בשעת כתיבת השורות הללו אני יושב בסיום הש"ס השלישי בו אני משתתף (לאמיתו של דבר, רוב הרשומות השבוע נכתבו בזמן שישבתי בסיומים), באופן סביל למדי, השבוע. הראשון היה של כלל לומדי העיר, בו השתתפו הרב ישראל מאיר לאו והרב אליהו בקשי-דורון, השני היה של הגרעין התורני במודיעין, בו השתתפו הרב דב ליאור והרב שמואל אליהו. והשלישי, הערב, של לומדי השכונה שהרימו בעזרת תורמים נדיבי לב סעודת מצוה להם, לנשותיהם ולחבריהם.
שלושת הארועים היו מכובדים מאד, ורבי משתתפים, ויחד עם השידורים החיים ברדיו וברשת של הסיומים הגדולים ביד-אליהו, טדי, בנייני האומה (למה אין אף אתר שמסקר את הארוע הזה עם תמונות, כמו שיש באתרים החרדים?), גבעת התחמושת וניו-ג'רסי, בהחלט עושים חשק להצטרף למעגל הלומדים ולהגיע לסיום הבא כשתלמודי בידי.
יש לי הערכה גדולה מאד ללומדי הדף היומי (וגם ללומדות), ובייחוד לאלה מתוכם שהם בעלי-בתים העובדים קשה ובכל זאת מוצאים את הזמן כל יום להקדיש ללימוד הדף היומי.
את הדברים הבאים אני רוצה לייחד ל"סיומים" הגדולים שכולנו ראינו השבוע, לא לסיומים הקטנים והפרטיים של קבוצות הלומדים.
מנהמת לבי אגלה, אני אישית לא נהנה הרבה מהאירועים המהודרים והיפים הללו. גם דברי התורה הנאמרים בהם אינם חידושים גדולים במיוחד. עם זאת, ממה שהצלחתי להתרשם, לפחות חלק מהנוכחים בארועים אלו כלל אינם הלומדים והמסיימים, אלא סתם עמך בית ישראל המעוניינים להתבשם מריח התורה. יתרה מזאת, אותם משתתפים ממש נהנים מהארועים הללו וזה מחזק אצלם את החיבור לתורה ולאביהם שבשמיים. לכן, ההתרשמות הגדולה שאתה יצאתי מהשבוע הזה היא השאלה: מדוע לא עושים ארועים כאלה לעיתים קרובות יותר?
לדוגמא, אפשר לעשות סיום לסדר נשים או נזיקין. סיום ללימוד ההלכה היומית, המשנה היומית וכד'. אינני כותב זאת כבדיחה. אני חושב שלא ניתן להכחיש את זה שישנו פלך באוכלוסיה שדווקא ארועים נוצצים מושכים אותם וגם נותנים להם מענה לצרכים הרוחניים שלהם. ואם כך, אז כדאי שמישהו ירים את הכפפה.
שלושת הארועים היו מכובדים מאד, ורבי משתתפים, ויחד עם השידורים החיים ברדיו וברשת של הסיומים הגדולים ביד-אליהו, טדי, בנייני האומה (למה אין אף אתר שמסקר את הארוע הזה עם תמונות, כמו שיש באתרים החרדים?), גבעת התחמושת וניו-ג'רסי, בהחלט עושים חשק להצטרף למעגל הלומדים ולהגיע לסיום הבא כשתלמודי בידי.
יש לי הערכה גדולה מאד ללומדי הדף היומי (וגם ללומדות), ובייחוד לאלה מתוכם שהם בעלי-בתים העובדים קשה ובכל זאת מוצאים את הזמן כל יום להקדיש ללימוד הדף היומי.
את הדברים הבאים אני רוצה לייחד ל"סיומים" הגדולים שכולנו ראינו השבוע, לא לסיומים הקטנים והפרטיים של קבוצות הלומדים.
מנהמת לבי אגלה, אני אישית לא נהנה הרבה מהאירועים המהודרים והיפים הללו. גם דברי התורה הנאמרים בהם אינם חידושים גדולים במיוחד. עם זאת, ממה שהצלחתי להתרשם, לפחות חלק מהנוכחים בארועים אלו כלל אינם הלומדים והמסיימים, אלא סתם עמך בית ישראל המעוניינים להתבשם מריח התורה. יתרה מזאת, אותם משתתפים ממש נהנים מהארועים הללו וזה מחזק אצלם את החיבור לתורה ולאביהם שבשמיים. לכן, ההתרשמות הגדולה שאתה יצאתי מהשבוע הזה היא השאלה: מדוע לא עושים ארועים כאלה לעיתים קרובות יותר?
לדוגמא, אפשר לעשות סיום לסדר נשים או נזיקין. סיום ללימוד ההלכה היומית, המשנה היומית וכד'. אינני כותב זאת כבדיחה. אני חושב שלא ניתן להכחיש את זה שישנו פלך באוכלוסיה שדווקא ארועים נוצצים מושכים אותם וגם נותנים להם מענה לצרכים הרוחניים שלהם. ואם כך, אז כדאי שמישהו ירים את הכפפה.
