרשתי בשנה שעברה בכניסת ראש השנה, השנה נראה כי יש מקום לעדן קצת את החלוקה שערכתי לעיקר ולטפל. בעז"ה נרחיב בזה קצת מחר.
יום חמישי, 25 בספטמבר 2008
שיר לשבת
אם אתם לא מצליחים לראות - הנה הקישור.
ואיך לא - השיר גם מככב בשו"תים האינטרנטים, תראו כאן וכאן וכאן.
מוקדש באהבה לאשתי, העסוקה בהכנות קדחתניות לראש השנה הבעל"ט, שהתאהבה בשיר הזה ובעצם הכינה את כל הקישורים לרשומה הזאת.
יום רביעי, 24 בספטמבר 2008
מדרש לפרשת נצבים
המדרש מציג זה מול זה דמות של טיפש ודמות של פיקח. הטיפש מסתכל על התורה ומסיק שלא ניתן ללמוד את כולה, לעומתו הפיקח מסיק שיש להתחיל ללומדה אט אט ובסוף הוא יספיק ללמוד את כולה. המדרש ממשיל זאת למצב שהיה ככר תלוי באויר, הטיפש מסיק שלא ניתן להגיע אליה והפיקח לעומת זאת מביא סולם ומגיע אליה.
מה הנמשל של הסולם במשל?
נראה די פשוט שהסולם זה תהליך הלמידה, כלומר ההתקדמות שלב אחר שלב בסולם נמשלת להתקדמות של פרק בכל יום ויום. עצם הרעיון להביא את הסולם נמשלה לרעיון להתחיל בלימוד על אף שהמטרה הנכספת נראית בלתי אפשרית להשגה.
המדרש בא להוציא ממחשבה שהטיפש בעצם צודק. הרי התורה רחבה מני ארץ ועמוקה מני ים, מה יעזור ללמוד פרק אחד בכל יום, זה הרי כמו לנסות ליבש את הים על ידי הוצאת דלי מים ביום. המדרש בא ללמד אותנו מה פירוש הביטוי "בפיך ובלבבך לעשותו" - אם המטרה היא מספיק חשובה בעיניו, האדם ימצא בפיו ובלבו את הדרך להגיע אליה. ניתן לומר שהטיפש איננו טיפש בגלל שהוא סובר שהתורה היא לא ברת השגה, אלא הוא טיפש משום שלימוד התורה כולה איננה מטרה מספיק חשובה בעיניו כדי שהוא ימצא את הדרך לכבוש אותה.
סיכום שמיטה תשס"ח - חלק ב'
לרגל הבחירות למועצת הרבנות הראשית, נעסוק הפעם בסיכום תפקוד המועצה היוצאת (שכבר יצאה, ליתר דיוק) בשנת השמיטה שאנו בסופה.
מועצת הרבנות הראשית לקחה חלק בשנת השמיטה ה'תשס"ח בשתי נקודות עיקריות. הראשונה היתה אישור צמצום היתר המכירה. בנקודה זו ניגע בעז"ה בהמשך. הנקודה השניה היתה ההחלטה שהתקבלה במועצה (עפ"י הפרסומים בתקשורת, במשאל טלפוני בין חברי המועצה) על כך שכל רב עיר יכול להחליט להתנות מתן תעודת כשרות לבית עסק בעירו באי מכירת תוצר מהיתר מכירה. החלטה זו התקבלה ממש בערב ראש השנה, באופן שהיה נדמה כאילו שנת השמיטה באה בהפתעה.
החלטה זו הביאה למצב, עפ"י פרסומים בתקשורת, שלבתי עסק מסויימים וביניהם חדרי אוכל של מפעלים נשארו ללא תעודת כשרות. כתגובה להחלטת מועצת הרבנות הראשית הודיעה ארגון צוהר שאם הרבנות הראשית לא תמצא פתרון מידי לבתי העסק המוכרים היתר מכירה, הם יקימו מערך כשרות פרטי שיתחרה בזו של הרבנות. במקביל בתי עסק וחקלאים פנו לבג"ץ בדרישה לכפות על הרבנות לתת תעודות כשרות עבור היתר המכירה. בג"ץ קיבל את עמדת החקלאים, והרב דוב ליאור הוסמך מטעם מועצת הרבנות הראשית לתת תעודות כשרות בכל הערים שהרבנים המקומיים לא מעוניינים לתת תעודות כאלה.
אם החלטת הרבנות הראשית היתה יוצאת לפועל, היה קורה מצב שבית עסק בהרצליה לא יקבל תעודת כשרות בגלל שהוא מוכר היתר מכירה, וכמה מאות מטרים משם ברעננה בית עסק אחר המוכר אותו סחורה בדיוק יהיה בעל תעודת הכשר. מה ההגיון של ההחלטה הזו? עד כמה שידוע לי, טרם פורסם מאמר תורני או אפילו פובלציסטי ממובילי המהלך המסביר את ההגיון שמאחוריו. מה שכן נאמר זה שלא ניתן לכפות על רב לאשר משהו ככשר כאשר לדעתו הוא לא כשר. כשלוקחים בחשבון שמתוקף החוק, מועצת הרבנות הראשית היתה צריכה לאשר את ביצוע היתר המכירה, איך ניתן להבין שאותם אנשים עומדים וצועקים שהם חושבים שתוצרת היתר המכירה הוא לא כשר?! כדי לא לגרום לטעות ראוי להבהיר שכדי לומר שההיתר מכירה הוא אסור באכילה, צריך קודם לחלק בין פירות לירקות (שכן אין סיבה הלכתית ראויה לאסור פירות באכילה), לאחר מכן צריך להחמיר כשיטת הרמב"ם שכל הירקות הנקטפים בשמיטה יש בהם דין ספיחין (ולא כמו הר"ש שרק מה שגדל בשביעית אסור), לאחר מכן צריך לומר שהמכירה כלל לא חלה (לא רק שהמכירה מוטעת בעקרון ואסורה אלא שהיא לא חלה, שהרי אם היא חלה אין בכלל איסור ספיחין). גם אם מישהו סבור שהמכירה לא חלה, ושיש ספיחין, ושיש סיבה לאסור גם פירות וכד' הוא גם צריך לסבור שלא ניתן לסמוך על דעת המקילין. דבר שלעצמו טעון הסבר, שהרי כבר כתב הג"ר שלמה זלמן אוירבאך בשו"ת מנחת-שלמה שגם אם אתה עצמך מחמיר בהיתר מכירה אם מישהו שואל אותך אם הדבר מותר באכילה עליך להורות לו להקל שכן ספק דרבנן להקל.
בסופו של דבר, בכל זאת, רבני ערים לא מעטים בחרו ללכת בדרך זו ומנעו מעסקים למכור סחורה מהיתר מכירה. כך היה לדוגמא במודיעין. העניין די הוצנע מידיעת הציבור ולי לא ידוע על פרסום איזה שהוא הסבר למהלך הזה (על אף שרוב הציבור בערים הללו לא מקפיד לא לצרוך היתר מכירה, לפחות זה המצב במודיעין). אינני יודע אם יש רבנות בארץ שלא מוכנה לתת תעודת כשרות לעסק שמוכר תוצרת אבקת חלב נוכרי, אבל קשה לי להאמין שיש דבר כזה. במה שונה וחמור היתר מכירה מאבקת חלב גוי? אינני יודע.
נוסיף גם בנושא הזה, שלא שמענו את קולם של חברי מועצת הרבנות הראשית כאשר התעורר הסכסוך בין יושבי ראש ועדת השמיטה, הרב זאב ויטמן והרב אברהם יוסף. על אף שמועצת הרבנות הראשית היא זו שבפועל מינתה את שני הרבנים לתפקיד, כאשר העסק עלה על שרטון לא נשמע קולם והרב ויטמן נשאר להאבק את מלחמתו/מלחמתם לבדו.
נסיים בקישור לתוצאות הבחירות למועצת הרבנות הראשית מאתר ynet ומאתר כיפה.
יום שלישי, 23 בספטמבר 2008
יצא לאור: חידושי תורה @ NDS גליון 9
באופן מיוחד אני מיסב את תשומת לבכם למאמרים אודות החיים הדתיים ברוסיה הקומוניסטית במדור באנגלית.
את החוברת (וגם חוברות קודמות) ניתן לראות כאן.
יום שני, 22 בספטמבר 2008
עד שירצה את חבירו - המשך
נתאר לעצמנו אדם שחטא כלפי חבירו. כעת הוא רוצה לרצות אותו ולפייסו. הוא מתכוון לבקש סליחה ומחילה מן החבר הפגוע. כיצד עלינו להתייחס למצב שבו הוא כלל לא מרגיש חרטה על המעשה, ובכל זאת הוא בא לבקש סליחה?
בהרצאה שנתתי על הנושא הזה, תגובת הקהל היתה חד משמעית וברורה (וגם טיפוסית): זוהי צביעות! לעומת זאת, טענתי היתה שזהו מעשה נאצל.
אם אותו אדם חש ייסורי מצפון ולכן הוא הולך לבקש מחילה, אזי מעשהו נועד אך ורק עבור עצמו. זהו כמעט אינסטינקט, ופעולתו נועדה לרצות את מצפונו, או להשקיט אותו. לשון אחר: היא נעשית לצורך סיפוק צרכים שלו עצמו, ולא למען הנפגע. אולם אדם שכלל לא מרגיש צורך נפשי לרצות את חבירו, ובכל זאת הולך אליו לבקש סליחה מכיון שהוא יודע בשכלו שהוא חטא כלפיו, ושהוא לא היה בסדר בנושא זה, הרי זהו מעשה מוסרי מושלם. מעשה זה נעשה מתוך בחירה צרופה. כל כולו נעשה משיקולים מוסריים, ללא שמץ מניע אגואיסטי. מדוע לומר שישנה כאן צביעות?!
[לא ברור לי מה המציאות שעליו מדבר הרב מיכאל, האם מדובר באדם המבקש סליחה רק כי הוא מבין כי הוא פגע בחבירו, או שהוא מבקש סליחה כי הוא מבין בשכלו (אך לא מרגיש בליבו) שהמעשה שהוא עשה היה מעשה לא תקין והוא מצטער על עשיית המעשה. מתחילת דבריו הבנתי שזה הראשון, אך לקראת סוף דבריו עלה בראשי שאולי מדובר בשני.]
לענ"ד הרב מיכאל אברהם טועה כאן. בואו נשליך את דבריו על מצוות שבין אדם למקום. היעלה על דעתו של מישהו שאדם שעבר עבירה במזיד יבוא ביום הכיפורים לבית הכנסת ויתוודה ויאמר: אמנם עשיתי שלא כפי שכתוב בתורה, ואני מבין שזה לא תקין, אך אינני חש שום צורך לא לשוב ולחטוא שוב, סלח לי מחל לי. האם זהו מעשה מוסרי מושלם?! האם זה בעל התשובה שדרגתו לפי חלק מדעות חז"ל גבוהה מזו של צדיק גמור? האם אדם כזה יהיה בדרגה עוד יותר גבוהה מבעל תשובה גמור משום שאין לו מניע אגואיסטי? האם זה יכו להיקרא "מעשה נאצל"?
בכל זאת מי שיחשוב על דבריו של הרב מיכאל ירגיש שיש בהם נקודת אמת. הרי מעשים שבכל יום שבני אדם לא מסתדרים ולמחרת האחד אומר לשני: אני מצטער שפגעתי בך. הוא איננו מצטער על המעשה שעשה אך הוא מבין שעליו לבקש סליחה על מנת לחיות חיי חברה תקינים. אני נוטה לחשוב שכדי לקבל תמונה שלמה צריך להוסיף כאן את ההבחנה שעשינו ברשימה הראשונה אודות "עד שירצה את חבירו". כאשר אין על האדם חובת ריצוי האחר, כפי שכתבנו שם, אזי גם אין ממנו צפיה להרגיש שמה שהוא עשה זה לא נכון. אך כאשר יש עליו חובת ריצוי בודאי שעליו גם להרגיש שמה שהוא עשה זה מעשה שלא יעשה. לדוגמא, אדם שהזיק לחבירו, יש עליו חובה לשלם את הנזק ומלבד זאת הוא חייב לרצות את חבירו. הוא לא יכול לומר: אני משלם לך כי כך קובע החוק ואני מבין שצריך לשמוע לחוק, אך באמת שאין לי שום חרטה על מה שעשיתי לך.
יום ראשון, 21 בספטמבר 2008
זמן אמירת הסליחות
מנהג אמירת הסליחות בימים אלו (למיטב ידיעתי) הוא מנהג מתקופת הגאונים. הסכמת הפוסקים היא שהזמן הטוב ביותר לומר את הסליחות זה באשמורת הבוקר. רוב הטעמים המובאים בכל הנושא הזה הינם מחכמת הנסתר, אך נדמה שניתן למצוא להם דמיונות גם בדברים הנגלים יותר. לדוג' הגמ' במסכת ברכות (דף ג עמוד א) כנראה מכוונת לאותו הדבר שהיה ידוע לחכמי הנסתר:
רבי אליעזר אומר: שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי, שנאמר: (ירמיהו כ"ה) "ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו", וסימן לדבר: משמרה ראשונה - חמור נוער, שניה - כלבים צועקים, שלישית - תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה.
עפ"י הגמרא במשמרת השלישית "תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה" אלו בודאי דברים המעוררים אסוסאציות חיוביות אצלנו, הרבה יותר מחמור נוער וכלבים צועקים.
הפוסקים הרחיבו את הזמן וכתבו שניתן להתחיל לומר סליחות כבר מחצות הלילה. גם זה כנראה קשור לדברים המובאים שם בגמרא על כך שדוד המלך היה קם בחצות הלילה. הטעמים המובאים מחכמת הנסתר מדברים על כך שהחצי הראשון של הלילה זה זמן של דין ומזיקים ובחצי השני של הלילה זה זמן של רחמים.
מאז שחוקק בכנסת החוק המגביל את שעון הקיץ (או החורף, תלוי איך מסתכלים על זה), בארץ ישראל עד למוצאי שבת תשובה חצות הלילה זה בסביבות 12:30. כך שמי שצריך לצאת מוקדם בבוקר לעבודה לא יכול להרשות לעצמו להשאר ער עד חצות הלילה. גם לומר סליחות בבוקר זה יוצא מוקדם, בייחוד למי שרגיל בכל השנה להתפלל במניין מוקדם. לכן התעוררה השאלה האם אפשר להקדים את הסליחות למחצית הראשונה של הלילה.
הג"ר משה פיינשטיין נשאל על כך והוא ענה (אג"מ, אורח חיים חלק ב סימן קה):
אך אם הוא באופן שא"א מחצות ולהלן ויתבטלו אותו הצבור מסליחות יש להתיר בגדר הוראת שעה גם מתחלה, כי בדברים אלו אין מקור מגמ' אלא הם מדברי רבותינו האחרונים ע"פ ספרי הקבלה שמסתבר שאין בזה ענין איסור אלא שאין מועילין בכח י"ג מדות שיש הבטחה שלא יחזרו ריקם אלא כסתם תפלה, ולכן כדי שלא יתבטלו מלומר סליחות שלא יהיה להצבור שום התעוררות לתשובה טוב יותר לומר אף מתחלה הוראת שעה.
ר' משה מסיק שניתן לומר את הסליחות בזמן ששתי המשמרות הראשונות של הלילה מתחלפים, דהיינו בדיוק לאחר שליש הלילה (שזה יוצא בערך ב22:30). אבל, כאמור, כל זה בגדר הוראת שעה.
הרב עובדיה יוסף כותב על דברים אלו של הרב משה פיינשטין, שאשטמתיה מה שכתב הרב משה זכות (הרמ"ז) בשם ספרי קבלה שמי שאומר סליחות במחצית הראשונה של הלילה, לא רק שאיננו עוזר אלא שהוא נותן כח בידי כחות מזיקים. ר' משה הררי בספרו מקראי קודש, הל' ראש השנה (שנכתב בחלקו בהיות הרב הררי במעצר על "עבירת" התנגדות לגירוש בצפון השומרון) מביא עוד פוסקים רבים ההולכים בדרך זה של הרב עובדיה יוסף. הספרדים כולם נוהגים למעשה לומר סליחות רק לאחר חצות הלילה, וטרם ראיתי מי שמקל בזה.
אעפ"כ ברבים מקהילות האשכנזים נהגו בשנים האחרונות לקיים מניין מוקדם לאמירת סליחות ב22:30 (כאן במודיעין, נדמה לי שבכל בתי הכנסת האשכנזים מתקיים מניין מוקדם לסליחות, באישור רב העיר - הרב דוד לאו). הרב לוי יצחק קופר, רב בצור הדסה, כתב מאמר בנושא זה בגליון צהר כו (משום מה רק חלק מהמאמרים בגליון זה נמצאים ברשת). אחד הטיעונים שלו להקל זה כדי להקל על צעירי הקהילה להשתתף בסליחות. אני ממליץ על מאמר זה משום המקורות המגוונים המצויים בו.
נוהג זה שהתפשט בקרב האשכנזים מהמגזר שלנו (לא נראה לי שקיים נוהג כזה אצל החרדים) מעורר אצלי מדי שנה שאלות. האם הרבנים לא יכולים לחנך את בני קהילותיהם לומר סליחות דוקא בבוקר, במקום בלילה? איך אנחנו מרשים לעצמינו להשתמש בהיתר של ר' משה שניתן כהוראת שעה ולהשתמש בו במצב שאנו יודעים שהוא ימשך עוד שנים רבות? אני יודע שזה לא מצווה מהתורה ואפילו לא מזמן התלמוד, ובכל זאת.
אינני יודע איך הייתי מורה, אילו הייתי רב בקהילה אשכנזית. מצד אחד החשיבות לבוא לקראת הקהילה ולעודד אותם לקיים מצוות באופן שיהיה נוח ונעים להם, ומצד שני זה בעצם מבטל בידיים מנהג כה יפה שהיה מקובל בכל תפוצות ישראל - לומר סליחות באשמורת הבוקר.
אולי בגלל זה זומנתי בדווקא לקהילה ספרדית...
יום שבת, 20 בספטמבר 2008
תרומת איברים
חייהם של אלפים בישראל ניצלים בזכות תרומות אברים. אחת מהם היא אישה בת 70 שעברה השתלת כליה לפני שנתיים, שהצילה את חייה. לפני מספר ימים לקתה אותה אישה בשבץ והיא כעת מתה מוות מוחי. עתה, לאחר שנתבקשו בני משפחתה לתרום את אבריה, נדהמו אנשים בית החולים לשמוע כי המשפחה מסרבת, לאחר שרב המשפחה מבני ברק הטיל וטו על ההשתלות.
החולה, המאושפזת בבית חולים במרכז הארץ, לקתה באי ספיקת כליות, ועברה לפני כשנתיים השתלת כליה שעברה בהצלחה. לפני ימים אחדים לקתה בשבץ, והיא הוגדרה במצב של מוות מוחי. על-פי מידע שהגיע לידי ynet מגורמים בבית החולים, לאחר שהובהר למשפחתה כי אין סיכוי להצילה, פגשה אותם מתאמת ההשתלות של בית החולים.
בשיחה עם המשפחה, על-פי אותו מקור בבית החולים, נדהמה המתאמת כאשר בנה של האשה הביע סירוב להשתלת אברים מגופה של אמו, בטענה שהרב של המשפחה מבני ברק (פרטי הרב שמורים במערכת - א.ג.), מתנגד לתרומת האברים. המדובר ברב הידוע בסירובו לתרומות אברים. לאחר שהרב שוחח עם בנה של המושתלת, שיכנע אותו להתנגד לתרומת האיברים. בהמשך, שיכנע הבן את יתר בני המשפחה לסרב לתרומת האיברים מגופה של אם המשפחה.
חרף גילה של האישה התברר כי ניתן להשתיל מגופה את ריאותיה. בשעות אלה ממש נאבק חולה אחר על חייו, רב מחב"ד, לאחר שלקה במחלת פיברוזיס ריאתי. רופאיו צופים כי נותרו לו ימים ספורים לחיות, אם לא יעבור השתלת ריאות דחופה בשעות הקרובות.
יום רביעי, 17 בספטמבר 2008
מדרש לפרשת כי-תבוא
המדרש מסביר שיש הבדל בין אדם שלא למד תורה ולכן הוא גם אינו מקיים את דברי התורה לבין אדם שלמד תורה ובכל זאת לא מקיים את התורה. עפ"י המדרש השני, זה שלמד, הוא הגרוע יותר ועונשו חמור. המדרש מדגים זאת במשל על שני עבדים של המלך שהיו צריכים לטעת אילנות, האחד נטע ועקר והשני לא נטע בכלל (הדמיון בין שתי הדמויות הללו לשני המועמדים המובילים במפלגת קדימה היא מקרית לחלוטין... אבל כנראה שמתפקדי קדימה הסכימו לדברי המדרש) - המדרש מבהיר שברור שזה שנטע ועקר יקבל עונש חמור יותר מזה שלא נטע כלל, ועל זה הדרך גם חמור עונשו של זה שלמד תורה מזה שלא למד.
רואים מהמדרש הזה דבר יפה. היה מקום לומר שעבד המלך שנטע ואחר כך עקר כלל לא דומה למי שלמד ולא קיים. ברגע שהעבד נטע הוא יכל לשבת בצד, לא לעשות כלום ורק לקבל את שכרו מאת המלך על עשיית המלאכה. קיצוץ הנטיעות של העבד היא ב"קום ועשה", הוא היה צריך להשתדל על מנת לפגוע בקיום דברי המלך. על פניו היינו אומרים שבנוגע לשמירת תורה ומצוות אין הדבר כן, שהרי גם אדם שלמד את כל התאוריה של איך יכול לטוס מטוס לא בהכרח יוכל לבנות מטוס, וכן אדם שלמד תורה הרבה הדעת נותנת שאין זה פשוט לשמור את המצוות. המדרש מבהיר שאין זה כך. אדם שלמד תורה זה כמו נטיעה, אם לא יפריעו לו זה עצמו זה קיום דברי המלך. לאחר שאדם למד תורה לשמה, כדי לא לקיים את המצוות ידרוש ממנו מאמץ הדומה לקיצוץ הנטיעות. דבר זה רואים בחז"ל גם במקומות אחרים, כדוגמת אמרתם הידועה "אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו" - הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירם למוטב. בלימוד התורה עצמה יש כוח למנף את האדם לקיום המצוות ולהידבקות בהקב"ה.
שמיטת כספים - "פקדונות" בבנק
האם גם הפקדונות שלנו בבנקים יישמטו?
המונח "פיקדון" מחייב הבהרה. מי שהפקיד דבר אצל חבירו על מנת שהלה ישמרנו ויחזירנו לו כמות שהוא כעבור זמן - זהו פיקדון, והתורה לא פטרה את השומר מלהחזיר את הפיקדון לבעליו. בדומה לזה מי שהפקיד כסף בכספת בבנק, אשר יוחזר אליו בעינו. כלומר, אותם שטרות שהופקדו בכספת - הם הם שיוחזרו לבעליהם. אדם כזה, כספו יוחזר לו גם אחרי שנת השמיטה. אך כשאנו "מפקידים" כסף בבנק אין אנו מקבלים חזרה את אותם השטרות. אנו מקבלים שטרות אחרים. נמצא שלא הפקדנו כסף בבנק, אלא הלווינו כסף לבנק בתנאים מסוימים, ועל הלואה חל בעיקרון דין שמיטת כספים. ונמצא לפי זה שכל פקדונותינו בבנקים לא יוחזרו לנו אלא ייהפכו לרכוש הבנקים... (הנקודות במקור)
לשאלה האם הבנק הוא בגדר "אחיך" הוא מתייחס בהמשך:
אמנם מקובל להתייחס אל החברה בע"מ כאל גוף משפטי מופשט, המנותק מבעלי המניות, ולכן אין בעלי המניות משועבדים אישית לפרוע את חובות החברה. ואם כן, גם בנק הוא גוף משפטי כזה שלא חלות עליו מצוות או עבירות, ואינו מצווה, אפוא, להימנע מלנגוש את הלווים בשמיטה. ולא היא. היצירה המשפטית הזאת של החברה בע"מ היא יצירה מלאכותית, שנעשתה מראש בהסכמת החברה האנושית למטרות כלכליות. לכן הלווה מחברה כזאת מוותר על זכות הגבייה האישית מבעלי המניות. אולם מעיקר הדין כל בעלי המניות הם שותפים הן לזכויות והן לחובות של החברה, ולכן ההלכה מתייחסת לחברה כאל שותפות כגילה, שהלכות שמיטה חלות עליה.
לסיכום, האם צריך לכתוב פרוזבול על ההפקדות בבנק:
מי שאינו רוצה לוותר על זכויותיו חייב אפוא לכתוב פרוזבול לפני סוף שנת שמיטה.
מדבריו של נתנאל נראה שיש חולקים על דבריו של הרב אריאל. אינני בקיא בנושא ואשמח אם מישהו יכול להפנות אותי למאמרים בעלי דעות שונות מזו שמציג הרב אריאל.
יש להוסיף, שנראה שאין עניין לא לחתום על פרוזבול. שכן אדם שאין לו הלוואות, איננו מקיים מצווה בזה שהוא לא חותם על פרוזבול ואם יש לו הלוואות שהוא מתכווין לגבות (גם אם יש ספק אם הם בגדר הלוואות) ודאי שהוא צריך לכתוב פרוזבול.
יום שלישי, 16 בספטמבר 2008
שמיטת כספים ופרוזבול
תכננתי לכתוב דברים משלי על מצוות שמיטת כספים ותקנת הפרוזבול, אך ראיתי שכבר קיימים ברשת מאמרים וסיכומים טובים משלי. אז הנה כמה מהם:
קודם כל ויקיפדיה - מאמרים די מקיפים של שני המושגים:
שמיטת כספים
פרוזבול
הנה משהו חדש שלמדתי מהערך פרוזבול בויקיפדיה:
מקור המילה פרוזבול הוא בשפה היוונית, וישנן שתי השערות על האטימולוגיה שלה:
המילה prosbole ביוונית, שמשמעה: 'מסירה אל...', היינו מסירת החוב אל בית הדין שיגבה אותו.
הלחם של המילים pros+boule: 'לפני מועצה'.
הגמרא דורשת את המילה כצירוף המילים 'פרוס-בולי-ובוטי', דהיינו 'תקנה לעשירים ולעניים' (מסכת גיטין דף לו-לז).
על שמיטת כספים מהרב יונה עמנואל באתר דעת - כאן.
מאמר של הרב י"צ רימון (מתוך ספרו על השמיטה) - הורד כאן.
מאמר של הרב שלמה לוי, ר"מ בישיבת הר-עציון על תקנת הפרוזבול - הורד כאן.
קובץ על דיני הפרוזבול ונוסחאות פרוזבול מעודכנות לשנה זו מלשכת הרב יונה מצגר - הורד כאן.
יום שני, 15 בספטמבר 2008
סיכום שמיטה תשס"ח - חלק א'
נתחיל מההתחלה. הרב יונה מצגר, הרב הראשי האשכנזי, כנראה הגיע לתפקידו רק בזכותה של שמיטה תשס"ח. אלו היו השמועות בזמן שנבחר ולאחר מכן גם גורמים רשמיים המקורבים לגרי"ש אלישיב אמרו את הדברים כמעט בפה מלא. אינני יודע אם אפשר להחשיב את הבחירה הזו כניצחון של החרדים, אך זה בהחלט נראה כהפסד של הדתיים הלאומיים. למרות זאת ואולי בגלל זאת, כמעט ולא נשמע קולו של הרב מצגר במהלך השמיטה וההכנות אליה.
גם קולו של הרב עמאר לא נשמע ברמה בענייני השמיטה. זאת, על אף שהוא נחשב לאחד מגדולי תלמידיו של הג"ר עובדיה יוסף התומך בפה מלא בהיתר המכירה. זה בודאי יכול להחשב כנצחון של החרדים. מסתבר שהרב עמאר לא רצה להיות מאויים בחרם כפי שקרה לקודמו בתפקיד הג"ר אליהו בקשי-דורון. כך קרה שהפעם שני הרבנים בחרו, כנראה במודע, שלא לדבר בנושאי השמיטה ובמקום זאת זרקו את הכדור הרותח למגרשם של אחרים.
בתחילה מונה הרב זאב ויטמן ליו"ר ועדת השמיטה שע"י הרבנות הראשית. הרב ויטמן עשה עבודה רבה, שנדון בה ברשימה נפרדת, בצמצום השימוש בהיתר המכירה. עם זאת, כנראה שהצמצום בגידולי הקרקע היה קטן מאד ואולי אפילו לא קיים. לאחר מכן צורף אליו גם הרב אברהם יוסף. הרב יוסף לא הסכים לשיטה שהוביל הרב ויטמן ובאיזה שהוא שלב נוצר סכסוך בין שני הרבנים (ראה כאן וכאן). גם לאחר ששני הרבנים החשובים לא הצליחו לסדר את ההדורים ביניהם, הרבנים הראשיים (לפחות כלפי חוץ) לא הרגישו צורך להוציא הודעה מטעמם בנושא.
[אוסיף גם שכשאני התכוננתי בערב השמיטה לתת שיעורים בנושא השמיטה בשכונה שלי, פניתי למשרדי הרבנים הראשיים וביקשתי לדעת מה התכנון לקראת שנת השמיטה. מהמשרדים נמסר לי שהם לא מתעסקים בזה (!!!) ושעלי לפנות ישירות לועדת השמיטה ולרב ויטמן.]
יום ראשון, 14 בספטמבר 2008
עד שירצה את חברו
לקראת הבחירות למועצת הרבנות הראשית שיתקיימו בעוד מספר ימים, ארגון צוהר הוציא הודעה לתקשורת ובה קריאה לתמוך ברב דוד סתו וברב שמואל אליהו בבחירות למועצה. בנוסף הם כתבו רשימה של תכונות שלדעתם אנשי המועצה זקוקים להם ועל המצביעים לקחת אותם בחשבון בבואם להצביע. כעבור מספר ימים פרסם הרב אליעזר שמחה וייס, רבה של עמק חפר, מאמר ובו הוא כתב שהוא נפגע ונעלב מזה שרבני צוהר לא תומכים בו, שהרי עד כמה שהוא מכיר את עצמו יש בו את כל התכונות המנויות ברשימה שהם פרסמו. הרב וייס ראה באי התמיכה הכרזה של צוהר כאילו חסרים בו חלק מהתכונות ברשימה.
על אף שלא דיברתי עם אף אחד מהנהלת צוהר אני חושב שלא היתה שום כוונה לפגוע ברב וייס. רבני צוהר סך הכל הצביעו על מועמדים שלדעתם חשוב שהם יכנסו למועצה וביקשו שבנוסף לשני המועמדים הללו הבוחרים יצביעו לעוד מועמדים שיש להם את התכונות הרשומות.
בכל מקרה, השאלה שאותי מטרידה זה: האם רבני צוהר צריכים לבקש סליחה מהרב וייס, לקראת יום הכיפורים? כולנו יודעים שאין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו עד שירצה את חבירו (משנה בסוף יומא), האם כפרתם של רבני צוהר יעוכב אם הם לא ירצו את הרב וייס?
במילים אחרות, האם "עבירות שבין אדם לחברו" הם אובייקטיביות או סובייקטיביות והאם הם תלויים בכוונתו של צד אחד לפגוע או לא לפגוע בצד השני?
דוגמא נוספת. לראובן היה איזה סכסוך כספי קטן עם שכנו שמעון. לאחר שראובן דיבר עם שמעון מספר פעמים והוא לא ראה שהעניין מתקדם, הוא החליט לפנות לבית דין והוא תבע את שמעון וזכה בדין והצליח להוציא משמעון את הכסף. שמעון נעלב מאד מזה שראובן פנה לבית הדין, שהרי הוא תכנן שכל מקרה לשלם לראובן. האם ראובן צריך לרצות את שמעון? ואולי הפוך, אולי שמעון צריך לרצות את ראובן על כך שהוא לא שילם בזמן ואילץ אותו לפנות לבית הדין?
ועוד אחד, מתפלל אחד פנה לרב שלדעתו על הרב לדבר יותר בדרשותיו על עניין השקט בתפילה. הרב, מטעמים השמורים עמו, חשב שעדיף להתרכז בנושאים אחרים בדרשות. המתפלל נעלב מזה שהרב לא קיבל את דעתו. האם אחד מהם צריך לרצות את השני (הרב על הפגיעה במתפלל, המתפלל על אי קבלת דעתו של הרב)? ואם זה לא הרב, אלא הגבאי, האם הדין ישתנה?
אדם סיפר לחבירו פרטים מביכים על אדם אחר (במקרה שאין כאן לשון הרע: בעל מחלוקת וכד'), האם צריך לבקש סליחה מבעל המחלוקת רק משום שהוא נעלב?
דעתי נוטה שכל עוד אין עבירה מוכחת בין אדם לחברו, כלומר: גזל, הלבנת פנים, שקר וכד' לא חל הכלל של "עד שירצה את חבירו". במילים אחרות, יוצא שפחות או יותר כל מה שאולי נכלל רק (!) ב"ואהבת לרעך כמוך" או ב"מה ששנוא עליך וכו'" אין בו חובת ריצוי. הם ייתכן לומר דבר כזה? אשמח לשמוע את דעתכם.
"כהן בבית הקברות" או "הזרזיר אצל העורב"
יום שבת, 13 בספטמבר 2008
כנסי תורה שבעל פה ברשת
מספר הרצאות מימי העיון בתורה שבעל פה שהתקיימו במכון לנדר בימי בין המצרים נמצאים באתר ישיבה (לינק). טרם שמעתי את רובם, אך אני כבר יכול להמליץ על הרצאתו של פרופ' דוד הנשקה בנושא שהוא מענייני דיומא: "שמיטת כספים ושבת הארץ".
עוד עלו לרשת חלק מהמושבים שהתקיימו בכינוס תורה שבעל פה שבמוסד הרב קוק שנמצאים באתר ערוץ מאיר (לינק). את מושב הסיכום שהתייחסתי אליו כאן הם לא העלו לרשת משום מה. בנוסף, אינני מבין מדוע הרצאתו של פרופ' אליאב שוחטמן היא ההרצאה היחידה במושב שלו שלא עלתה לרשת (אני מאד מקווה שזה לא בגלל איזו שהיא חלוקה בין רבנים לפרופסורים).
מתוך הכנס הזה אני מבקש להסב את תשומת לבכם להרצאה המצויינת של הג"ר שלמה דיכובסקי בנושא "ואהבתם את הגר?". הרב דיכובסקי מסכם בהרצאה זאת בקצרה את פסק דינו בנושא ביטול גיור למפרע (ניתן לראותו במלואו כאן). פסק דין שכידוע ישב בו הרב אברהם שרמן בדעת מיעוט. את הרצאתו הוא מסיים במילים הבאות:
זו דעתי, כך פסקנו ברב דעות באותה ישיבה. מי שרוצה לחלוק יכול לחלוק. צריך אגב להתמודד לא רק איתי אלא גם עם הרמב"ם, גם עם שלמה, גם עם שמשון, גם עם רבי מאיר במדרש גם עם הקב"ה שכתוב "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו... והוא רחום יכפר עוון". מי שרוצה להתמודד איתם הדרך פתוחה.
בהרצאתו של הרב אליהו שלזינגר נמצאים כל האלמנטים שיכולים להוביל לסלידה מהרצאות/שיעורים של רבנים. נושא ההרצאה היה "ענייני הונאה בכשרות". מה גדולה היתה תדהמתי כשגיליתי שהנושא שעליו הוא מדבר זה: האם מסעדה עם שלט "הירקות הם שמיטה כהלכתה" ומגישה ירקות היתר מכירה עוברת על הונאה בכשרות? הרב שלזינגר המשיך וטען שלא יעלה על הדעת שמישהו יחשוב שירקות היתר מכירה הם "שמיטה כהלכתה". הוא גם הזכיר שאין תעודות כשרות מטעם רבנות ירושלים בבתי עסק שיש בהם ירקות היתר מכירה (דבר שנכון, אגב, גם במודיעין מסיבה שלא ברורה לי כלל - עוד ניגע בזה בשבועות הקרובים במסגרת סיכום שנת השמיטה). הוא הוסיף "כך זה תמיד היה בירושלים" (הוא תיקן את עצמו תוכ"ד ואמר "לפחות ממה שאני זוכר".) - אני מזמין את הקוראים לכתוב לנו עפ"י ידיעתם ההיסטורית אם זה נכון או לא. בשלב הבא הוא התחיל לתקוף את אלו המעדיפים היתר מכירה על פני יבול נכרים, טענתו היתה "הם שכחו שיש מצווה בתורה 'והשביעית תשמטנה ונטשתה'". למה התכוון הרב שלזינגר במשפט הזה אינני יודע - הייתכן והוא סובר ששמיטה בימינו היא דאורייתא?! את יתר ההרצאה הוא הקדיש לקריאת קטעים מוצאים מהקשרם שבהם מרן הרב קוק זצ"ל מסתייג מהיתר המכירה [את הקרדיט על קיבוץ החומר הזה חולק הרב שלזינגר עם הג"ר נתן אורטנר, רבה של לוד. מהכרותי עם הרב אורטנר בשמיטה הקודמת, לי זכור שהקרדיט היה צריך להיות בלעדי לרבה של לוד - אבל אולי בזה אני טועה.].
ובכן, כפי שאתם רואים הרצאה מלאה וגדושה מידע "בענייני הונאה בכשרות"...
אהה, וכמעט שכחתי - את ההרצאה הזאת נשא הרב שלזינגר מעל הבמה של מוסד הרב קוק מיסודו של הרב יהודה לייב הכהן מיימון.
עוד בנושא כנסים. השבת התפרסמו בעיתון בשבע שני כנסים שיתקיימו בשבוע הקרוב.
- בישיבת "מרכז הרב" יתקיים אזכרה לראש הישיבה הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל, ביום שני בשעה חמש בהיכל הישיבה. ישאו דברים: הרב יעקב רוזנטל, הרב עמאר, הרב שאר-ישוב כהן, הרב יעקב אריאל, הרב יעקב שפירא, הרב שמואל שפירא והרב אייזמן.
- בישיבת "אור עציון" יתקיים כנס לזכרו של הרב בנימין אביעד בנושא פולמוס הגיור, ביום חמישי בשעה 15:30 בהיכל הישיבה. ישאו דברים: הרב אביאור, הרב דיכובסקי, הרב צבי ליפשיץ, הרב יעקב אריאל, רב שלמה בן-אליהו והרב דרוקמן.
יום חמישי, 11 בספטמבר 2008
עוד על דו"ח "כושרות"
יום רביעי, 10 בספטמבר 2008
מדרש לפרשת כי-תצא
יום שלישי, 9 בספטמבר 2008
נספח מג' באלול
רק בזכות הרב חזרה השכינה לציון והריהי מעטרת בחן וביופי מיוחד את מפעל ההתיישבות, את הצבא וכיוצא באלו. הרב לימד שהעיסוק בענייני עם ומדינה לא מחליש אלא מחזק את הדביקות בד'. הוא לא רק לימד אלא גם חשף את הלך הנפש העמוק שבו הדברים מתחברים.
יום שני, 8 בספטמבר 2008
ענייני לשון לחודש אלול
לְדָוִד ה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי, מִמִּי אִירָ ·א,
ה' מָעוֹז חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד.
בד"כ נקרא פסוק זה בחלוקה לצמדי מילים או ל"משולשי מילים". בקריאה זו לא ברור שהמשמעות היא: ה', (שהוא) אורי וישעי...
קרא:
לְדָוִד; |
ה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי, מִמִּי אִירָ א!
ה', מָעוֹז חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד!
יש לשהות אחרי תיבת הכותרת!
במערכת טעמי אמ"ת, המפסיק הגדול ביותר בפסוק זה הוא האזלא לגרמיה במילה לְדָוִד, יותר מאשר האתנחתא(!) במילה אִירָא.
2. אל תקרי:
קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ,
וְקַוֵּה אֶל ה'.
שתי הצלעות פותחות בביטוי זהה.
הנטייה הטבעית היא לאחר את מקום החלוקה, ולא לסמנו סמוך לתחילת פסוק.
קרא:
קַוֵּה אֶל ה!
חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל ה'!
שתי הצלעות מסתיימות בביטוי זהה.
בטעמי אמ"ת, המפסיק הגדול ביותר הוא "עולה ויורד", ואילו האתנחתא מחלקת את הצלע השניה.
כנס על רבי צדוק הכהן מלובלין
יום ראשון, 7 בספטמבר 2008
מסלול בוגרי הישיבות
יצא לאור: מעיינותיך חדש לחודש אלול
יום שבת, 6 בספטמבר 2008
צום ח' באלול
היישובים היו מופת וסמל, הן ליישוב הארץ, הן לפיתוחה החקלאי, הן בלימוד תורה ועשיית חסד אשר שמעם הגיע למרחוק. כמו כן לחיי קהילה והעמדת דורות של בנים אשר נחלצו להגנת העם והארץ בכל ליבם.עקירת היישובים אף נעשתה בפחזות ובנמהרות, ללא כל שיקול אמיתי, באשר לתוצאות של עזיבת חבל ארץ זה ומסירתו ליד אויב. אלמלא הלהט לעקור, היו המתכננים רואים בנקל את מה שאנו חווים היום סביבות חבל עזה.
יום חמישי, 4 בספטמבר 2008
מדרש לפרשת שופטים
ד"א "שופטים ושוטרים" א"ר לוי: למה"ד, למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולן והיה לו פרדס אחד והיה אוהבו יותר מכל מה שהיה לו. אמר המלך: נותן אני את הפרדס הזה שאני אוהבו מכל מה שיש לי לבני הקטן שאני אוהבו מכל בני. כך אמר הקב"ה: מכל האומות שבראתי איני אוהב אלא לישראל, שנאמר: (הושע יא) "כי נער ישראל ואוהבהו". מכל מה שבראתי אינו אוהב אלא את הדין, שנא': (ישעיה סא) "כי אני ה' אוהב משפט". אמר הקב"ה: נותן אני מה שאהבתי לעם שאני אוהב, הוי "שופטים ושוטרים".
המדרש מתאר שהקב"ה נתן לעם ישראל את המשפט כמתנה החביבה ביותר על האב שאותו הוא מעניק לבנו האהוב ביותר.
המדרש צריך ביאור קצת שכן אנו יודעים שאחד מהמצוות שבני נח מצווים עליהם זה הדין. אז כיצד בא לידי ביטוי שאת המשפט והדין מסר הקב"ה בדווקא לעם ישראל? יתרה מזאת, כיצד הפסוק "שופטים ושוטרים תתן לך" מעיד על כך שהקב"ה נתן לנו את המשפט, האם פסוק כמו "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" לא מבטא יותר את העניין הזה?
כבר ראינו בעבר שבמדרשים מהסוג הזה צריך להתחיל בשאלה: מה מוסיף המשל על דברי המדרש?
נראה שהמשל במדרש המדמה את המשפט לפרדס הוא בדווקא. הפרדס הוא בית גידול לפירות. איכותם וכמותם של הפירות תלוי רבות בהשקעתו של בעל הפרדס. כמו כן הפירות מיועדים לא רק לבעל הפרדס ולמשפחתו אלא כמובן גם לאחרים.
נתינת המשפט/הפרדס לעם ישראל מתבטאת בכך שהם מחליטים על איכות וכמות הפירות של המשפט. המשפט ניתן לישראל כדי שהם יתעסקו בה ויוציאו ממנה פירות. פירות שיש בהם גם להשפיע על אומות אחרות. במילים אחרות ניתן לומר, שבני נח חייבים בדין כי כך בני ישראל למדו בבתי המדרש שלהם. גם אם הצהרה מעין זו היא מוגזמת, בודאי שלגבי הפרטים (מה נכלל בחיוב כזה או אחר) ניתן לומר שהדבר נקבע ע"י עם ישראל.
לכן המדרש גם בחר בפסוק מהפרשה שלנו "שופטים ושוטרים תתן לך" כי המדרש בא להדגיש שהמשפט הוא עתה בידינו לעשות בו כפי הבנתנו. את האפשרות לשנות ולהתאים את המשפט לעולם נתן לנו הקב"ה כאותו פרדס שהעניק המלך לבנו.
יום שלישי, 2 בספטמבר 2008
לשלושה באלול
יום שני, 1 בספטמבר 2008
דו"ח "כושרות" על המסעדות בירושלים
כידוע לפני כחדשיים התחיל לעבור במיילים ולאחר מכן פורסם במספר אתרים באינטרנט הדו"ח של ארגון "כושרות" על מצב המסעדות בירושלים (ניתן להוריד כאן מאתר "ישיבה"). הדו"ח הביא לתשומת לב הציבור את בעיית תעודות הכשרות המזוייפות בירושלים (וגם במקומות אחרים בארץ). אני יכול לספר שבשבועות האחרונים נזדמן לי לעבור על פני מסעדה בירושלים בה מוצג תעודה מהסוג הזה וביקשתי לראות את תעודת הכשרות של הרבנות ואמרו לי שאין להם!!
מעבר לכך יש בדו"ח ביקורת קשה על רמת הכשרות הרגילה של רבנות ירושלים. בסביבתי הקרובה החלק הזה של הדו"ח התקבל קצת בהרמת גבות. חלק מהסיבות ל"הרמת הגבות" מפורטות במאמר שפרסם (קצת באיחור) הרב ד"ר בני לאו, רב קהילת רמב"ן בירושלים. מתוך דבריו (לינק):
לטענת כותבי הדו"ח הם בדקו כמעט מאה חנויות בדרכים שונות והדו"ח מתאר את ממצאי הבדיקה. בעקבות הדו"ח הלכתי ובדקתי את המצב בשטח ומצאתי שדברי מחבריו מוטעים שלא לומר שקריים. הדו"ח הזה טוב לו שלא נברא משנברא... כמה אלימות יש בדו"ח הזה, בעיניים מתגלגלות כלפי שמיא.
רבה של צפת, הרב שמואל אליהו, הגיב לדבריו של הרב לאו, תוך שהוא שולל מהרב לאו את תואר הרבנות שלו (המאמר כאן). נשגב מבינתי מדוע הרב אליהו ראה צורך לכתוב את התגובה הזאת בצורה כזאת. הגיע הזמן להבין שרוב הציבור לא נרתע מלהקשיב למישהו המדבר בטוב טעם רק בגלל שמישהו אחר קרא לו ד"ר (רחמנא ליצלן), ד"לי או אפילו רפורמי. (בתקופה שהמפד"ל ישבו עם שינוי בממשלה, אמר לי חבר חרדי: "איך אתה יכול להצדיק את המפד"ל? אתה לא יודע שאפי איתם הוא רפורמי?" נו שויין). לתשומת ליבם של הנלחמים ב"רבדים" ודומיהם.
תגובתו של הרב יובל שרלו (שגם ממנו הסיר הרב שמואל אליהו את תואר רבנותו בעבר) על הפגיעה בכבודו של הרב לאו לא איחרו לבוא. אני ממליץ מאד לקרוא את דבריו (לינק).
עוד בעניין הדו"ח. ארגון כושרות פרסמו (כאן) מספר שבועות לאחר פירסום הדו"ח שהדו"ח לא היה מיועד לפרסום ברבים וניתן להבין אותו רק בצירוף הסברים בע"פ. זאת, על אף שעם פרסום הדו"ח נעשו על ארגון כושרות ועל הדו"ח כתבות מחמיאות בעיתון בשבע (לינק) וכמדומני גם בעיתון הצופה כמו כן ברדיו קול חי הם קיבלו אייטם מלא ביומן החדשות של מרדכי לביא. בכתבות אלו הוזכר הדו"ח, אך לא הוזכרו שום דברי הסתייגות של אנשי כושרות מדרך הבנת הדו"ח.
לאחר שראיתי את דברי ההסתייגות פניתי לארגון כושרות ושאלתי אותם, מדוע הדו"ח שלהם מופיע באתר "ישיבה" אם הוא לא נועד לכלל הציבור, ומדוע הם אינם מפרסמים דו"ח מיוחד שכן מיועד לציבור. תשובתם היתה שהם אינם יכולים לכתוב דו"ח המיועד לציבור בצורה שהוא יהיה יעיל ושגם "לא נסתבך עם כל מיני תביעות". לגבי הופעת הדו"ח באתר ישיבה נאמר לי שהם לא ידעו שהדו"ח מופיע שם (!) ושזה יטופל. עד היום, יותר מחודש אחרי, הדו"ח עדיין נמצא שם.
נראה לי שיש שתי אפשרויות להבין את ההתנהלות של "כושרות": או שלאנשי כושרות אין מושג איך עובד העולם התקשורתי שלנו (אם זה המצב, אני בספק רב אם אנשים אלו יכולים להיות בעסקי הכשרות) או לחילופין שההכחשות של ארגון כושרות אינן רציניות והן נאמרות אחד בפה ואחד בלב על מנת להמנע מתביעות וכד'. בעיני, אין דרך חזרה. ברגע ש"כושרות" פרצו החוצה לעולם התקשורת הם לא יכולים לחזור אחורה, הם צריכים לפרסם מדי פעם עדכוני כשרות שכן מיועדים לכלל הציבור, להגיב על הביקורת כלפיהם וכד'. אם הם לא יעשו זאת, הם יהפכו עצמם ללא רלוונטיים בעיני רוב הציבור שעליהם הם מבקשים להשפיע.
אני מסיים רשימה זאת עם ציטוט מתוך טוקבק למאמרו של הרב בני לאו, אני ממליץ לקחת את הדברים בערבון מוגבל מכיוון שאין ראיה שהאדם החתום באמת כתב את הדברים וכמובן ש"אין הנחתום מעיד על עיסתו".
שמי דוד פרנקל (מדולב) אחד מבעלי רשת פאפאגאיו, להזכירך, רשת שהייתה בעבר לא כשרה והפכה לכזו בגלל היותי והיות שותפי דתיים, וההתעקשות שלנו מול שותפים שאינם דתיים שמעתה והלאה כל עסק שיפתח במשותף יהיה אך ורק כשר! אין לי דבר אם הרב בני לאו כמו גם עם אירגון כושרות, אבל במקרה זה, באופן הברור ביותר אירגון כושרות כשל והכשיל את הרבים!! יתרה מזו, הוציא שם רע ופגע בפרנסה של רבים, ואני כמובן יכול להתייחס רק למסעדה אותה אני מכיר אבל ישנם מסעדות נוספות שהסיפור של פאפאגאיו מתאים גם להם. ולפני שאפרט אוסיף שלדעתי האירגון עצמו, הרעיון שמאחוריו אכן טוב ורצוי אבל במקרה זה הוא עונה להגדרה של "כוונתך רצויה ומעשיך אינם רצויים", שקבלתי את הדוח בתחילה נלחצנו מאד, התחלנו לברר מיידית אולי אנחנו מכשילים את הציבור! התברר לתדהמתי שלא היה אף בודק מטעם כושרות בפאפאגיו ירושלים, אז מה קרה? מסתבר שבאת הכנת הדו"ח יצא כושרות מתוך מספר הנחות עבודה גורפות אחת מתוך אותם הנחות עבודה היה שמסעדה שיש לה כשרות רבנות רגילה אלו הבעיות שיש לה – "בישולי גויים, אין משגיח לברירת קטניות, ניפוי קמח, הפרשת חלה, תרומות ומעשרות והדלקת אש" ואפשר לראות בדוח שסעיף זה ממש נגזר והודבק לכל מסעדה עם כשרות רגילה. הרי בפאפאגיו נכתב שאין הפרשת חלה, אכן אין, כי כל הלחם מגיע ממאפיה בכשרות של הרב אויירבך וכבר מופרשת חלה קודם, תרומות ומעשרות - מה יש להפריש בזמן שכל הירקות מגיעים מהשוק הסיטונאי בכשרות של העדה החרדית, בישול גויים- יש טבח יהודי יום יום עד שעות אחר הצהרים המכין הכל ליום ולילה ובכל מקרה אין במסעדה בישולים ממש והעיקר הוא גריל הבשרים הגדול שבו יש שלש עושי בשר יהודים, שהם ורק הם אחראים על עשיית הבשר. וכן הלאה, באותה מידה יכלו לכתוב שאין הפרדה בין בשר וחלב, נכון, כי המסעדה בשרית ואין חלב. בכל אופן, מנהל המסעדה והמשגיח התקשרו לאירגון כושרות ובשיחת הטלפון המוקלטת ניתן לשמוע את חוסר הנוחות והבלבול בנוגע לעובדות, בשיחה אומר הרב כץ מפורשות שלא ביקר במסעדה וטוען שבכלל אינו בקיא בפרטים וחוזר על הטיעון שהדוח בכלל הינו דוח פנימי. מציינים שהדוח נכתב בחודשים שבט – אדר שהם חודש פברואר בלעז, מסעדת פאפאגיו נפתחת רק בחודש מרץ השנה. מסעדת פאפאגיו ירושלים היא בעלת תעודת כשרות רבנות ירושלים אך עומדת בסטנדטים גבוהים של כשרות מהדרין ויותר כגון בישול יהודי בלבד!! שמיטה לחומרה, בשרים ופרודוקטים מהדרין בלבד. (הסיבה לחוסר תעודת מהדרין היא נושא בפני עצמו, ונוגעת לקושי הגדול להשיג מספק אחד בשר בקר בכמות ובאיכות שהמסעדה צריכה, אבל לא כאן המקום להרחיב). נקודה נוספת למחשבה, אירגון שחורט על דיגלו את טוהר וחשיבות הכשרות כערך עליון, איך יכול להרשות לעצמו, גם אם הדו"ח היה פנימי ולא להפצה כמו שהם טוענים, לשמור את המידע אצלו ולא, לכל הפחות, להתקשר או לשלוח מיכתב לכל מסעדה שהתגלו אצלה כשלים, הרי כל יום שזה לא נעשה הרי מכשילים ציבור גדול מאד! לדעתי הוצאת שם רע לא פחות חמורה מדיני כשרות. אני מאד מקווה שהאירגון והעומדים בראשו לא יסתפקו בהתנצלות "פרווה" מהסוג שנכתב בתשובה לשאלה באתר כיפה, אלא יתנצלו בפה מלא בפני מי שצריך ויפיצו זאת מעל דפי עיתונות ואינטרנט, לפחות באותם עיתונים בהם קיבלו כתבות מחמיאות ולפחות באותה תפוצה באינטרנט.