יום שני, 3 באוגוסט 2009

אל תאשים את הש.ג.

הבוקר התבקשתי לתת שיעור בסמינריון השנתי של ארגון נח"ת (נוער חובב תנ"ך) - כחמישים נערים ונערות התאספו ליומיים של לימוד תנ"ך בישיבת נתיב-מאיר בירושלים. זו הפעם השלישית שלי בסמינריון נח"ת, וזו תמיד חוויה מרנינה להיות עם נערים ונערות שצמאים ללימוד תורה.

השיעור שלי היה על הפסוק (שמות פרק כב פסוק ל):
ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו.

בתוך דברי הבאתי את דבריהם של "דעת זקנים מבעלי התוספות":
מאחר שהכלב מסר נפשו על הטרפה כשבא זאב לטורפה, לא תהיה כפוי טובה כנגדו, שכשיהיה לך טרפה שתשליכהו אליו בשכר ששמרה עד עתה שלא נטרפה וגם שומר עוד האחרות, כי כן דרך העולם להעמיד כלבים לשמור הצאן מן הזאבים.

תמיד היתה לי בעיה בהבנת דברי התוספות הללו. האם מגיע לכלב פרס על זה שהוא לא שמר היטב על הצאן? כיצד יש להבין את דבריהם?

היום במהלך השיעור אחד מהמשתתפים הציע את ההסבר הבא:
כשבעל הצאן משאיר את הכלב שלו להגן מפני זאבים, הוא זה שפשע. הרי כלב איננו יכול לעמוד מפני זאב. לכן התורה מלמדת את האדם שעליו לקחת אחריות. אם האדם מעוניין להגן מפני זאבים היה עליו להשאיר הגנה יותר מקצועית מאשר רק כלב. האחריות איננה של הכלב, ולכן אל תמנע ממנו את שכרו על העבודה שהוא כן עשה עבורך. הכלב איננו כוחות מול הזאב, הוא עשה כמיטב יכולתו, ועל זה מגיע לו שכר.
החלטתי שאני אעלה את התמונה, מכיוון שאתמול פגשתי חבר שאמר לי: "הייתי בטוח שכבר יש לך זקן" - אז הנה, אין לי.

אין תגובות: