ציוצים על הספר "לבקש תפלה" מאת: פרופ' דוד הנשקה - ח"ט (לראש השנה)

חלקים קודמים:
- חלק א
- חלק ב
- חלק ג
- חלק ד
- חלק ה
- חלק ו
- חלק ז
- חלק ח

כה. אני חוזר מעט אחורה בספר כדי להביא את דברי המחבר אודות התקיעות בראש השנה. מה טעם נקבעו התקיעות בתפילת מוסף, ולא בתפילת שחרית בתחילת היום?

המשנה בראש השנה פ"ד משנה ז: "העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה, השני מתקיע. ובשעת ההלל, הראשון מקרא את ההלל." הבבלי הביא תחילה נימוק של "ברב עם הדרת מלך" אך דחה זאת מכך שההלל נקבע בשחרית. לאחר מכן הבבלי מביא את שיטת ר' יוחנן ש"בשעת השמד שנו".
בירושלמי מובאת הסברו של ר' יוחנן ביתר פירוט "מפני מעשה שארע". אך לא ברור כיצד דחיית התקיעות בשעה או שעתיים פותרת בעיה זו. בהמשך הירושלמי מובאת טעם עקרוני: "אמר רב אחא בר פפא קומי ר' זעירא: שנייא היא, שמצוות היום במוסף. אמר רב תחליפה קיסרייא: קרייא אמר כן 'יום תרועה... ועשיתם'"
טעם עקרוני זה מחבר בין קרבן המוסף לתקיעות, אך לא נמצא חיבור כזה מפורש בדברי התנאים. אם נחזור למשנה: "הראשון מקרא את ההלל" - ההלל" נאמר בג' רגלים ובחנוכה. כולם ימים שזמנם ידוע לכולם, ולכן אין מניעה לקבוע שההלל נאמר בתחילת היום.
אך תקיעות בראש השנה - בתחילת היום טרם ידעו שיקדשו באותו יום את החודש, ולכן לא ניתן היה לתקוע בשחרית.אך לאחר שהיום נתקדש, והקריבו מוסף היום, גם תקעו בשופר. כך נמשך המנהג גם לאחר החורבן - לתקוע במוסף.