עד שירצה את חברו

זה נושא שמטריד אותי כבר מספר שנים, אשמח לשמוע את חוות דעתכם עליו.

לקראת הבחירות למועצת הרבנות הראשית שיתקיימו בעוד מספר ימים, ארגון צוהר הוציא הודעה לתקשורת ובה קריאה לתמוך ברב דוד סתו וברב שמואל אליהו בבחירות למועצה. בנוסף הם כתבו רשימה של תכונות שלדעתם אנשי המועצה זקוקים להם ועל המצביעים לקחת אותם בחשבון בבואם להצביע. כעבור מספר ימים פרסם הרב אליעזר שמחה וייס, רבה של עמק חפר, מאמר ובו הוא כתב שהוא נפגע ונעלב מזה שרבני צוהר לא תומכים בו, שהרי עד כמה שהוא מכיר את עצמו יש בו את כל התכונות המנויות ברשימה שהם פרסמו. הרב וייס ראה באי התמיכה הכרזה של צוהר כאילו חסרים בו חלק מהתכונות ברשימה.
על אף שלא דיברתי עם אף אחד מהנהלת צוהר אני חושב שלא היתה שום כוונה לפגוע ברב וייס. רבני צוהר סך הכל הצביעו על מועמדים שלדעתם חשוב שהם יכנסו למועצה וביקשו שבנוסף לשני המועמדים הללו הבוחרים יצביעו לעוד מועמדים שיש להם את התכונות הרשומות.

בכל מקרה, השאלה שאותי מטרידה זה: האם רבני צוהר צריכים לבקש סליחה מהרב וייס, לקראת יום הכיפורים? כולנו יודעים שאין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו עד שירצה את חבירו (משנה בסוף יומא), האם כפרתם של רבני צוהר יעוכב אם הם לא ירצו את הרב וייס?
במילים אחרות, האם "עבירות שבין אדם לחברו" הם אובייקטיביות או סובייקטיביות והאם הם תלויים בכוונתו של צד אחד לפגוע או לא לפגוע בצד השני?

דוגמא נוספת. לראובן היה איזה סכסוך כספי קטן עם שכנו שמעון. לאחר שראובן דיבר עם שמעון מספר פעמים והוא לא ראה שהעניין מתקדם, הוא החליט לפנות לבית דין והוא תבע את שמעון וזכה בדין והצליח להוציא משמעון את הכסף. שמעון נעלב מאד מזה שראובן פנה לבית הדין, שהרי הוא תכנן שכל מקרה לשלם לראובן. האם ראובן צריך לרצות את שמעון? ואולי הפוך, אולי שמעון צריך לרצות את ראובן על כך שהוא לא שילם בזמן ואילץ אותו לפנות לבית הדין?

ועוד אחד, מתפלל אחד פנה לרב שלדעתו על הרב לדבר יותר בדרשותיו על עניין השקט בתפילה. הרב, מטעמים השמורים עמו, חשב שעדיף להתרכז בנושאים אחרים בדרשות. המתפלל נעלב מזה שהרב לא קיבל את דעתו. האם אחד מהם צריך לרצות את השני (הרב על הפגיעה במתפלל, המתפלל על אי קבלת דעתו של הרב)? ואם זה לא הרב, אלא הגבאי, האם הדין ישתנה?

אדם סיפר לחבירו פרטים מביכים על אדם אחר (במקרה שאין כאן לשון הרע: בעל מחלוקת וכד'), האם צריך לבקש סליחה מבעל המחלוקת רק משום שהוא נעלב?

דעתי נוטה שכל עוד אין עבירה מוכחת בין אדם לחברו, כלומר: גזל, הלבנת פנים, שקר וכד' לא חל הכלל של "עד שירצה את חבירו". במילים אחרות, יוצא שפחות או יותר כל מה שאולי נכלל רק (!) ב"ואהבת לרעך כמוך" או ב"מה ששנוא עליך וכו'" אין בו חובת ריצוי. הם ייתכן לומר דבר כזה? אשמח לשמוע את דעתכם.