מעשה משלשת השליחים

דברים שאמרתי בפני קבוצת בוגרים (בני 18) מהקהילה:

"פעם אחד שלח מלך אחד שלשה אנשים למדינה עם דבר סתר למלך אחר והם עברו בתוך המדינות שהיו שם חולקים על המלך.

והראשון נהג עצמו בחכמה, והעלים העניין לגמרי, ועבר המדינה ולא הבינו כלל שיש לו דבר סתר. והשני עבר לשם, ועמדו בני המדינה על הדבר, והבינו שיש לו דבר סתר ותפסו אותו שיגיד להם, ועשה בחכמה או בגבורה ונמלט מידם. והשלישי עבר שם ועמדו עליו גם כן, והבינו בו שיש לו סוד, ותפסו אותו. והיו מענים אותו בכמה וכמה עינויים הרבה מאד, וכל מה שעשו לו עינויים וייסורים וצרות גדולות, והוא לא הגיד דבר ועמד בניסיון ולא גלה הסוד עד אשר ראו שאין מועיל לו שום דבר והניחוהו (כי חשבו מסתמא אינו יודע כלל) ועבר ובא להמלך.

והיו חוקרים למי מהשלוש הנ"ל מגיע שכר יותר. קצתם אמרו, להראשון מגיע יותר, שעשה בחכמה להעלים לגמרי. קצתם אמרו, להשני מגיע יותר שכבר עמדו על דעתו ואף על פי כן נמלט מהם בחכמתו וכו' כנ"ל. אמר המלך: להשלישי מגיע שכר יותר מכלם, כי כבר נתפס במצודתם ובודאי גם הוא היה רוצה להעלים אך לא עלתה בידו, ונתפס בידם וענו אותו ויסרו אותו בייסורים ועינויים כאלו שאם היה מגלה סוד אחד היו הכל רצים אחריו, ואף על פי כן עמד בניסיון כזה ולא גלה דבר. על כן מגיע לו שכר יותר מכולם (והנמשל מובן קצת מעט למבינים)." (שבחי הר"ן לו).

הסיפור עוסק בדיעבד.

אף אחד לא יטען שמסקנת הסיפור הוא שהראשון היה לכתחילה צריך לנהוג כמו השלישי, להיתפס ולעמוד בעינויים. בנוסף, המלך אומר בפירוש שלכתחילה גם השלישי "גם הוא היה רוצה להעלים, אך לא עלתה בידו". יתרה מכך, כלל איננו יודעים כיצד היו הראשון והשני נוהגים אם הם היו נתפסים ועוברים את אותם עינויים שעבר השלישי. האם היו הם מצליחים לעמוד בניסיון ולשמור על הסוד?

למעשה אפשר להסתכל על הסיפור, שלא מדבר אודות שלושה אנשים שונים, אלא על אדם אחד שנמצא במצבים שונים של לכתחילה-בדיעבד.

יש כאלה שלא מרגישים כלל לחץ מהחברה בה הם נמצאים. אף אחד לא מתעניין ב"סוד" שהראשון מחזיק בו. הוא שומר על הייחודיות שלו הרחק מעיני ההמון, אף אחד לא מתעניין בו ובסודו.

הייחודיות של השני מתגלה להמון, אך רק מעט. הם חושדים שיש לו סוד, אך הוא מצליח להתחמק מהם במהרה. מראש הוא לא נזהר מלגלות את הייחודיות שלו להמון, אך ברגע שנשקפת סכנה לאותה ייחודיות הוא מסתגר ומתחמק מהם. זוהי חכמתו וגבורתו.

שני הראשונים השתמשו בחכמתם כדי להינצל. השלישי, או שלא ניחן בחכמה או שלא רצה להשתמש בחכמתו. ברוח ר' נחמן נאמר שבמקום להשתמש בחכמתו הוא השתמש בתומתו/בתמימותו. יש לו את הסוד שלו, אז הוא מחזיק את הסוד אצלו ולא מגלה אותו לאחרים לא משנה מה. יש לו את הייחודיות שלו (שזה החזקת הסוד), ובסופו של דבר הוא צריך להחליט החלטה פשוטה אחת: לשמור על הייחודיות שלו או לוותר על הייחודיות שלו. שום חכמה גדולה לא נצרכת כאן. ר' נחמן שתמיד מבכר את התמימות, מעניק את השכר לשליח השלישי הזה שהולך בדרך התמימות ושומר על הייחודיות שלו. ואם האדם באמת ישמור על הייחודיות שלו, לא ממקום של חכמה גדולה (שזה כנראה יותר קל), אלא ממקום של חוסר נכונות לוותר על מי שאני, הרי שיעזבו אותו לנפשו – "כי מסתמא אינו יודע כלל", הוא יוכיח לעצמו ולאחרים שהתכונות שהוא מחזיק בהם אינם משהו נפרד מהאישיות שלו – הם הם אותו היישות, ולא ניתן להפריד ביניהם.

יש לכם את התכונות שספגתם בבית ובקהילה, אתם עכשיו יוצאים איש איש למקומו, חלקכם תהיו עטופים כאתרוג, וחלקכם תיפגשו באתגרים שיאתגרו את תפישת עולמכם. הסיפור מלמד אותנו שכל אחד במקום בו הוא מוצא את עצמו, בין אם הוא בחר בכך ובין אם לאו, יכול למצוא את הדרך לשמור על הייחודיות שלו.