הגמרא במגילה (דף כה עמוד ב) מביאה את המעשה הבא:
מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר הודע את ירושלים את תועבותיה, אמר לו: עד שאתה בודק בתועבות ירושלים - צא ובדוק בתועבות אמך.
למקרא המעשה נשאלת השאלה: מדוע כעס כל כך רבי אליעזר, הרי "תועבות ירושלים" נמצאים בתנ"ך, וכי אנחנו "יותר דתיים" מיחזקאל הנביא? (לקוראי אנגלית - ראו גם כאן)
ההבנה הפשוטה של מעשה זה הוא שרבי אליעזר כעס בגלל שאותו אחד שם זרקור על תועבות ירושלים. מכל הפרקים בתנ"ך הוא היה צריך לבחור דווקא את זאת העוסקת בתועבות ירושלים?
מבלי להמעיט כלל מההבנה הפשוטה, אני רוצה להציע הבנה מעט מעמיקה יותר.
רבי אליעזר, הלוא הוא רבי אליעזר בן הורקנוס, ה"בור סוד שאינו מאבד טיפה", שמעיד על עצמו "ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם" ובעל המימרא ש"המתפלל אחורי רבו, והנותן שלום לרבו, והמחזיר שלום לרבו, והחולק על ישיבתו של רבו, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו - גורם לשכינה שתסתלק מישראל".
רבי אליעזר רואה את החיבור שלו לתורה, אך ורק כצינור שתפקידו לקחת את גופי התורה שמסרו רבותיו ולהעבירם לתלמידיו.
זאת, בניגוד לחכמים אחרים (הבולט שבהם רבי עקיבא) הרואים את עיקר תפקידם להיות מעיינות מתגברים - דרשנות התורה, לחדש חידושים, ולהיות מחוברים לתורה.
אדם כרבי אליעזר שרואה את תפקידו להיות מעביר המסורה, בהכרח מצייר בדמיונו את הדורות הקודמים כגדולים במידות רבות ממנו. הרי אחרת, למה כל כך חשוב לא לומר דבר שלא שמעת מרבך? ולמה כל כך חשוב לא לשנות במאום את מה שהיה בדורות הקודמים?
לכן, נוזף רבי אליעזר באותו אדם שקורא ב"תועבות ירושלים" - הוא אינו מעוניין לשמוע ביקורת על הדורות הקודמים, ואם יחזקאל הנביא היה יכול - זה לא אומר שאתה יכול.
צריך לפרש יותר?
ההבנה הפשוטה של מעשה זה הוא שרבי אליעזר כעס בגלל שאותו אחד שם זרקור על תועבות ירושלים. מכל הפרקים בתנ"ך הוא היה צריך לבחור דווקא את זאת העוסקת בתועבות ירושלים?
מבלי להמעיט כלל מההבנה הפשוטה, אני רוצה להציע הבנה מעט מעמיקה יותר.
רבי אליעזר, הלוא הוא רבי אליעזר בן הורקנוס, ה"בור סוד שאינו מאבד טיפה", שמעיד על עצמו "ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם" ובעל המימרא ש"המתפלל אחורי רבו, והנותן שלום לרבו, והמחזיר שלום לרבו, והחולק על ישיבתו של רבו, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו - גורם לשכינה שתסתלק מישראל".
רבי אליעזר רואה את החיבור שלו לתורה, אך ורק כצינור שתפקידו לקחת את גופי התורה שמסרו רבותיו ולהעבירם לתלמידיו.
זאת, בניגוד לחכמים אחרים (הבולט שבהם רבי עקיבא) הרואים את עיקר תפקידם להיות מעיינות מתגברים - דרשנות התורה, לחדש חידושים, ולהיות מחוברים לתורה.
אדם כרבי אליעזר שרואה את תפקידו להיות מעביר המסורה, בהכרח מצייר בדמיונו את הדורות הקודמים כגדולים במידות רבות ממנו. הרי אחרת, למה כל כך חשוב לא לומר דבר שלא שמעת מרבך? ולמה כל כך חשוב לא לשנות במאום את מה שהיה בדורות הקודמים?
לכן, נוזף רבי אליעזר באותו אדם שקורא ב"תועבות ירושלים" - הוא אינו מעוניין לשמוע ביקורת על הדורות הקודמים, ואם יחזקאל הנביא היה יכול - זה לא אומר שאתה יכול.
צריך לפרש יותר?
