תרומות לבניית בתי כנסת

העיר מודיעין, בה אני גר, הינה עיר צעירה. דבר זה בא לידי ביטוי בדברים רבים, אחד החשובים ביניהם הוא המחסור החמור בבתי כנסת. משרד השיכון והעירייה מקצים תקציב מסויים לכל שכונה לבנות בית כנסת אך אין הקומץ משביע את הארי ומספר המניינים המתפללים בבתי ספר ובגנים הוא רב. מניינים רבים מעוניינים לבנות משכן קבע, אך המחסור בתקציב הוא בעיה קשה שהרבה לא מצליחים להתגבר עליה.
הקהילה שלי, קהילת "מיתר" שבשכונת קייזר נמצאת בשלבים אחרונים לקראת התחלת בנייה של משכן קבע, אך עדיין חסר לנו סכום של כמאה אלף שקלים על מנת להגיע ליעד התקציבי שלנו להשלמת שלב א' של הבניין. יחד עם קהילת "מיתר" שהינה קהילה ספרדית מתוכנן להיבנות באותו מבנה גם אולם תפילה עבור קהילת "השחר", קהילה אשכנזית. גם לקהילת השחר חסרים כמאה אלף שקלים על מנת להשלים את הבנייה במחצית השטח המוקצה להם. ביום חמישי הקרוב, קהילת "השחר" עורכת ארוע הפנינג לכלל תושבי השכונה, דתיים וחילונים, בתקווה שהמשתתפים בארוע יתרמו לבניית בית הכנסת. הם אף מחלקים לתורמים כרטיסי הגרלה (כל כרטיס תמורת תרומה של 50 ש"ח) לעודד לתרום להם. להשלמת התמונה נראה שצריך להוסיף ששתי הקהילות: "השחר" ו"מיתר" כבר הגישו תוכניות לעירייה וכבר קיבלו את כל האישורים הכרוכים בכך. התוכניות כוללות אך ורק אולמות תפילה, מבואה קטנה, חדרי שירותים ומטבחונים - לזה נועד כל הכסף, ולא מתוכנן כרגע אולם ארועים וכד' (בעיקר בגלל חוסר בתקציב).
בציבור הדתי, וקל וחומר בציבור הלא-דתי, תרומה לבניית בית-כנסת נחשב לצדקה הכי פחותה שיש. לא רק שכשאדם יצטרך לבחור בין תרומה לבית-כנסת לבין תרומה למטרה אחרת, הוא יעדיף את המטרה האחרת, גם כשאין סתירה בין התרומות והתרומה לבית הכנסת לא באה על חשבון תרומה למקום אחר אנשים נרתעים מלתרום לבניין בית כנסת. משום מה, זה נראה להרבה אנשים כמותרות או כאילו שביקשו מהם להשתתף בכיסוי המשכנתא של אדם כזה או אחר שאיננו נצרך בעיניהם. לא מזמן פניתי לרב בעל השפעה ושאלתי אותו מדוע הוא לא קורא לציבור לתרום להשלמת בית כנסת שכבר עומד תקוע, בגלל בעיות תקציב, כבר הרבה שנים. הרב הסתכל עלי כאילו שאיננו מבין בכלל את השאלה שלי ואמר לי בפשטות: מה פירוש? כל קהילה דואגת לעצמה.
כנראה בגלל שאני נוגע בדבר והקהילה שלי צריכה תרומות לבנייה, אני חושב שדרוש שינוי קטן בגישה של הציבור ואני גם חושב שהרבנים הם אלו שצריכים להוביל את השינוי הזה. אני מאמין ומקווה שמשפחה דתית ממוצעת ששני ההורים עובדים תורמת למטרות שונות כמה אלפי שקלים בשנה. אני לא חושב שיקרה אסון לאף גוף אם יהיה מקובל חברתית שכל משפחה דתית תתרום בשנה 50 או 100 שקל לבית כנסת שהם אינם מתפללים בו. לאיזה בית כנסת בדיוק ילך הכסף הזה? כל משפחה תחליט מעצמה. יהיו כאלה שירצו לתרום לבניית בתי כנסת ביו"ש ויהיו כאלה שירצו לתת דוקא בעיר חדשה או כאלה שיתרמו דוקא לגרעין תורני בעיר ותיקה. זה לא משנה, העיקר שכל משפחה תדע שבין יתר התרומות שהם נותנים לצדקה יהיה הסכום הפעוט הזה שהוא מיועד אך ורק לבתי כנסת. אני חושב ששינוי כזה בגישה לתרומה לבית כנסת הוא הכרחי ואני חושב שהיא אינה פוגעת בשום גוף ובשום גורם אחר.
הפוסקים חלקו עד כמה לתרומה לבית כנסת יש דין של צדקה. כיום, החשיבות שיהיו בתי כנסת בשכונות עירוניות עולה יותר מאשר בדורות הקודמים. ברור כיום שיותר אנשים יגיעו מדי פעם (אנשים שונים בתדירויות שונות) לבית הכנסת ככל שיהיה בית כנסת יותר זמין לביתם, והם ימנעו יותר מלהגיע ככל שיהיה בזה טרחה עליהם. לפיכך, נראה לי שהדעות האומרות שיש בזה צדקה מקבלות משנה חשיבות בדורנו. זה, מבלי שהזכרנו ערכים כמו "ואהבת לרעך כמוך", "נושא בעול עם חבירו" ועוד ועוד.
אני מקווה שגם אם שינוי הגישה לא יתרחש עד שקהילתי, קהילת מיתר, יסיימו לגייס את הכספים שהיא צריכה, לפחות עד שילדי יתחילו לגייס כספים עבור בית הכנסת שהם יבנו הגישה הציבורית כבר תשתנה.

תמונת מצב - קהילת מיתר

קהילת מיתר הינה קהילה המכונה בדר"כ "בני עדות המזרח" על אף שרוב חבריה הינם ממשפחות יוצאי ארצות צפון אפריקה, שהם דווקא במערב, והנוסח הקבוע הינו נוסח מרוקו המקורי עפ"י הסידור והפסקים של הרב שלום משאש זצ"ל. מאז הקמת הקהילה לפני כעשרה חדשים הקהילה קיימה את כל התפילות והפעילויות במבנה של גן ילדים. נכון לעכשיו ניתן לומר שהמתפללים הקבועים מורכבים מכ30 משפחות דתיות ועוד כמה עשרות משפחות מסורתיות ברמות שונות. כאשר לא יהיה זה מוגזם לומר שחוץ מכ40-50 משפחות של מתפללים קבועים יש עוד כמספר הזה של מתפללים לא קבועים, חלקם מגיעים לתפילה אחת מדי שבת, חלקם מגיעים פעם בחודש וחלקם מגיעים רק בחגים. במספר זה לא כלולים המשפחות שמגיעות רק בימים הנוראים, שזה כבר מספר הרבה יותר גדול.
בזמן האחרון הוקצה לנו שטח ותקציב ע"י העירייה על מנת לבנות משכן קבע לבית הכנסת. דא עקא, שהעירייה הקצתה סכום כסף שמספיק על מנת לבנות עזרת גברים של מעט יותר מ40 מ"ר ונתנה לקהילה אישור על מנת להגדיל את שטח עזרת הגברים עד לכ140 מ"ר.
כתוצאה מכך החליט הועד המנהל לפנות לחברי הקהילה ולבקש מכל משפחה המעוניינת להיות חברה בקהילה לתרום 5000 ש"ח כדי להגדיל את שטח המבנה. כ40-45 משפחות נענו לקריאה ותרמו מכיסם, כאשר מתוכם כ30 דתיים והשאר מסורתיים ברמות שונות. [יודגש, שחלק ממשפחות אלו פנו אלינו ואמרו שקשה להם כלכלית לעמוד בהוצאה זו, וכמובן שהם שילמו רק כפי שידם משגת]. לאור זאת יש בידינו מספיק כסף כדי לבנות עזרת גברים של כ70 מ"ר, שלפי האומדן שעשינו יש בו מספיק מקום עבור כל מי שנמצא ברשימת המשלמים.
ועכשיו נשארנו עם דילמה קשה מאד. מה עושים עם כל מי שלא שילם? אינני מתכוין לאלו שמגיעים לכל התפילות ובכל זאת בחרו שלא לשלם, היכן הם יתפללו אחרי שיוקם בית הכנסת צריך להיות הדאגה שלהם ולא שלי. הדאגה שלי זה ביחס לכל המסורתיים שהיום מגיעים לתפילה אחת בכל שבת או שמגיעים מדי פעם. לפי הבנתי, הסיבה שהם לא שילמו זה בגלל שזה לא בסדרי העדיפויות שלהם, מבחינתם הם מגיעים כי זה כרגע נח להגיע. אם מחר זה לא יהיה נח אז או שהם יחפשו מקום אחר להתפלל בו או שהם יפסיקו להגיע בכלל. מכיוון שאני יודע שבכל בתי הכנסת בשכונה יש מצוקה של מקום, קרוב בעיני שהם יבחרו באופציה השנייה. כמובן, שכל עוד יהיה מקום אצלנו אנחנו נקבל אותם בשמחה, אבל לפי אותם אומדנים שעשינו, אם נשאר עם 70 מ"ר אפילו מקום לעמוד לא יהיה בעזרת הגברים.
אז כרגע הדעות בקהילה חלוקות, חלק אומרים שאם זה חשוב לאותם מסורתיים שיהיה להם מקום לבוא להתפלל בו אז שיקחו יוזמה ויכניסו יד לכיס, וחלק - שאני נמנה איתם - אומרים שעלינו לצאת למסע גיוס בקרב אנשים שהם לא מהקהילה ולגייס עוד כסף כדי שיהיה לנו מקום גם עבור המסורתיים הללו.
חותני שיח' תמיד אמר לי שחבל מאד שבארץ, בניגוד לחו"ל, היהודים שנוסעים בשבת אינם מגיעים להתפלל בבתי הכנסת. לשמחתינו, בבתי הכנסת הספרדיים בארץ אותם יהודים עדיין מעוניינים להגיע. כעת יש לנו הזדמנות להחליט האם אנחנו, כל אחד מאיתנו, נאפשר להם לעשות זאת - או שחלילה ננעל (מטפורית, כמובן) את הדלת בפניהם.