יום שבת, 24 בינואר 2009

ביקורת ספרים: "ההר הטוב הזה" - חייו ופועלו של הרב שלמה ז. מן-ההר

כשיצא הספר "ההר הטוב הזה" על הרב שלמה מן-ההר של הרבנית פועה שטיינר לאור, הוא התלווה בהרבה תקשורת אוהדת במגזר שלנו - רעיון אוהד ב"בשבע", ביקורת אוהדת מאד של הרב נריה גוטל (תלמיד הרב מן-ההר) ב"הצפה" (ומן הסתם היו גם דברים נוספים שפספסתי). כאוהד מושבע של ביוגרפיות הייתי בטוח שזה רק עניין של זמן עד שאמצא את עצמי מתחיל לקרוא את הספר. מכיוון שהבאתי בעבר מספר דוגמיות מהספר, אני מניח שכולם יודעים שנהנתי ממנו מאד. כשאני הייתי בגיל הנערות, הספר "הכל לאדון הכל" של רוחמה וייס על אביה השפיע עלי הרבה, ואני בטוח שלספר "ההר הטוב הזה" תהיה השפעה דומה לכל נער או מבוגר שיקרא אותו.

הרבנית שטיינר, בתו של הרב מן-ההר, הצהירה ברעיונות שנתנה וכן בהקדמה לספר שאין לה שום עניין לתאר באופן היסטורי את אביה, אלא ניסיון לכתוב ספר חינוכי לאור דמותו של אביה. במבחן התוצאה, אין לי ספק שהיא הצליחה במשימה הזאת במאת האחוזים. הקורא שם לב במהלך הקריאה שהוא לא תמיד יודע באיזה שנה בדיוק נמצאים, ושיש פרטים מחייו וממשפחתו שלא נמצאים בספר, אך המסר החינוכי הוא שלם. אין מדובר בספר שכותבת בת על אביה כספר המיתולוגי של הגב' מייזלמן על אביה ואחיה הרבנים לבית סולובייצ'יק, ולא תמצאו בספר אפילו מילת ביקורת אחת כלפי האב-הרב, אלא ניסיון להציג אדם שלם במידותיו, בגאונותו, בחשיבתו ובהליכותיו. עם זאת, גם אין כאן ספר המציג את הרב מן-ההר כקדוש עליון שכבר ידע לברך "שהכל" כשינק, אלא יש מספר סיפורים (שהרב עצמו היה מספר בבגרותו) המראים כיצד קיבל תוכחה בילדותו וכיצד התוכחה השפיעה עליו במהלך חייו. כדוגמת סיפור על תחבולה שעשה בילדותו כשהיה מדלג על שעת התפילה בחיידר בעיר העתיקה בירושלים ועל התוכחה שהוא קיבל מסבתו או כאשר ביקש בארוחה מנה תוספת לפני שכל המסובים קיבלו.
המחברת עשתה מאמץ ניכר לכתוב את הסיפורים עם רקע מתאים כדי שהקורא יבין את המציאות ואת דברי אביה בקונטקסט הנכון. ניתן למצוא בספר פסקי הלכה, הנהגות והליכות מחכימות ומאירות שניתן ממש ללמוד מהם למעשה (על אף שהמחברת מפצירה בקורא שלא ללמוד שום דבר למעשה מהספר). לדוגמא, אני בטוח שהרבה אנשים ימצאו עניין בדבריו של הרב מן-ההר על פסיקה עפ"י הערוך-השלחן (עמ' 358):
ר' שלמה קסירר, כיום במצפה יריחו (ממחברי הספר "מסיני ללשכת הגזית" - תוספת שלי), פנה אליו בשאלה: מה עושים כשיש מחלוקת בין "ערוך השולחן" לבין ה"משנה ברורה"?
הרב ענה: צריך ללכת אחרי מי שגדול יותר בחכמה ובמניין.
בחכמה - אי אפשר לדעת מי גדול יותר.
במניין - אין ספק, שספר ההלכה של ה"חפץ-חיים" - ה"משנה ברורה" - התקבל ברוב קהילות ישראל.
כיוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל ניתן להביא את הפסקא הבאה (עמ' 353) שהובאה ללא שום תוספת הסבר (ואשמח אם מישהו יכול להסביר לי את טעמו):
שאלה: אני מתכוננת לנסוע לשבת, בביתי לא יהיה אף אחד - כיצד עלי להכין את הדירה לשבת?
תשובה: בחדר אחד עלייך לפרוש מפה על השולחן לכבוד שבת.
המחברת מאריכה מאד בדרכו החינוכית של הרב. הרב הדריך את בנותיו שפסגת חייהם הוא להיות נשואים לבני-תורה ולדאוג לצרכי הבית. את חינוך בנו הוא דאג שיהיה על טהרת הקודש - תורה בלבד. עם זאת, הרב לימד במוסדות שלא בהכרח החזיקו באותה השקפת עולם. אינני יודע בודאות אך הרושם המתקבל מהספר הוא שבנו ורוב בנותיו וחתניו עוסקים בחינוך כמו שהוא עסק. המחברת אינה מנסה לפתור את הסתירה כביכול בין חינוך אנשי ביתו לחיי תורה בלבד, לבין הוראה ושימוש ברבנות אצל ציבור שאינו מחזיק באותו אידיאל.
המחברת דואגת לתאר די באריכות כל דמות שהיתה לה השפעה על הרב מן-ההר. כך אנו זוכים לפנינה אמיתית בדמות תיאור דמותם של ראשי ישיבת טעלז שלפני השואה (למי שמרים גבה למקרא דברים אלו, שינסה למצוא חומר מפורט ואיכותי אודות ישיבה זו), ועוד דמויות מופת מהיישוב הישן בירושלים. עם זאת, את תחילת הספר המתאר את כל המשפחתולוגיה של אבותיו ואבות אבותיו של הרב אני מצאתי מעט מייגע. [אגב עניין זה, אני שמעתי פעם שבישיבת טעלז היה איזה שהוא שילוב של לימודי חול בלימודי הישיבה הרגילים. בדברי המחברת אין איזכור למשהו כזה, ועוד יותר שהרב מן-ההר היה מתבטא שהוא מעוניין שבנו יתחנך על בסיס "תורה בלבד" כפי שהיה בטעלז. אם למישהו יש יותר מידע בנושא - אשמח לדעת.]
לסיכום, אם אי פעם נהנתם מספר ביוגרפי-רבני, סביר בהחלט שתהנו מהספר הזה.

אין תגובות: