שיטת הריבוד או שיטת הבחינות - פשט או דרש?
כותרת המשנה של הספר "אחת דיבר" הוא "ריבוד ספרותי בתורה". מדובר על ספר גדול מימדים, למעלה מ750 עמודים, שקראתי בינתיים כ150 עמודים מתוכם, את השער הראשון וחלקים מהשער השלישי והאחרון (השער השני, שטרם קראתי, מהווה את רובו של הספר). שיטת הריבוד או הרבדים אותו מציע המחבר בפני הקורא הוא פיתוח מסוים לשיטת הבחינות הידועה שהגה הרב מרדכי ברויאר. בשער הראשון של הספר המחבר מציע חלוקה של ספר בראשית ותחילת ספר שמות לשני רבדים/בחינות, המתחלקות פחות או יותר על פי שמות ה': שם א-לקים ושם הויה. הדברים מגיעים לעיתים למקומות שהייתי מגדיר כמרחיקי לכת, כששתי מילים מתוך פסוק ברובד אחד הן גם חלק מהרובד השני.
בשער השלישי כתב המחבר מעין נספח קצר בו הוא דן בהגדרת המושג "פשט". ההגדרה שהוא נותן הוא יפה בפשטותו:
"סוגי ההקשר [=הכלים שנשתמש בהם לפענוח הטקסט] המשמשים בפרשנות פשט הם הקשרים טבעיים, המאפיינים כל תקשורת אנושית טבעית, כתובה או מדוברת. כל קורא או שומע כל טקסט מבין ומפרש אותו בשפה שהוא כתוב בה או נאמר בה, בתאם להנחות תקשורתיות וספרותיות רווחות, ועל פי הכרתו את המציאות. אם הוא קורא נבון, הוא לוקח בחשבון את האפשרות של פערים בין הקשר הכותב להקשרו הוא, בכל התחומים האלה, ומשתדל כפי יכולתו להבין את הטקסט על פי הקשר הכותב (ליתר דיוק: על פי הקשר שמצפה הכותב מהקורא לקרוא על פיו)."
זהו חלק מזה ש"דיברה תורה בלשון בני אדם", על פי המחבר. כלומר, לימוד הפשט הוא הבנת הטקסט באותו אופן בו היינו משקיעים להבין טקסט שכתב אדם אחר (בהינתן הבדלי התקופות, תרבויות וכד').
לאור דברים אלו אני שואל את עצמי: האם החלוקה של ספר בראשית לשני רבדים הוא פשט או דרש? האם יש בידינו טקסטים אחרים שאנחנו מנתחים אותם בצורה דומה, של חלוקה לרבדים/בחינות?
נדמה שהמחבר חש בזה, וכמי שרואה את עצמו עוסק בפשט הכתובים, הוא כתב הקדמה שניה, קצרה, לספר תחת הכותרת "הפשט וסכנותיו" בו הוא כותב בין היתר:
"פרשן שאיננו פתוח לתכנים ולמסרים בעלי עומק מעבר לראשוני - מגביל אפריורית את סוגי המסרים שהכתוב מסוגל להעביר. בכך, הנחותיו המוקדמות של הפרשן משתלטות על הכתוב עצמו כופות אותו להתישר עם ציפיותיו הוא."
האם זה מניח את הדעת ומאפשר הסתכלות על שיטת הריבוד/בחינות כפשט? אני לא בטוח.
ספר התולדות
ספר בראשית מיוחד בזה שהוא "ספר התולדות". הספר מחולק ליחידות ספרותיות ע"י אחת עשרה כותרות "אלה תולדות":
1. בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק ד
(ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:
2. בראשית פרשת בראשית פרק ה פסוק א
(א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ:
3. בראשית פרשת נח פרק ו פסוק ט
(ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ:
4. בראשית פרשת נח פרק י פסוק א
(א) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל:
5. בראשית פרשת נח פרק יא פסוק י
(י) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל:
6. בראשית פרשת נח פרק יא פסוק כז
(כז) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט:
7. בראשית פרשת חיי שרה פרק כה פסוק יב
(יב) וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם:
8. בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק יט
(יט) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק:
9. בראשית פרשת וישלח פרק לו פסוק א
(א) וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם:
10. בראשית פרשת וישלח פרק לו פסוק ט
(ט) וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם בְּהַר שֵׂעִיר:
11. בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב
(ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם:
בשאלת פירוש הביטוי "אלה תולדות" נחלקו כבר ראשונים. נראה התייחסות מרבני זמנינו העוסקים כל אחד בדרכו בלימוד המקרא:
הרב אלחנן סמט ב"עיונים בפרשות השבוע" (סדרה שניה, פרשת בראשית) והרב פרופ' יונתן גרוסמן, בספרו "יעקב", הולכים בדרכו של הרשב"ם ומסביר כי "אלה תולדות" הנה פתיחה לתהליך העמדת בנים ובני בנים. פעמים שהתהליך הולך בקלות רבה, ואז מיד אחרי "אלה תולדות" מופיע שהאדם העמיד צאצאים, ופעמים שהתהליך הוא ארוך ומפותל ולכן לאחר "אלה תולדות" מתחיל סיפור המסתיים כשיש צאצאים וצאצאי צאצאים.
זאת, בניגוד לשיטת הרמב"ן, לדוגמא, הרואה במילה "תולדות" מילה נרדפת לבנים. כלומר, "אלה תולדות", הכוונה "אלה בני".
הרב יהודה ראק בספר "אחת דיבר" מציע הצעה חדשה לפרשנות של ה"תולדות" (עמ' 100):
"המטבע הקבוע 'אלה תולדות', שמשמעותו הראשונית היתה רשימת שושלת דורות כפי שהוא משמש בספר תולדות אדם, הושאל לתפקיד ספרותי כללי יותר של ציון חטיבה היסטוריוגרפית. במסגרת השאלה זו, תיחומה של כל חטיבה... הוא קבוצת דורות, החל מדור מסוים ועד דור מסוים אחר. וכנראה, הגבול המדויק נקבע באופן שחטיבת דורות מתחילה רק לאחר פטירת הנציג האחרון של חטיבת הדורות הקודמת, והחטיבה קרויה על שם נציג הדור הבא - אף על פי שהוא פעל כבר בימות נציג הדור הקודם."
ושם בהמשך הוא מבאר על פי מה נקבע מתי נפתח "אלה תולדות" חדש:
"נראה, שהתבוננות בחטיבות המוגדרות לפי פתיחות 'אלה תולדות' מראה, שחטיבה חדשה מוגדרת כאשר מתרחש שינוי של אוכלוסיות או מעבר גיאוגרפי שהוא משמעותי..."
על פי זה הוא מבאר מדוע לא מצינו "תולדות אברהם", שכן הוא כלול כבר בחטיבת "תולדות תרח" הכוללת את המעבר הגיאוגרפי לכיוון ארץ כנען.
