תיארוך פרשיות מדבר סיני - חלק ו'

בחלק הקודם העלנו את כל הבעיות והקושיות הנוצרות מתיארוך פרשיות מדבר סיני, כשביסוד העניין הוא שלא ברורה החלוקה שבין ספר ויקרא לבין ספר במדבר. כלומר, עפ"י מה נקבע אילו פרשיות יהיו חלק מספר ויקרא ואילו מספר במדבר.

לא התכוונתי להתמודד לעת עתה עם שאלות אלו שמטרידות אותי כבר מספר שנים, ובעז"ה כשיאיר ה' עיני עוד אחזור לנושא זה. אך בשבועות האחרונים מצאתי שני שיעורים בעניין זה וחשבתי שיש להביא אותם בפני הקוראים.

השיעור הראשון הוא של הרב יואל בן-נון והוא מתייחס ישירות לחלק גדול מהשאלות שהעלנו. אני ממליץ להאזין לשיעור זה (ניתן להוריד כאן או לשמוע בstreaming כאן). תמצית דבריו הם שספר ויקרא מתמקד בקדושה הפנימית וספר במדבר מתמקד בקדושה הכללית. כעין החילוק בין אור פנימי (ויקרא) לאור מקיף (במדבר). המכנה המשותף לכל הפרשיות בספר במדבר הנראות לכאורה שייכות לספר ויקרא הוא שהם מתעסקות ברשות הרבים ובייחוד בקדושת רשות הרבים ולכן הם הוכנסו בדווקא לספר במדבר. לעומת זאת, כל הפרשיות בספר ויקרא הם יותר שייכות לענייני הקדושה הפנימית.

השיעור השני הוא של הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק. הנושא של השיעור הזה הוא "אחדות פרשת בהעלותך" והוא איננו מתייחס ישירות לשאלות שהעלנו אך מתוך דבריו ניתן למצוא תירוץ לפחות לפרשיות המופיעות בפרשת בהעלותך. לפי הרב הפרשיות של פרשת בהעלותך באות לתת רקע לקראת המסע הראשון מהר סיני - מסע שנקטע (קיטעון זה מתבטא בנו"נים ההפוכים) בנסיבות טרגיות בגלל משבר הנהגתי וחוסר המוכנות של העם. ב"הרהורים בלוג" נכתב על השיעור הזה: אם במהלך חייך הינך מתכוין להאזין לשיעור אחד בלבד - ראוי שזה יהיה השיעור הזה. אני אשנה קצת ואומר: אם במהלך חייך הינך מתכוין להאזין לשיעור אחד באנגלית בלבד - ראוי שזה יהיה השיעור הזה. על מנת לעמוד על הכושר הדידקטי המופלא של הרב, אני ממליץ לכל מי שיקשיב לשיעור הזה לזכור במהלך ההאזנה שהרב קורא מתוך הכתב! את השיעור ניתן להוריד כאן.

תיארוך פרשיות מדבר סיני - חלק ה'

בחלק הקודם ראינו שלפי חז"ל והראשונים ההולכים בעקבותיהם חלקו הראשון של ספר במדבר מחולק באופן הבא:
1. פרקים א' - ד': ספירת עם ישראל והלויים התרחש בתחילת חודש אייר.
2. פרקים ה' - ט': שילוח הטמאים, מעילה, סוטה, נזיר, ברכת כהנים, קרבנות הנשיאים, הקדשת הלויים, הציווי על פסח התרחשו בתחילת (ראש) חודש ניסן שזה היום השמיני למילואים.
3. פרשיית הפסח הכולל בתוכו את פסח שני ופרשיית תיאור מהלך הענן מתוארים על פני זמן מתמשך ומהווים קישור (ספרותי) בין פרשיות תחילת ניסן לפרשיות תחילת המסע (פרק י' ואילך).

ההבדל בין גישה זו לגישת האבן-עזרא הוא שהיום השמיני למילואים, לשיטתו, היה בח' בניסן ולכן כמעט כל הפרשיות המתוארות לעיל ב#2, התרחשו בשמיני בניסן חוץ מהציווי על הפסח שהיה בא' בניסן. יוצא שלשיטה זו יש יותר מקפיצה אחת במהלך הזמנים במהלך תשעת הפרקים הללו.

אחד הקוראים הקבועים, נתנאל, העיר שניצנים של הבדלי הפרשנות בין האבן-עזרא לחז"ל ניתן כבר למצוא בחז"ל בעניין האנשים הטמאים שלא יכלו לעשות את הפסח. הגמרא מביאה מחלוקת בקשר לזהותם של אותם הטמאים (סוכה דף כה עמוד ב):
אותם אנשים מי היו? נושאי ארונו של יוסף היו, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר: מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהוא. רבי יצחק אומר: אם נושאי ארונו של יוסף היו - כבר היו יכולין ליטהר, אם מישאל ואלצפן היו - יכולין היו ליטהר. אלא עוסקין במת מצוה היו, שחל שביעי שלהן להיות בערב פסח.

הגמרא אומרת שאם מישאל ואלצפן היו כבר היו יכולין ליטהר, שכן נדב ואביהוא מתו בר"ח ניסן ועד לערב פסח יש שבועיים. ייתכן ורבי עקיבא סבר כמו הראב"ע שיום השמיני למילואים היה בח' בניסן, ואז באמת יוצא שמישאל ואלצפן היו טמאים.

לדעתי, לאחר כל הניתוח הארוך שביצענו יש לשים לב למספר נקודות ולשאלות היוצאות מהן (שאלות, שטרם גיבשתי עליהן תשובה מספקת):
השאלה הכללית היא: על פי מה התורה חילקה אילו פרשיות לכתוב בספר ויקרא ואילו בספר ויקרא?
ועתה לפירוט:
- פרשיית מעילה: פרשת מעילה מופיעה פעמיים - פעם בסוף פרשת ויקרא, ופעם בבמדבר ה'. על פי התיארוך שנתנו פרשיות אילו נאמרו בהפרש של ימים בודדים. מדוע הם לא נאמרו יחד? מדוע התורה לא כתבה אותם יחד?
- שילוח טמאים: האם לא היה טבעי יותר שפרשת שילוח טמאים היה נכתב יחד עם פרשות תזריע-מצורע, ובמיוחד שהם כנראה נאמרו באותו יום - יום השמיני למילואים, או בהפרש של ימים ספורים?
- סוטה, נזיר, ברכת כהנים, קרבנות הנשיאים: מה ההסבר לכך שפרשיות אלו לא נכללו בספר ויקרא?
- פרשת הציווי על הפסח שבפרשת בהעלותך שבבמדבר ופרשת המועדים בפרשת אמור שבספר ויקרא נאמרו לכל היותר במרחק של ימים ספורים - מדוע הם לא נכתבו יחד?

כאמור, אין לי תשובה מספקת לשאלות אלו, או בכלל הסבר מניח את הדעת לסידור הספרותי של תחילת ספר במדבר. כמובן, שאינני מוכן לקבל את הסבריהם של חכמי ביקורת המקרא (מלבד זאת שאינני סבור שהסבריהם מתמודדים עם השאלות, והם יותר בורחים מהשאלות). אך כפי שלמדנו בקטנותנו - גם שאלה טובה זה חצי תשובה. אז נסתפק הפעם בחצי תשובה.

תיארוך פרשיות מדבר סיני - חלק ד'

הפעם נתחיל לסדר את תחילתו של ספר במדבר עפ"י הסדר הכרונולוגי. כידוע ספר במדבר איננו כתוב לפי סדר ההתרחשויות, וכאן כולי עלמא מודים שיש לומר "אין מוקדם ומאוחר בתורה". ספר במדבר פותח בא' באייר עם פקידת העם, לאחר מכן הוא חוזר לחנוכת המשכן, שכאמור היה בתחילת חודש ניסן, ולאחר מכן עובר לחג הפסח (אמצע ניסן) ופסח שני (אמצע אייר) וממשיך עם סיום "תקופת מדבר סיני" בכ' באייר.

כבר ראינו שלפי חז"ל וחלק מהראשונים ההולכים בעקבותיהם, א' בניסן היה יום השמיני למילואים. לחז"ל מימרא חשובה בנושא תיארוך הפרשיות שבספר ויקרא ובספר במדבר (גיטין דף ס עמוד א):
שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן, אלו הן: פרשת כהנים, ופרשת לוים, ופרשת טמאים, ופרשת שילוח טמאים, ופרשת אחרי מות, ופרשת שתויי יין, ופרשת נרות, ופרשת פרה אדומה.
מתוך שמונת הפרשיות המוזכרות כאן, הפרשיות המופיעות בספר במדבר הם:
פרשת לוים, פרשת טמאים (לפי' רש"י זהו פרשת פסח ופסח שני), פרשת שילוח טמאים, פרשת נרות ופרשת פרה אדומה (הכתובה לאחר עזיבת מדבר סיני).

לפי זה יש לחלק את ספר במדבר באופן הבא:
פרקים א-ד העוסקים במניית העם ובמניית הלויים התקיימו החל מר"ח אייר.
פרקים ה-ט העוסקים בשילוח הטמאים, פרשת מעילה, סוטה, נזיר, ברכת כהנים, קרבנות הנשיאים, קידוש הלויים, והציווי על פסח התקיימו בתחילת חודש ניסן.

גם האבן עזרא מסכים עקרונית עם החלוקה הזאת, אלא שהוא מאחר את יום אמירת פרשיות חודש ניסן לח' בניסן. יוצא לפי זה, שפרקים ה'-ח' מתרחשים החל מיום ח' בניסן, אך תחילת פרק ט' (מצוות הפסח) חוזר לא' בניסן, דבר שהוא קצת מקשה את הפירוש הזה. דבר נוסף שמקשה מעט את הפירוש הוא שלפי הראב"ע יוצא שקרבנות הנשיאים הובאו בימי חג הפסח, בניגוד לפירושם של חז"ל שקרבנות הנשיאים הובאו מא' בניסן עד יב בניסן.

ישנן שתי פרשיות המהוות חיבור כרונולוגי בין פרשיות חודש ניסן לפרשת המסע המתרחשת בכ' באייר: בסוף פרק ט' פרשת פסח שני שמקפיצה את הקורא חודש קדימה מאמצע ניסן לאמצע אייר, ופרשת "וביום הקים את המשכן" (במדבר ט טו) המקשרת את הקמת המשכן עם המסעות.

הפרשה שלאחר מכן, פרשת החצוצרות היא הכנה למסע כ' באייר. ומסע כ' באייר ועזיבת מדבר סיני מתחילה בפרק י' פס' יא.

בחלק הבא נראה את ההשלכות של החלוקה הכרונולוגית הזאת.

תיארוך פרשיות מדבר סיני - חלק ג'

בחלק ב' ראינו כי הדעה הרווחת בחז"ל זה שימי המילואים היו מכ"ג באדר ועד ר"ח ניסן, ואילו לדעת חלק מהראשונים ההולכים בדרך הפשט ימי המילואים היו מר"ח ניסן ועד ח' בניסן. עפ"י זה יש לקבוע את תאריך תחילת ספר ויקרא: כ"ג באדר לחלק מהראשונים וא' בניסן לחלק האחר של הראשונים. ובהתאמה גם את פרשת "ויהי ביום השמיני" - א' בניסן לשיטה הראשונה וח' בניסן לשיטה השנייה.
כך מפרשים רש"י והרמב"ן שהשעיר שנשרף בפרשת שמיני זה שעיר חטאת של ראש חדש ניסן (רש"י ויקרא י טז):
שעיר החטאת - שעיר מוספי ראש חודש. ושלשה שעירי חטאות קרבו בו ביום שעיר עזים, ושעיר נחשון ושעיר ראש חודש, ומכולן לא נשרף אלא זה.
ולעומת זאת כותב האבן-עזרא (ויקרא ט א):
ויהי ביום השמיני - היה נראה לנו כי ביום השמיני - שמיני לניסן, כי המשכן הוקם באחד לחדש.

לפי דברים אלו פרשת ויקרא ותחילת פרשת צו עם הציוויים הרבים על סוגי הקרבנות יחד עם חלקו השני של פרשת צו העוסק במשיחת הכהנים נאמרו במהלך ימי המילואים.

בחלק א' ראינו כי בני ישראל נשארו במדבר סיני עד לכ' באייר. זאת אומרת שרובו של ספר ויקרא (מפרק יא שבפרשת שמיני ועד סוף הספר) נאמר בין תחילת ניסן לכ' באייר - שמונה עשר פרקים בכחמישים יום. בין הפרשיות הללו ישנם שני פרשיות שנאמרו כנראה במעמד מיוחד:
1. פרשת קדושים שלפי דברי חז"ל נאמרו בהקהל (רש"י ויקרא יט א):
דבר אל כל עדת בני ישראל - מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל, מפני שרוב גופי תורה תלויין בה:
2. פרשת הברכות והקללות שפרשת בחוקתי (ויקרא כו מו):
אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה:

מתי בדיוק נאמרו פרשיות אלו? לי לא ידועים מקורות בנושא זה. בכל מקרה, כדאי לשים לב לפרט אחד מעניין. פרשת אחרי-מות עם הציווי "בזאת יבא אהרן אל הקודש" ותיאור תהליך כניסתו של הכהן הגדול לבית קודש הקדשים לא נאמרו למשה באיזור יום הכיפורים אלא יותר באיזור חודש ניסן. עובדה זו מחזקת את דברי הגר"א שלאהרן הכהן הותר להיכנס לקדש הקדשים ע"י הבאת פר כהן גדול וקטרת בכל עת שחפץ ולא רק ביום הכיפורים.

בחלקים הבאים נעסוק בתיארוך חלקו הראשון של ספר במדבר.

תיארוך פרשיות מדבר סיני - חלק ב'

בחלק א' ראינו כי משה צוה את עם ישראל על הקמת המשכן (בתחילת פרשת "ויקהל") במוצאי יום הכיפורים לאחר שירד בפעם השלישית מהר סיני. ספר שמות מסתיים בהקמת המשכן בתאריך א' בניסן (שמות מ):
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד:
[...]
(יז) וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן:

אבל הראשונים חלקו ביניהם איזה שלב של הקמת המשכן מתואר כאן, האם זה היום הראשון של שבעת ימי המילואים או היום האחרון של ימי המילואים. כלומר, האם ימי המילואים היו בין התאריכים א-ח בניסן, או בין כ"ג אדר - א' ניסן.
הרמב"ן הלך בעקבות חז"ל שימי המילואים החלו בכ"ג באדר ומה שמסופר כאן, בסוף ספר שמות, הינו סיום ימי המילואים:
(יז) ויהי בחדש הראשון באחד לחודש - על דעת רבותינו הזכיר הכתוב שהוקם המשכן לעמוד כן באחד לחודש הראשון כאשר צוה. ואמרו ויקם משה את המשכן, לספר מה שעשה בהקימו אותו מן היום הראשון שהתחיל בו שהוא כ"ג באדר. ולא הזכיר בכאן משיחת המשכן וכליו ולא משיחת אהרן ובניו וקרבנות המלואים, כי לא עשה אותם עד שסיים כל ההקמה ונצטוה בהם פעם שנית קח את אהרן, כמו שמפורש בפרשת צו (ויקרא ח ב):

לעומת זאת, האבן-עזרא הבין שכאן רק מתחילים ימי המילואים (ד"ה ביום):
והנה על דרך הפשט ביום החדש הראשון היתה תחלת הקמת המשכן.

הפועל היוצא של המחלוקת הזאת, היא איך ממקמים את תחילת ספר ויקרא, על סקלת התאריכים. תחילת ספר ויקרא התרחש בימי המילואים. הדיבור המתקיים בין ה' למשה בפתח אוהל מועד בראש ספר ויקרא, כנראה מתקיים ביום הראשון של ימי המילואים, עפ"י מחלוקת הראשונים שהבאנו לעיל. כלומר, על פי הרמב"ן שסוף ספר שמות מתאר את היום האחרון של ימי המילואים, ישנו חזרה אחורה בזמן מסוף ספר שמות לתחילת ספר ויקרא. ואלו לשיטת האבן-עזרא, שסוף ספר שמות מתאר את תחלת ימי המילואים, ספר ויקרא ממשיך כרונולוגית את סוף ספר שמות.
כפי שנראה בחלק ג', נראה לי שאנו מוכרחים להעמיד את תחילת ספר ויקרא בתחילת ימי המילואים, שכן רק בפרשת צו מגיע הציווי על ימי המילואים ושמונת ימי המילואים מסתיימים בפרשת "שמיני" - אותו יום שמיני, שהוא היום האחרון למילואים.
היוצא מכל האמור לעיל הוא שלפי שיטת חז"ל והרמב"ן ישנו חפיפה של שבוע בין ספר שמות לספר ויקרא. בחלקים הבאים נראה כי חפיפה זו קיימת גם עם ספר במדבר.

סיכום ביניים: ישנה מחלוקת ראשונים (רמב"ן אבן-עזרא) מתי התקיימו ימי המילואים: כג אדר-א ניסן או א-ח ניסן. עפ"י מחלוקת זאת יהיה הבדל ברצף הכרונולוגי בין סוף ספר שמות לתחילת ספר ויקרא.

תיארוך פרשיות מדבר סיני - חלק א'

בפרשת יתרו שבספר שמות, בני ישראל באו למדבר סיני לקבל את התורה (שמות יט א):
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי:
על אף שבתורה לא מצויין התאריך המדוייק שבאו למדבר סיני, אלא רק שזה היה "בחודש השלישי... ביום הזה", חז"ל, ובעקבותיהם כל הפרשנים (אם מישהו יוכל להאיר את עיני בפרשן שאומר אחרת אשמח להחכים) מסרו שזה היה בראש חודש סיוון, דהיינו א' בסיוון (שבת דף פו עמוד ב):
דכולי עלמא - בראש חדש אתו למדבר סיני, כתיב הכא: "ביום הזה באו מדבר סיני", וכתיב התם: (שמות יב) "החדש הזה לכם ראש חדשים", מה להלן - ראש חדש, אף כאן - ראש חדש.
[במאמר מוסגר יש לומר שגם בשמות יב, שמשם מביאים חז"ל ראייה שמדובר בראש חודש, לא כתוב בפירוש שהדיבור היה בראש חודש. ויש לעיין אם עפ"י הפשט זה מוכרח.]

את מדבר סיני בני ישראל עוזבים בפרשת בהעלותך שבספר במדבר (במדבר י יא-יב):
וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת:
וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן:
כלומר, בני ישראל עוזבים את מדבר סיני בשנה השנית בכ' באייר.

סיכום ביניים: התקופה שבני ישראל היו במדבר סיני היה מא' בסיוון ועד כ' באייר. כלומר, שנה (12 חדשים) פחות עשרה ימים.

בתקופה זו ששהו בני ישראל במדבר סיני נאמר חלק גדול מהתורה: מפרשת יתרו (שמות יט) ועד פרשת בהעלותך (במדבר י). אנו, במהלך מספר רשימות, ננסה לקטלג אילו פרשיות נאמרו באילו תאריכים. במיוחד נבקש לעמוד על הפרשיות שנאמרו בסביבות ראש חודש ניסן (של השנה השניה, שבו היו במדבר סיני).

פרשיות המשכן
מסורת בידי חז"ל שחטא העגל ארע בי"ז בתמוז, משה רבינו עלה למחרת למשך ארבעים יום וירד בערב ראש חודש אלול, עלה שוב בראש חודש אלול וירד עם הלוחות השניים ביום הכיפורים. לאור זאת מסבירים הפרשנים בעקבות חז"ל שלמחרת יום הכיפורים משה רבינו הקהיל את העם ואמר בפניהם את פרשת ויקהל (רש"י שמות לה א):
ויקהל משה - למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר

לגבי הפרשיות שכתובות לפני המשכן (תרומה, תצוה ותחילת כי תשא), ישנה מחלוקת בין הראשונים. הרמב"ן (שתמיד דבק בשיטתו שלא אומרים "אין מוקדם ומאוחר בתורה" אא"כ התורה חייבה לומר כך) סבור שפרשיות אלו נאמרו לפני חטא העגל (רמב"ן שמות פרק כה):
כאשר דבר השם עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, וצוה אותם על ידי משה קצת מצות שהם כמו אבות למצותיה של תורה, כאשר הנהיגו רבותינו עם הגרים שבאים להתיהד, וישראל קבלו עליהם לעשות כל מה שיצום על ידו של משה, וכרת עמהם ברית על כל זה, מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לאלהים כאשר התנה עמהם מתחלה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה (לעיל יט ה), ואמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם ו), והנה הם קדושים ראוים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם. ולכן צוה תחלה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו, ושם ידבר עם משה ויצוה את בני ישראל.

לעומת דברי הרמב"ן, ישנם ראשונים הסוברים שהציווי על מעשה המשכן היה רק אחרי העגל, ויש לומר כאן את הכלל של "אין מוקדם ומאוחר בתורה". כך כותב רבינו בחיי שתרומת השקל היה לכפר על הנתינה לעגל, וכך הוא כותב בתחילת פרשת ויקהל:
למחרת יום הכיפורים נצטוה על המשכן, והוא ההקהל הנזכר כאן.