יום ראשון, 6 ביולי 2014

הפעלת חיישנים בשבת

לא כל יום שאני שמח מאד על מאמר חדש שמתפרסם. זה קרה בשבוע שעבר כשהתפרסם מאמרם של הרב ד"ר דרור פיקסלר והרב אלי רייף בגליון "אמונת עתיך" החדש (מס' 104). מאמרם עוסק בנושא שעסקנו בו לא מעט בעבר: חיישנים וגלאים בשבת. את מאמרם תוכלו לקרוא בקישור הזה. בסופו של מאמרם של הרבנים פיקסלר ורייף צורף נספח של מורם ורבם הג"ר נחום אליעזר רבינוביץ', ראש ישיבת ברכת משה במעלה אדומים, המצטרף לדבריהם ומוסיף ומבאר את הענין. את דבריו תוכלו לקרוא בקישור הזה.
מי שעקב אחר דברינו בעבר בנושא חיישנים וגלאים בשבת, ובייחוד בדברים שכתבנו על שיטתו של הרב רבינוביץ בנושא, כנראה לא ימצא הרבה חידושים במאמרים אלו. ואף על פי כן, אני מצאתי בהם יתר בהירות. לאחר הרבה זמן שאני עוסק בנושא זה, והודות למאמרים הללו, הצלחתי לנסח לעצמי תובנה שעד כה לא הצלחתי לנסחה. על זה שמחתי שמחה גדולה.

נשתדל להסביר. 
הרב ואזנר, בתשובתו הידועה העוסקת בהדלקת אור ע"י חיישן, מחדש עיקרון: זה לא מספיק שנעשה מלאכה בשבת, כדי שאדם יתחייב משום "מלאכת מחשבת" יש צורך שהמלאכה שנעשתה תהיה כתוצאה מפעולת האדם. אם אדם עשה פעולה א' וקרתה באותו הזמן מלאכה A, עדיין האדם לא עשה מעשה אסור, כל עוד פעולה א' לא היתה הגורם הישיר וההכרחי למלאכה A. לדברי הרב ואזנר, הגם שהאדם גרם להדלקת התאורה, כיוון שאין קישור הכרחי בין פעולת האדם למלאכה שקרתה (הדלקת האור) אזי הפעולה היא פעולה מותרת. [ולפי זה אין בעיה לעבור במקום שתדלק תאורה, כל עוד הוא לא הולך בכוונה להדליק את התאורה]
[חשבתי שאולי יש מקום להביא ראיה לרב ואזנר ממחלוקת הר"ן והרשב"א לעניין צידת צבי. הרשב"א מתיר לנעול את הדלת לבית, לאחר שנכנס אליו צבי, כל עוד האדם לא מכוון אך ורק לצידת הצבי. הר"ן חולק עליו בחריפות. הרב ואזנר סבור שלעקרון דלעיל גם הר"ן יסכים. אולי יש להביא לכך ראיה, שכן הר"ן אוסר רק את נעילת הדלת, אך הוא לא אסר את הכניסה והיציאה מהבית, הגם שכל פעם שהאדם עובר בדלת הבית נמצא שהצבי ניצוד בתוכה.]
יש עוד להאריך בדבר החידוש הזה, עשינו זאת בעבר, ומן הסתם נחזור לזה גם בעתיד, אך לעת עתה נסתפק בזה. 

הרב רבינוביץ, כפי שהראינו בעבר, הולך צעד אחד רחוק יותר מהרב ואזנר ואומר שכיוון שהאדם לא עושה פעולה של עשיית מלאכה, אלא רק הולך לפי תומו, אזי אי אפשר לקרוא לזה כלל מלאכה. 
עד לאחרונה לא הצלחתי לנסח לעצמי מה מוסיף הרב רבינוביץ' על הרב ואזנר, ומדוע אין צורך לחוש גם כשהוא הולך בדעה צלולה כך שהחיישנים יפעילו כל מיני מערכות חשמליות. תמיד ידעתי שיש חילוק אחד בין הרב רבינוביץ' לרב ואזנר והוא הגדרת הפעולה החשמלית. לפי הרב רבינוביץ' כל פעולה חשמלית בידיים שיש בה נורת להט, היא איסור תורה. אך אם אין בה נורת להט היא אסורה רק משום עובדין דחול. הרב ואזנר לא יסכים לחלוקה זו, על אף שגדולי עולם כהגרש"ז אוירבך אימצו אותה. 

אך יש עוד עניין, והוא החשוב יותר לענ"ד.
יש הבדל מהותי בין פעולה הנעשית ע"י חיישן לבין מלאכות שבת שאנחנו רגילים אליהם, ובכלל זה גם לדיון שנערך עד היום בענייני חשמל בהלכה. 
במערכת שמופעלת ע"י חיישנים האדם אינו זה שעושה את המלאכה. כלומר, גם כשאני מתקרב לדלת אוטומאטית והדלת נפתחת, אף אחד לא חושב שהרגל שלי ייצר איזה שהוא אנרגיה או כח שהניע את הדלתות. דומני שאין חולק על כך. לכן, יש בעיה בכלל לדבר על "מלאכה". עד היום "מלאכה" היתה דבר שנעשה ע"י כוחו או אפילו כח-כוחו של האדם. המצב בחיישנים אינו כך. ה"כוח" שמפעיל את פתיחת הדלת הוא החשמל. הרגל שלי שחוצה של קו הלייזר, או התנועה שלי או חום גופי שהחיישן מגלה אינן מניעות שום דבר.
הדבר דומה לנורה המחוברת לחשמל אך פועלת רק כשחיישן מזהה חושך. האם אדם שסוגר את התריסים הפעיל את הנורה? הרי ברור שלא החושך מפעיל את הנורה, אלא החשמל. פשוט המערכת מספיק חכמה כדי לא לפעול כשיש אור.
ובניסוח מעט שונה, הקרובה יותר לניסוח של הרב רבינוביץ': האדם אינו מפעיל את המערכת החשמלית, החיישן משתמש באדם כדי לתזמן את הפעלת המערכת. 

הרב ישראל רוזן, ממכון צומ"ת, כתב תגובה למאמר של הרב פיקסלר והרב רייף ולדברי הרב רבינוביץ', תוכלו לקרוא את דבריו בקישור הזה. אנחנו נתייחס לתגובתו בימים הקרובים ברשומה נפרדת. 

- גלאים בשבת - דעת הג"ר אשר וייס
- גלאים בשבת - דעת הרב ואזנר
- הראשל"צ הרב שלמה עמאר על חשמל בשבת

5 תגובות:

מישקה אמר/ה...

טוב, אני מבין שניסוחים (עצמיים) כמו "החיישן משתמש באדם כדי לתזמן את הפעלת המערכת" משכנעים אותך. אותי - ממש לא. לדעתי הרב רוזן צודק במאה אחוז בקביעה שדרך זו של הפעלת מנגנונים חשמליים בימינו נחשבת כפעולה לכל דבר גם מבחינה הלכתית.

"הכוח שמפעיל את פתיחת הדלת הוא החשמל", נכון מאד, והוא גם שמפעיל את נורת הלהט או כל מנגנון חשמלי אחר... ההבדל הוא רק שכאן הפעלתי אותו בסגירת מעגל על ידי בקצה האצבע שלי, וכאן הפעלתי אותו בשינויים אלקטרוניים באמצעות השפעה על החיישן בגופי (באופן שממש אינו "לפי תומי" אלא מתוך כוונה ישירה להפעיל את המנגנון).

אבל יותר מזה: אתה יכול להסביר לי במה בדיוק שונה כל הנידון פה מהדיון הוותיק על פתיחת מקרר בשבת?! גם שם לא מדובר בפעולה ישירה כלשהי אלא בהשפעה עקיפה בלבד על חיישן - כן כן , נעים להכיר - שלא עשינו לו דבר במו ידינו אלא רק איפשרנו "לפי תומנו" כניסת אוויר חם שמשפיע עליו, דהיינו "אף אחד לא חושב שהרגל שלי יצר איזה שהוא אנרגיה או כוח" שהפעיל את המקרר, ובכל זאת ברור לכל הפוסקים שאילו היה הדבר מתרחש אוטומטית בכל פעם שהייתי פותח את המקרר (מה שהיה קורה נניח אם במקום הטרמוסטט היה מדובר בחיישן אור), הוא היה אסור לחלוטין, וההיתרים השונים בתחום מבוססים בעיקר על ספק פסיק רישא וגרמא וכו' וכו'.
לדעתי זו ראיה חד משמעית נגד שיטת הרב רבינוביץ.

RavTzair אמר/ה...

אולי אני חוזר על עצמי, אך לדעתי השאלה העיקרית כאן היא כזו: בני האדם המציאו המצאה חדשה, שניתן להפעיל מערכות חשמליות ללא מגע אדם, וללא הפעלת כח - האם המציאות החדשה הזאת היא חדשה גם לעניין "מלאכת מחשבת" או לא? אם כן, האם אפשר להמשיך ולומר שיש כאן מעשה מלאכה?
ושוב, חייבים להסתמך על זה שלא מספיק שהתרחשה מלאכה, אלא צריך שיש מעשה אדם.
להערתך היפה מהדיון על מקרר, האינטואיציה שלי אומרת שזה מוכיח בדיוק הפוך ממה שאתה מנסה להוכיח, אבל אני צריך עוד לחשוב על זה.

מישקה אמר/ה...

ואני שואל שוב, מה בדיוק חדש פה (ביחס לדור הקודם), גם הטרמוסטט הישן והטוב של המקרר היה מנגנון שמפעיל מערכות חשמליות ללא מגע וללא כוח.

האינטואיציה שלי היא שעיקר המבחן הוא בכוונה ובתוצאה, כלומר אם אני מתכוון לעשות פעולה מסויימת, והיא נעשית (בעקבות פעולה שלי - במקרה הזה התייצבות מול החיישן), אז זה נחשב כעשייה כלומר מלאכה (דרבנן במקרה הזה), ומה שנשאר לדון יהיה רק האם זה ישיר או עקיף שהוא גרמא וכו'.

אם אנחנו מתייחסים לחשמל כמשהו ש"מפעיל את עצמו", אז לא היה אפשר לומר שהדלקת נורת להט היא מלאכת מבעיר, כי מה בסך הכל עשיתי, רק שידכתי בין חוט ברזל אחד לחברו, ואיפשרתי לכוח החשמל להמשיך בעצמו הלאה ולהבעיר את הנורה, לא אני עשיתי זאת, זה הוא... (ואם אינני טועה הרב אוירבך דן בשאלת התפיסה שלנו ביחס לפעולת החשמל)

RavTzair אמר/ה...

נתחיל מסוף דבריך: אי אפשר לומר את מה שאתה אומר, כי כמובן אין מי שחולק שאדם שנוגע בגחלת בערימת חציר ומבעיר אותה עבר על איסור הבערה. איך זה קשור למצב שהאדם לא עשה פעולה בכוחו לביצוע המלאכה?

יש בכלל בעיה לדון בכל הנושא הזה ביחס לאיסורים שאינם מלאכה ממש, כי נכנסים לשטחים מאד אפורים של סברות אחרונים שלא בהכרח יש להם כיסוי בספרות ההלכתית. אני חושב שהדיון חייב להיות סביב עשיית מלאכה בעזרת חיישן - האם הוא יהיה דאורייתא, דרבנן או מותר?

לגבי המקרר - אולי תוכל לחדש לי: האם יש מישהו שחושש לגבי טרמוסטט של מזגן שלא לפתוח את הדלת, להיכנס לחדר וכד' כשהמזגן נמצא במצב שהטרמוסטט מורה לו שאין צורך בקירור נוסף?

מישקה אמר/ה...

לגבי שאלתך אחרונה, קודם כל אכן יש שחוששים לכך, בעיקר מחוגו של החזון איש (דהיינו שבגלל שסוברים שעצם המלאכה כאן היא דאורייתא, ממילא טווח החשש הנדרש גדול יותר לעומת השאר שסוברים שזה מדרבנן), ומהם שלא משתמשים בגלל זה במזגן בשבת. ומהם שמכוונים שעון שבת לכיבוי המקרר מדי פעם ורק אז פותחים אותו.

אבל לשיטת הרוב (ע"פ הפוסקים שדנו בזה), התשובה היא שלא חוששים, אבל בשום אופן לא מפני שהחליטו שבכלל אין כאן חשש מלאכה - אדרבא, ההיפך, מהתשובות שיש (בעיקר לגבי מקרר, וקצת גם לגבי מזגן, למעשה העניין הוא אחד) מוכח שברמה העקרונית כולם מסכימים שהפעלת המזגן באופן כזה נחשבת פעולה לעניין מלאכה (שהיא כשלעצמה מדרבנן כאמור), וההיתרים הם, כמו שכבר הזכרתי, מתבססים על ספק פסיק רישא וגרמא וכו' וכו'. למה שלא תפתח את תשובות הפוסקים ותראה לבד?

וכאן הנידון הוא הרבה יותר חמור לדעתי, מפני שלגבי הכניסה לחדר שיש בו מזגן, בפשוטו אני בכלל לא מתכוון לפעולה הזו (של ההפעלה שלו), לכל היותר אפשר לטעון שניחא לי וגם זה רק באופן עקיף ומאוחר - אבל כאן אנחנו מדברים שהאדם מתכוון במודע ובאופן ישיר לביצוע המלאכה (באמצעות החיישן).