לקראת "עונת החתונות" הנפתחת השבוע, אני מבקש לשתף אתכם בסיפור חתונה אישי, ובמחשבות שהתעוררו לי בעקבות המקרה.
לפני מספר חדשים הגיע אלי זוג שבקש להתחתן. הם נרשמו באחת הרבנויות בארץ, והגיעו לפגישה אתי כמה שבועות לפני החתונה. במהלך הפגישה העלה הזוג כמה וכמה בקשות שנראו לי משונות. במהלך הפגישה הזוג היה מעלה בקשה, אני הייתי מעיר שזו בקשה חריגה ונצטרך לראות איך להתאים את הבקשה שתתאים גם לי וגם להם, לאחר מכן הזוג היה עונה לי שהם שוחחו על כך עם הרב רשם הנישואין (שבאופן אירוני משהו קראו לו "הרב נוח") ולטענתו כלל לא קיימת בעיה.
אתן דוגמא אחת להמחשה: הזוג מסר לי שהרב נוח אמר להם כי אפשר לערוך חופה ביום שישי גם שעות ספורות לפני כניסת שבת. אני מנגד הצגתי את העמדה שלי שיש להקדים את החופה ובסופו של דבר הגענו לעמק השווה.
כך נוצר אצלי הרושם הכללי לפיו הרבנות מתעסק קצת בפולישטיק ומנסה לעגל פינות, כשבסופו של דבר הזוג מצפה ממני, הרב המחתן, למלא אחר הדברים שהם שמעו כשנרשמו לנישואין.
במהלך ההתדיינות עם הזוג, שאלתי את עצמי מספר פעמים: וכי אין תקנות של הרבנות הראשית בנושאים האלו, האם הרבנות לא קבעה כללים בהם מופיע עד איזה שעה ביום שישי אפשר לערוך חופה? האם ייתכן וכל רבנות יכולה להחליט בעצמה מה יהיה, וכל רב-מחתן יכול לקבוע בעצמו כיצד לנהוג?
התחלתי לחפש באתר הרבנות הראשית אחר הנחיות לרב מסדר החופה או הנחיות לרושמי הנישואין כיצד להדריך את הרבנים המחתנים. הדברים, אותם מצאתי בכוחות עצמי, היו דלים מאד.
בשלב הבא פניתי ללשכת הרב הראשי לישראל ושאלתי האם קיימים הנחיות לרב מסדר החופה. נעניתי על ידי אחת המזכירות שעלי לפנות טלפונית ("אין לו מייל") לרב המרכז בהתנדבות על "הועדה למתן אישורים לעריכת חופה וקידושין". פניתי לרב הנדון ובקשתי לדעת האם קיימים הנחיות לרב מסדר החופה. נעניתי: "בודאי, יש באתר". הסברתי לו שכבר חפשתי שם ולא מצאתי מאומה, ושבמקרה בזמן שאני מדבר אתו הייתי מול מחשב ואם הוא יאמר לי היכן באתר זה מופיע אודה לו. בשלב זה, מסיבה שאינה ברורה לי, שותפי לשיחה התחיל לצעוק עלי שאני מבזבז את זמנו. לאחר שהצלחתי להרגיע אותו ולהסביר לו שאני סך הכל מנסה למלא את תפקידי בצורה מיטבית, הוא ביקש שאחזור אליו מאוחר יותר והוא יבדוק היכן נמצאות ההנחיות. עשיתי כדבריו והופניתי ל
מסמך הזה.
מסמך ההנחיות המדובר מכיל הנחיות כלליות מאד. אכן מצאתי שבכל הנוגע לשאלות שאני התחבטתי בהם, לא קיימות הנחיות של הרבנות הראשית (או לפחות לא מפורסמות הנחיות כאלו).
אחרי כל הסיפור, נקרה במוחי השאלה: המצב הנוכחי הוא טוב או רע? האם היה עדיף שהרבנות הראשית תקבע הנחיות ברורות בנוגע לפרטי עריכת החופה? או אולי עדיף המצב הקיים לפיו כל רבנות מקומית חופשית להחליט כראות עיניה?
מחד, תמיד חלמנו על גוף דמוי סנהדרין, היודע להכריע בנושאים בהם מתעורר ספק. בנוסף, האחדות והאחידות היא חשובה. מצב בו זוג אחד פוגש בזוג שני והראשון מספר כיצד ברבנות בו הוא נרשם נתנו להם כל מיני אפשרויות שהיו חסומות בפני הזוג השני, שנרשם בפני רבנות אחרת, זהו מצב לא בריא למערכת ממלכתית.
מאידך, קל לדבר על שאיפה לגוף שיכריע בספקות כל עוד אתה מסכים להכרעות שלהם, אך אם אותו הגוף יכריע באופן שאינך מסכים לו אז קשה להיות מרוצה מזה. המצב כיום בארץ הוא שגם ככה ציבור גדול, גם בתוך הציבור הדתי, חש כפוי להיות נצרך לשירותי הרבנות הממוסדת. תוספת של כללים מחייבים וחוסר אפשרות לגמישות מסוימת רק יכביד את העול ואת תחושת הכפייה.
אני מניח שהאמת נמצאת באמצע. במקום השתיקה של הרבנות הראשית הקיימת כיום (שתיקה, המותירה בדיעבד את שיקול הדעת בידי הרבנים המקומיים) הייתי רוצה לשמוע אמירה ברורה של הרבנות לפיה נושאים מסוימים נתונים לכתחילה לשיקול דעת של כל רב במקומו, מפני שכל אחד מהם ראוי למעמדו. בימים שאנו מעלים על נס את הצורך לנהוג כבוד זה בזה, כמה יפה בעיני יש באמירה הסומכת ומטילה אחריות על אחרים.
