יום רביעי, 8 ביולי 2009

מדרש לפרשת פנחס

"וידבר משה אל ה' יפקוד ה' וגו'" זש"ה (ישעיה מה) "האותיות שאלוני על בני ועל פועל ידי תצוני". משל למה"ד? למלך שנשא אשה והיה לו שושבין בכל זמן שהמלך כועס על אשתו השושבין מפייס ומתרצה המלך לאשתו. בא השושבין למות התחיל מבקש מן המלך בבקשה ממך תן דעתך על אשתך, אמר לו המלך: אם אתה מצוני על אשתי צוה את אשתי עלי שתהא זהירה בכבודי. כביכול כך אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מצווני עליהם "יפקד ה'" צוה אותם שיהיו זריזין בכבודי מה כתיב (במדבר כח) "צו את בני ישראל את קרבני לחמי" תחלה הסדיר להן הקרבנות:

המדרש ממשיל את יחסי הקב"ה ועם ישראל לבעל ואשה, שבשעה שהמלך כועס על האשה חברו מפייסו. כך כשהקב"ה היה כועס על ישראל, משה היה מפייסו. אך כאשר השושבין עמד למות והוא ביקש מהמלך שידאג לאשה אחרי מותו, ענה לו המלך: לפני שאתה דואג על היחס שלי לאשתי, תדאג ליחס של אשתי אלי. כך גם אמר הקב"ה למשה: לפני שאתה מצווה אותי למצוא מנהיג לעם, תצווה את העם עלי - תצווה אותם את פרשת הקורבנות.

על מדרש זה יש לשאול: מה כוונת השושבין במשל "תן דעתך על אשתך"? ומה הקשר בין "צוה את אשתי עלי שתהא זהירה בכבודי" לבין הציווי על הקרבנות?

כשהשושבין אומר למלך "תן דעתך על אשתך", אנו מבינים במבט ראשון שהשובין אומר למלך: זהו, יותר אני לא אהיה פה, אם תכעס על אשתך לא אהיה פה לעזור לך להתפייס. המלך (כגבר אמיתי) עונה לו: אל תגיד לי לא לכעוס, תגיד לאשתי לא להכעיס אותי.
להבנה פשוטה זו, אין שום משמעות בדברי המדרש, שכן בנמשל אומר משה "יפקוד ה'... איש על העדה", והקב"ה בתגובה אומר לישראל להביא קורבנות - קצת רחוק ממה שראינו במשל.
לפי הנמשל כנראה שיש להבין את המשל שהשושבין מבקש מהמלך למצוא שושבין אחר במקומו. המלך עונה לו שיגיד לאשתו לא להכעיס אותו, כלומר, האשה צריכה לדעת שזה לא גזירה משמים שהמלך כועס - בידה לשנות זאת גם אם אין שושבין. כלומר, המלך מוכן לדאוג לשושבין, אך חשוב לדעת שמצד האמת אין הכרח בשושבין ויש אפשרות להסתדר גם בלעדיו.
הקב"ה נענה לבקשתו של משה וממנה "איש על העדה" אך הוא מצווה על הקורבנות. הקורבנות הם "אשה ריח ניחוח" - יש בהם כדי להרגיע את המלך הכועס. עם ישראל איננו צריך שליחים, הוא יכול לתפקד בעצמו כשושבין של המלך המחובר אליו ומסוגל להרגיעו. מינוי השליח נעשה רק לצורך הפורמליות ודווקא בגלל המינוי הפורמלי חשוב שידעו שזה לא כורח המציאות ושאפשר להסתדר גם בלעדיו.

אין תגובות: