מלכים א' פרקים יז-יט הם שלושה פרקים העוסקים בנבואת ובמעשי אליהו הנביא.
פרק יז נפתח בדברי אליהו המצהיר שלא ירד טל ומטר "כי אם לפי דברי". לאחר מכן, הפרק מכיל שלושה סיפורים קצרים:
1. אליהו בנחל כרית
2. אליהו בבית האשה מצרפת
3. אליהו מחיה את בן האשה מצרפת.
פרק יח נפתח בציווי ה' לאליהו "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה", במרכז הפרק יש את מעמד הר הכרמל והפרק מסתיים עם ירידת הגשמים.
פרק יט מספר אודות אליהו בהר חורב.
הרב אמנון בזק, בספרו "מלכים א - מאחדות לפילוג", והרב אלחנן סמט, בספרו "פרקי אליהו", מסכימים שיש להבין את פרק יז ככזה המתאר מעין סדנת חינוך שאותו מעביר הקב"ה את אליהו, אך הרבנים המחברים חולקים בנוגע לנקודה אותו מנסה להנחיל ה' לאליהו.
על פי הרב סמט, ה' לא היה מרוצה מזה שאליהו החליט על דעת עצמו שתהיה עצירת גשמים, והוא מנסה להביא את אליהו להבין את המחיר היקר שמשלמים הציבור הרחב, שלא בהכרח אחראים לעבודה הזרה, על גזרת הבצורת. רק בסיום פרק יז אליהו מבין זאת לאשורו, והוא במצב תודעתי בו ה' יכול לומר לו, בתחילת פרק יח, "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה".
על פי הרב בזק, מטרת "סדנת החינוך" של פרק יז היא שונה. גזרת הבצורת היתה במקומה, אלא שהתוספת של אליהו "כי אם לפי דברי" היא השגויה. בזה הפריז אליהו על המידה. ה' מלמד את אליהו שהוא לא קובע כלום בפני עצמו, ושהעולם פועל רק לפי גזרת עליון ואליהו הוא סך הכל שליח להביא את דבר ה' אל העולם.
אם פרק יז רק מספר מספר סיפורים, שניתוח שלהם מביא למסקנה שמתואר כאן קונפליקט בין ה' לאליהו, הרי שפרק יט (אליהו בהר חורב) כבר מציג קונפליקט מפורש ביניהם. כאשר במהלך הפרק מתבקש אליהו פעמיים לפרש את טענותיו, והוא חוזר מילה במילה על טענתו:
"קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ"
ובסופו של דבר הוא למעשה מפוטר מתפקידו כנביא והוא מצטווה למנות את אלישע שיחליף אותו בתפקיד הנביא.
אז פרק יז מציג קונפליקט בין הנביא לה' בנוגע לאופן תפיסת תפקיד הנביא, ופרק יט מציג קונפליקט דומה, מה קורה בפרק יח? האם גם שם מוצג קונפליקט כזה?
יש מקום אחד במהלך פרק יח שדי ברור שמשהו לא כשורה. זה קורה בסיום המעמד בהר הכרמל:
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה כִּי קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם. וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל וַיִּגְהַר אַרְצָה וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּיו. וַיֹּאמֶר אֶל נַעֲרוֹ עֲלֵה נָא הַבֵּט דֶּרֶךְ יָם וַיַּעַל וַיַּבֵּט וַיֹּאמֶר אֵין מְאוּמָה וַיֹּאמֶר שֻׁב שֶׁבַע פְּעָמִים. וַיְהִי בַּשְּׁבִעִית וַיֹּאמֶר הִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם וַיֹּאמֶר עֲלֵה אֱמֹר אֶל אַחְאָב אֱסֹר וָרֵד וְלֹא יַעַצָרְכָה הַגָּשֶׁם. וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה.אליהו מודיע לאחאב שהוא מצפה שהגשם יתחיל באופן מיידי - "קול המון הגשם". אך בפועל גם אחרי שאליהו גוהר ארצה ושם פניו בין ברכיו, הנער אינו רואה עננים באופן. רק אחרי שהוא הולך ושב שבע פעמים, הוא מזהה תחילה של עננות, שבסופו של דבר מביאים את הגשם.
כל זה מעורר את השאלה: אם אליהו נשלח בתחילת הפרק אל אחאב כדי שה' ייתן מטר על פני האדמה, וכעת לאחר הסרת כל המחסומים, העם מצהיר "ה' הוא האלהים" ונביאי הבעל נשחטים בנחל קישון, מדוע ה' לא מוריד מיד את הגשם?
על פי הרב בזק (עמ' 318):
"נראה, כי מטרתו של העיכוב היתה ללמד את אליהו שתהליכים לוקחים זמן, וששינויים דרמטיים אינם חלים מיד. בניגוד למחשבתו של אליהו שמיד עם סיום המעמד יתחילו הגשמים לרדת, הרי שהוא לומד אט אט שגם כאן מדובר בתהליך... למסר זה יש חשיבות רבה לקראת הפרק הבא".
על פי הרב סמט (עמ' 221):
"אליהו אינו מודיע בדרך לקונית על חידוש קרוב של הגשם, אלא גוזר, תוך נטילת אחריות לכך שה' יקיים את גזרתו, כי הגשם ירד מיד... בכך ממשיך אליהו את פעילותו הנבואית הקודמת, המתאפיינת ביזמות משלו שנועדו לתקן את מצב העם, יזמות שה' נענה לו בהן... נמצא על כל זאת כי הפסקה המסיימת את סיפורנו מחזירה אותנו לנושאו של הסיפור הקודם."
אך נדמה שהשאלה המרכזית שצריך לשאול אודות פרק יח היא: מה מקומו של המעמד בהר הכרמל? במלים אחרות, ה' מצווה את אליהו "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר", ה' לא אומר מילה על לכנס את העם להר הכרמל, הוא גם לא אמר שעל אליהו להחזיר את העם בתשובה, אז איך הגענו מ"הראה אל אחאב" ל"שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל"?
כאן, שוב נראה שיש תמימות דעים בין הרב בזק לרב סמט.
הרב בזק כמעט ולא מתייחס לשאלה: מניין הביא עכשיו אליהו את מעמד הר הכרמל?
בהערת שוליים (הערה 16 בעמ' 306) הוא כותב כך:
"כמו בגזרת הבצורת שבפרק הקודם, גם הסיפור זה חוזרת השאלה אם אליהו יזם את המבחן בעצמו, או שמא היה זה צו ה'. רד"ק העלה את שתי האפשרויות... דומה שגם כאן לא היה ציווי מפורש, ולנביא יש סמכות לפעול פעולות שלא בדרך הטבע, ובלבד שיובהר כי הכל בא מאת הקב"ה."
הרב סמט מקדיש ששה עמודים לדון בשאלה "האם נצטווה אליהו על מעשיו בסיפורינו?" (עמ' 144 ואילך).
כמו הרב בזק בהערתו, גם הרב סמט מסיק: "אליהו לא נצטווה אפוא לעשות דווקא מעשים אלו שעשה, אולם מעשיו לא רק שאינם עומדים בסתירה לדבר ה', אלא הם מהווים את הגשמת מה שנרמז בו: שיש לנצל את המצב שנוצר, ולשתף פעולה עם אחאב, למען ייתן ה' מטר על פני האדמה, כראוי לישראל בשעה שהם בעלי תשובה."
ולי הקטן נדמה שלא זו הדרך.
אם אנחנו מבינים שפרק יז מציג בפנינו קונפליקט בין ה' לנביא, עם ניסיון לחנך את הנביא, ופרק יח מסתיים בסוג של קונפליקט (שאו שחוזר על הקונפליקט של פרק יז, כדברי הרב סמט, או שמקדים את הקונפליקט של פרק יט, כדברי הרב בזק), ופרק יט מציג קונפליקט שמסתיים בפיצוץ, האם לא סביר יותר לומר שפרק יח גם כן מציג קונפליקט?!
בעיני, יש לקרוא את פרק יח כך שה' מצווה את אליהו להיראות אל אחאב, כאשר הכוונה היא שאליהו יפנים את המסר של פרק יז ויאמר לאחאב שהרעב על כל העם צריך להסתיים כי לא מגיע לעם לסבול בצורה כזאת, ורק עובדי הבעל ייענשו מעתה, ולאחר מכן ניתן להוריד מטר. אליהו אינו מבצע את מה שנצטווה. הוא לא מפנים את החלוקה בין העם לבין מנהיגיו. זו גם הטענה שאליהו ממשיך לדבוק בה בפרק יט "כי עזבו בריתך בני ישראל". לכן, אליהו צריך לכנס את העם אל הר הכרמל ולשמוע מהם "ה' הוא האלהים" לפני שהוא יסכים שיש להוריד מטר. לנוכח השינוי שמבצע אליהו בכוונת ה', המטר מתעכב בסוף פרק יח.
