סקירות ספרים: "עד בלי די" ו"להרים את השמים", מאת: הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ

 

בשבועות האחרונים קראתי את שני הספרים הללו שהוציאו מרכז שטיינזלץ ו הוצאת מגיד - הגות יהודית :

- עד בלי די - 21 התועדויות חסידיות עם הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ

- להרים את השמים - מבחר קטעים מכתבי הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ, בעריכת אביתר רובין

שני הספרים מחיים את הרב שטיינזלץ. 

מאמריו של הרב שטיינזלץ שהתפרסמו לאורך השנים יכולים לעיתים להיות קצת יבשים. לכן, לטעמי, הספר "להרים את השמים" עושה עם הקוראים (וגם עם הרב ז"ל) חסד כשהוא מלקט פסקאות קצרות, מעין "השורה התחתונה" של חלק מהמאמרים ומגיש אותם בפני הקורא. אמנם, בחלק מעמודי הספר הוצאת הפיסקה מהקשרה הותירה מעין "אימרה ניו-אייג'ית", אך ברוב עמודי הספר גם הפסקאות המנותקות מהקשרן הרחב נותרו משמעותיות ומועילות למחשבה.

הספר "עד בלי די" מגלה בפני הקורא (לפחות בפני הקורא הכותב כעת) פן של הרב שטיינזלץ שלא היה ידוע ברבים. הספר מגיש מסות ארוכות יחסית שהרב היה מדבר בפני תלמידיו, שניכר שהוא הרגיש בנח במחיצתם, במהלך התועדויות במהלך השנה. רוב ההתועדויות היו של תאריכים חב"דיים, אך לא כולם. דבריו של הרב כוללים תביעות מוסריות לא פשוטות מהתלמידים (או כעת, מהקוראים). אני לא חושב שקיים עוד ספר שמגיש את הרב עדין בצורה כה אנושית ופתוחה. אני אישית נשאבתי לתוך הספר.

אמונה - דרך ארוכה וקצרה

אין זאת אומרת כי הדרך לאמונה דרך קלה היא. אין היא קלה לא לאדם שגדל בתוך בית "דתי", ולא לזה שגדל באוירה שאינה "דתית". דרך האמונה היא לעולם ולכל אדם, דרך ארוכה וקצרה. היא איננה דרך המלך, שכל הבריות מהלכות בה בשווה, היא תמיד משעול קטן ומפותל, מאד מאד אישי ופרטי. פשוטים ועמוקים הדברים שאמר בזה צדיק אחד (שיחות הר"ן א), שהדגיש את לשון הכתוב "כי אני ידעתי כי גדול ה'" כי אני ידעתי, אני לבדי ידעתי, ואין אדם אחר יכול לדעת כמוני.
... כאשר טועם אדם פרי, יכול הוא לספר לבריות מה אכל, יכול הוא לתת תיאורים והסברים מכל סוג, אבל את עצם הטעם אינו יכול למסור. דבר זה יכולים להבינו רק באופן אחד כאשר מתנסים באותו דבר. לכך כוונת הכתוב "טעמו וראו כי טוב ה'" - טעמו בעצמכם.
(הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ, חיי שנה, עמ' 16)

דברים המתחדשים בכל יום

ביממה האחרונה היתה פריחה בכל האתרים הדתיים ועלו נושאים מעניינים:

- הרב שטיינזלץ התראיין ליאיר לפיד בעיתון ידיעות אחרונות של יום שישי שעבר. את הרב שטיינזלץ תמיד תענוג לקרוא, חבל רק שבחרו במערכת לשלוח מראיין ברמה כל כך נמוכה. זה בערך כמו לשלוח כתב בעיתון בית ספר לראיין את ראש הממשלה לפני החגים עבור "ידיעות". עם זאת אני בטוח שאם היה מראיין את הרב שטיינזלץ אחד המראיינים היותר כבדים של העיתון, הרבה פחות אנשים היו קוראים אותו. כך שיש גם צדדים חיוביים בבחירה הזו. האתר סרוגים העלה את הראיין לרשת.

- הרב שרלו מציג באתר ישיבת פתח תקוה את הצדדים החיוביים של הטוקבקים ומוסיף גם את הנקודות בהם יש להיזהר - הן עורכי האתרים והן המגיבים. ומי שנפשו סולדת מטוקבקיסטים - זכרו! כותב שורות אלו התחיל את דרכו ברשת כטוקבקיסט.

- האם אשה יכולה להתמודד על מקום במזכירות היישוב שלה? הרב אליקים לבנון פרסם שאל לה להתמודד משום שיש בזה בעיות של שררה על הציבור וכן בעיות צניעות (שאלה לקוראים: גם אם זו דעתו - האם היה נכון לפרסם אותה ברבים?). הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ' פרסם תגובת נגד.

- מישהו ניגש אלי הבוקר ושאל אותי: קראת את הרב עמיחי גורדין השבת בעלון שבת בשבתו? לא, עניתי. אתה חייב לקרוא - זה ממש בתחום שלך. אם גם אתם לא קראתם - זה כאן (לקראת סוף העמוד).

- אחרון חביב. אני מדי פעם מעביר ביקורת על המשיבים באתרי שו"ת האינטרנט. אז הנה מילה טובה לתשובה שנתנה לפני כמה ימים.

רבי יהודה אומר משמו - רש"י מול הרב שטיינזלץ

הגמרא במסכת ברכות מביאה ברייתא (דף לז עמוד א):

זה הכלל: כל שהוא משבעת המינים, רבן גמליאל אומר: שלש ברכות, וחכמים אומרים: ברכה אחת מעין שלש.

ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעלייה ביריחו, והביאו לפניהם כותבות ואכלו, ונתן רבן גמליאל רשות לרבי עקיבא לברך. קפץ וברך רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלש. אמר ליה רבן גמליאל: עקיבא, עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת! אמר לו: רבינו, אף על פי שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן, למדתנו רבינו: יחיד ורבים הלכה כרבים.

רבי יהודה אומר משמו:

כל שהוא משבעת המינים ולא מין דגן הוא, או מין דגן ולא עשאו פת, רבן גמליאל אומר: שלש ברכות, וחכמים אומרים: ברכה אחת; כל שאינו לא משבעת המינין ולא מין דגן, כגון פת אורז ודוחן - רבן גמליאל אומר: ברכה אחת מעין שלש, וחכמים אומרים: ולא כלום.

השאלה הנשאלת היא מה פירוש המשפט "רבי יהודה אומר משמו" - משמו של מי?

רש"י כותב: "משמו - של רבן גמליאל".

הרב עדין שטיינזלץ-אבן ישראל כותב בביאורו למסכת ברכות "משמו - של רבי עקיבא".

יש בדברי הרב שטיינזלץ הרבה הגיון.

מבחינה היסטורית רבי עקיבא היה צעיר מרבן גמליאל - כך רואים גם בסיפור המובא בברייתא זו שרבן גמליאל מכנה אותו "עקיבא", ורבי עקיבא עונה לו בלשון "רבינו". רבי עקיבא היה ממובילי מרד בר-כוכבא, ואילו רבי יהודה היה בן דורו של תלמידי רבי עקיבא כרבי שמעון בר יוחאי - הדור שאחרי המרד. הנשיא בזמנו של רבי יהודה היה רבן שמעון בן גמליאל. כך שמסתבר יותר שרבי יהודה דווקא מצטט את רבי עקיבא ולא את רבן גמליאל.

בנוסף, גם מבחינה תוכנית יש הגיון דווקא בדברי הרב שטיינזלץ. רבי יהודה מצטט מחלוקת בין רבן גמליאל לחכמים. יותר סביר שרבי עקיבא לימד אותו שיש מחלוקת בדבר, ולא שרבן גמליאל לימד אותו שהוא סבור כך וחכמים (=הרבים) חולקים עליו.

אשמח ליישובים על בדברי רש"י, או להפנייה למקורות הדנים בנושא.