יום רביעי, 10 ביוני 2009

מדרש לפרשת שלח

"שלח לך אנשים" זש"ה (משלי י) "כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו" ניכרים היו המרגלים שהיו מוציאין לשון הרע על הארץ שנאמר (ירמיה ט) "וידרכו את לשונם קשתם שקר". למה"ד לעשיר שהיה לו כרם כשהיה רואה שהיין יפה היה אומר הכניסו את היין בביתי וכשהיה רואה שהיין חומץ היה אומר הכניסו את היין בבתיכם. אף כך הקדוש ברוך הוא כשראה שהזקנים מעשיהם כשרים קרא אותן לשמו שנאמר (במדבר יא) "אספה לי שבעים איש" וכשראה את המרגלים שהן עתידין לחטוא קרא אותן לשמו של משה "שלח לך אנשים":

המדרש ממשיל את יחסי הקב"ה וראשי עם ישראל ליחסו של עשיר ליינו. כאשר היין הוא טוב הוא אומר להכניס את היין לביתו, וכשהיין נחמץ הוא אומר "הכניסו את היין בבתיכם". כך הקב"ה, כאשר מעשיהם של ראשי ישראל טובים הוא קורא אותם אליו, וכשמעשיהם אינם טובים הוא קורא אותם בשמו של משה.

דבר ראשון שיש לברר זה: עם מי העשיר מדבר?
לכאורה העשיר מדבר עם עבדיו. בכל מקרה היין יכנס אליו הביתה. ההבדל היחיד הוא בדיבור. אם היין הוא טוב, העשיר משתבח בו וקורא לו היין שלי, הכניסו לביתי. אם היין חמוץ הוא אומר היין שלכם, הכניסו לביתכם, על אף שביתם זה גם ביתו. [כדוגמת זה, האב שכועס על בנו, ואומר לאשתו: הבן שלך...]. העשיר רואה שלא יצא כמעט כלום מכל ההשקעה שלו בכרם, והוא מנסה להתנחם בכך שהוא לא הנושא היחיד באשמה, יש גם את העבדים.

הנמשל הוא דומה מאד. הקב"ה מבקש להתפאר בפירותיו. כאשר הפירות, הזקנים הינם ראויים לכך, אזי הוא אומר "אספה לי". כאשר הם סוטים מהדרך הוא אומר "שלח לך". אין זה אומר שהוא מסיר אחריות מהם. הקב"ה יודע היטב שאלו פירותיו, כשם שהעשיר יודע שהחומץ זה מה שיצא מהענבים שלו. אך הוא מנסה, כביכול, להתנחם בכך שגם משה שותף לו בגידול הפירות הללו. אדם מישראל המעוניין שהקב"ה יתפאר בו ויקרא עליו "ישראל אשר בך יתפאר" צריך להראות שהוא יין משובח ולא יין חמוץ.

על זה קורא המדרש את הפסוק "כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו" - אחרי שהמשלח השקיע ושלח שליח וציפה לתוצאות, כל מה שהוא מקבל זה עשן לעינים.

אין תגובות: