"לשמור ולעשות את כל מצותי" אמר רבי שמעון בן חלפתא: כל מי שלמד דברי תורה ואינו מקיים עונשו חמור ממי שלא למד כל עיקר. למה"ד, למלך שהיה לו פרדס הכניס לתוכו שני אריסים, אחד היה נוטע אילנות ומקצצן ואחד לא היה נוטע כל עיקר ולא מקצצן. על מי המלך כועס - לא על אותו שהיה נוטע ומקצצן?! כך, כל מי שלמד דברי תורה ואינו מקיים אותה עונשו חמור ממי שלא למד כל עיקר. מנין? שנאמר: (ישעיה כו) "יוחן רשע בל למד צדק" אבל אם למד ולא קיים אינו נחנן הוי "לשמור ולעשות את כל מצותי":
המדרש מסביר שיש הבדל בין אדם שלא למד תורה ולכן הוא גם אינו מקיים את דברי התורה לבין אדם שלמד תורה ובכל זאת לא מקיים את התורה. עפ"י המדרש השני, זה שלמד, הוא הגרוע יותר ועונשו חמור. המדרש מדגים זאת במשל על שני עבדים של המלך שהיו צריכים לטעת אילנות, האחד נטע ועקר והשני לא נטע בכלל (הדמיון בין שתי הדמויות הללו לשני המועמדים המובילים במפלגת קדימה היא מקרית לחלוטין... אבל כנראה שמתפקדי קדימה הסכימו לדברי המדרש) - המדרש מבהיר שברור שזה שנטע ועקר יקבל עונש חמור יותר מזה שלא נטע כלל, ועל זה הדרך גם חמור עונשו של זה שלמד תורה מזה שלא למד.
רואים מהמדרש הזה דבר יפה. היה מקום לומר שעבד המלך שנטע ואחר כך עקר כלל לא דומה למי שלמד ולא קיים. ברגע שהעבד נטע הוא יכל לשבת בצד, לא לעשות כלום ורק לקבל את שכרו מאת המלך על עשיית המלאכה. קיצוץ הנטיעות של העבד היא ב"קום ועשה", הוא היה צריך להשתדל על מנת לפגוע בקיום דברי המלך. על פניו היינו אומרים שבנוגע לשמירת תורה ומצוות אין הדבר כן, שהרי גם אדם שלמד את כל התאוריה של איך יכול לטוס מטוס לא בהכרח יוכל לבנות מטוס, וכן אדם שלמד תורה הרבה הדעת נותנת שאין זה פשוט לשמור את המצוות. המדרש מבהיר שאין זה כך. אדם שלמד תורה זה כמו נטיעה, אם לא יפריעו לו זה עצמו זה קיום דברי המלך. לאחר שאדם למד תורה לשמה, כדי לא לקיים את המצוות ידרוש ממנו מאמץ הדומה לקיצוץ הנטיעות. דבר זה רואים בחז"ל גם במקומות אחרים, כדוגמת אמרתם הידועה "אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו" - הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירם למוטב. בלימוד התורה עצמה יש כוח למנף את האדם לקיום המצוות ולהידבקות בהקב"ה.
המדרש מסביר שיש הבדל בין אדם שלא למד תורה ולכן הוא גם אינו מקיים את דברי התורה לבין אדם שלמד תורה ובכל זאת לא מקיים את התורה. עפ"י המדרש השני, זה שלמד, הוא הגרוע יותר ועונשו חמור. המדרש מדגים זאת במשל על שני עבדים של המלך שהיו צריכים לטעת אילנות, האחד נטע ועקר והשני לא נטע בכלל (הדמיון בין שתי הדמויות הללו לשני המועמדים המובילים במפלגת קדימה היא מקרית לחלוטין... אבל כנראה שמתפקדי קדימה הסכימו לדברי המדרש) - המדרש מבהיר שברור שזה שנטע ועקר יקבל עונש חמור יותר מזה שלא נטע כלל, ועל זה הדרך גם חמור עונשו של זה שלמד תורה מזה שלא למד.
רואים מהמדרש הזה דבר יפה. היה מקום לומר שעבד המלך שנטע ואחר כך עקר כלל לא דומה למי שלמד ולא קיים. ברגע שהעבד נטע הוא יכל לשבת בצד, לא לעשות כלום ורק לקבל את שכרו מאת המלך על עשיית המלאכה. קיצוץ הנטיעות של העבד היא ב"קום ועשה", הוא היה צריך להשתדל על מנת לפגוע בקיום דברי המלך. על פניו היינו אומרים שבנוגע לשמירת תורה ומצוות אין הדבר כן, שהרי גם אדם שלמד את כל התאוריה של איך יכול לטוס מטוס לא בהכרח יוכל לבנות מטוס, וכן אדם שלמד תורה הרבה הדעת נותנת שאין זה פשוט לשמור את המצוות. המדרש מבהיר שאין זה כך. אדם שלמד תורה זה כמו נטיעה, אם לא יפריעו לו זה עצמו זה קיום דברי המלך. לאחר שאדם למד תורה לשמה, כדי לא לקיים את המצוות ידרוש ממנו מאמץ הדומה לקיצוץ הנטיעות. דבר זה רואים בחז"ל גם במקומות אחרים, כדוגמת אמרתם הידועה "אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו" - הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירם למוטב. בלימוד התורה עצמה יש כוח למנף את האדם לקיום המצוות ולהידבקות בהקב"ה.
מלבד זה שעונשו של זה שלומד ואינו מקיים גדול ממי שלא למד ולא קיים, ניתן ללמוד ממדרש זה שמי שלומד ולא מקיים פוגע בלימוד עצמו. שכן אי הקיום דומה בקיצוץ הנטיעה - לפגיעה בעצם הלימוד.
מוקדש ליוחאי ואילת לרגל הולדת בתם הבכורה - שיזכו לגדלה ללמוד וללמד לשמור ולעשות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אשמח לקבל תגובות לדברים המתפרסמים בבלוג "רב צעיר".
נא להקפיד להגיב לגופם של דברים ולא לגופם של כותבים!
בבקשה לא להגיב כ"אנונימי" - בחרו בשם כלשהוא והגיבו איתו.