ביקורת ספרים: רות - גשרים הגבולות, מאת: פרופ' יונתן גרוסמן

 

סיימתי לקרוא ספר חדש של פרופ' יונתן גרוסמן על מגילת רות, בזמן לחג השבועות.

הנה שתי נקודות מעניינות מהספר:

1. דברי הנער הניצב על הקוצרים - מה כוונתו?

בתשובה לשאלתו הקצרה של בועז "למי הנערה הזאת", משיב הנער הניצב על הקוצרים באריכות יחסית:

"נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדי מואב. ותאמר אלקטה נא ואספתי בעומרים אחרי הקוצרים. ותבוא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט."

מה כוונתו של הנער בסיפור דברים ארוך זה?

הנער פותח את דבריו לא בשמה או בייחוסה, אלא בכינויה, "נערה מואביה". נראה שדבריו מבטאים זלזול שלו ברות ורצון לשוות לה דמות נוכריה בעיני בועז. מעבר לכינוי, הוא גם מגזים את פעולותיה. בפיו, היא לא אוספת שיבולים, אלא עומרים. והיא לא מסתפקת במעט, אלא אוספת "מאז הבוקר ועד עתה".

לתיאורה של רות בפיו של הנער יש שני תפקידים:

א. הנער נותן לנו הקוראים את נקודת מבטם של אנשי בית הלחם ואת האופן בה הם הסתכלו על רות כמישהי לא שייכת שגם מאיימת עליהם בצורה מסוימת.

ב. לנוכח האופן בו היה רווח להסתכל על רות בסביבה, דווקא דמותו של בועז, המתעניין ברות ודואג לה, מזדקר ומתבלט כאיש של חסד ועין טובה.

2. המפגש בגורן - מה אופיו?

פרק ג של מגילת רות עוסק במפגש הלילי בין רות לבועז המתקיים בגורן מחוץ לעיר. מה אופיו של מפגש זה? לכאורה המקרא מרמז בביטויים שונים כי מדובר במפגש שהיה אמור לשאת אופי מיני. גם מועד ומיקום המפגש מחזק הבנה זו. 

הפרק מתחיל בהצגת התוכנית על ידי נעמי, הכוללת "ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך וירדת הגורן... ובאת וגלית מרגלותיו ושכבת והוא יגיד לך את אשר תעשין". בהחלט נראה שנעמי מכינה את רות ללילה שלא כוללת רק שיחת רעים בגורן באישון לילה.

בפועל, המקרא מתאר שרות עשתה "ככל אשר צותה חמותה". אבל, כאשר בועז מגלה את רות ושואלה "מי את", רות אינה ממתינה שהוא "יגיד לך את אשר תעשין" אלא היא מקדימה ואומרת "ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה". בכך משנה רות את כיוון העלילה.

בניגוד לתוכנית של נעמי, שכללה שידול של בועז לביצוע מעשה מיני, שלאחר מעשה יהווה משקל יתר לטובת לקיחת רות לאשתו, רות נוהגת בדרך אחרת. בצורה חיצונית היא מבצעת את התוכנית של נעמי, אבל משנה לגמרי את הפנימיות של התוכנית. 

"רות שינתה את כיוון העלילה שיצרים ותאוות אמורים למשול בה, לכיוון שבו החמלה והחסד ניצבים בתשתית." (עמ' 239)

2 ספרים על מגילת רות: "מניכור למלוכה" ו"אילת הלבנה"

לפני 3-4 שנים יצא לאור הספר "רות - מניכור למלוכה" של הרבנית יעל ציגלר. כתבתי עליו מעט בזמנו. הרבנית ציגלר כתבה למעלה ממאה עמודים על כל אחד מארבעת פרקי מגילת רות. ניתוחיה הם בסגנון פשט-ספרותי, כאשר בעיני לוז הספר הוא המבנה הספרותי של המגילה.

בקיצור נמרץ, ניתן לסכם את ניתוחיה של הרבנית ציגלר באופן הבא:

מבנה המגילה – המסגרת - פרק א' מול פרק ד':

• לפרק א' יש מבנה פנימי כזה:

א) הקדמה האורכת יותר מעשר שנים (פסוקים א-ה). העבר

ב) נעמי וכלותיה: נעמי דוחה את כלותיה (רות וערפה). בחלק זה שוררת אווירה של מרירות ויאוש ותחושה שלמרות ההתעקשות של רות, אין באמת עתיד (פסוקים ו-יח).

ג) הפגישה בשער העיר: נעמי ואנשי העיר בית לחם; נעמי דחויה ומרות מתעלמים (פסוקים יט-כב).

• למבנה של פרק ד' יש קשר בעל אופי כיאסטי למבנה של פרק א':

ג) הפגישה בשער העיר: בעז, הגואל ועשרה זקנים. העיר דואגת לנחלה של נעמי ולהמשכיות של המשפחה שלה. רות מתקבלת, מוערכת ומהוללת (פסוקים א-יב).

ב) נעמי ונשות העיר: נעמי מקבלת את כלתה (רות), אשר זוכה להכרה כמושיעה. בחלק זה שוררת אווירה של אושר והקלה, וישנה תקווה מפורשת לעתיד טוב (פסוקים יג-יז).

א) סוף דבר: מכיל עשרה דורות (פסוקים יח-כב). העתיד

מבנה המגילה – הפתרון – פרקים ב' וג':

• בפרק ב' ישנן שלוש סצנות המתמודדות עם הבעיה הדחופה של חוסר מזון:

א) שיחה בין רות לנעמי: רות נחושה בדעתה לפתור את בעיית המזון (פסוק ב').

ב) רות ובעז בשדה: בעז נותן לרות אוכל ומציע לה פתרון שבאמצעותו תוכל לקבל מזון בעתיד (פסוקים ג-יז).

ג) שיחה בין רות לנעמי: רות מעבירה לנעמי את האוכל שבעז נתן לה, ומספרת לה על ההבטחה של בועז לעתיד (יח-כב).

• בפרק ג' ישנן שלוש סצנות המתמודדות עם הבעיה של המשכיות בעתיד:

א') שיחה בין רות לנעמי: נעמי נחושה בדעתה לפתור את הבעיה של ההמשכיות (פסוקים א-ה).

ב') רות ובעז בשדה (בגורן): בעז מבטיח שהוא יביא גואל שיגאל את רות (ונותן לה אוכל כסמל של הבטחה זו) (פסוקים ו-טו).

ג') שיחה בין רות לנעמי: רות מעבירה לנעמי את האוכל שבועז נתן לה ומספרת לה על ההבטחה של בועז לעתיד (טו-יח).

הספר של הרבנית ציגלר היה כה מוצלח בעיני שכשהגיע לידי הספר "אילת הלבנה - בין סתרי מגילת רות" של הרב משה מילר, שיצא לאור ממש לאחרונה, שאלתי את עצמי: האם יש אפשרות שהמחבר הצליח להוסיף משהו (ולא רק משהו, כ350 עמוד!) על גבי ספרה של הרבנית ציגלר?

אז הופתעתי לגלות שהתשובה היא חיובית. הספר של הרב מילר לוקח כיוון פרשנות שונה לחלוטין מזה של הרבנית ציגלר. זה לא שאין בכלל דברים שחוזרים על עצמם בשני הספרים, ברור שיש, אבל ככלל יש כאן פנים חדשות.

הקו בו הולך המחבר הוא מה שנדמה לי מכונה בישיבות "עומק הפשט". המחבר משתמש הרבה בהרמזים המזכירים לו מקומות שונים בתנ"ך (לדוגמא: חיבור הפסוק מהמדינה "וישת עליה ויבא העיר" עם בנם של אדם וחווה: שת, וכך עם הפסוק "שת לי... זרע אחר" המתחבר עם המדרש על אותו פסוק, וכן מדרש נוסף העוסק במעשי בנות לוט המדבר אודות 'זרע ממקום אחר', שהוא זרעו של משיח), וכן במדרשי חז"ל. 

אם הייתי צריך לומר מה הקו המרכזי במגילת רות אותו מבקש המחבר להציג, הייתי אומר כך:

תפקידה של רות, בהצטרפה לעם ישראל, ובגידול שושלת המלוכה שלה, הוא בהבאת או תיקון השורש החיובי שהיה קיים בסדום. בדחיית מידת החסד בסדום היתה נקודה אחת חיובית והיא שמקבל החסד נהיה תלוי בנותן החסד. זו הסיבה שבסדום דחו את מידת החסד, וזו הסיבה שלוט דחה את החסד של אברהם. החסד המושלם הוא חסד של אמת, הקיים רק אצל המת, שכן המת לא ירגיש תלוי ומחוייב ליושב החסד. חסד "מתוקן" הוא כזה שהנותן מרגיש מתוגמל באופן אחר, והמקבל יכול להיות בטוח שגם הוא מתגמל באופן מסוים את הנותן. את התיקון הזה מביאה איתה רות מהסבא שלה, לוט, ומסדום, ומלמדת את אנשי בית לחם. היא מתחברת לבועז, שגם הוא יוצא דופן על רקע התנהגות אנשי בית לחם, ומהזיווג הזה יצא מלכות ישראל.