דת"לים עוסקים בחרדים

אינני זוכר עוד שבוע כמו השבוע החולף מבחינת העיסוק התקשורתי (הלא ממש חיובי) בציבור החרדי. משום מה, כמעט במקרה, הגעתי להרבה חומרים העוסקים בחרדים מבלי שיהיה להם כל קשר לכתבה ששודרה בליל שבת שעברה ושגרמה לפיצוץ התקשורתי השבוע (מי שלא צפה, לדעתי זה חובה. במיוחד לראות ולשמוע את החרדי העצבני במכונית).

העיסוק שלי בחרדים התחילה בקישור ששם כאן בבלוג אחד הקוראים לראיון עם הרב מיכאל אברהם ובו יש קישור למכתב שכתב הרב מיכאל אברהם למחנכי בנו לשעבר בישיבה חרדית.

לאחר מכן התחלתי להאזין להקלטות של ימי העיון שנערכו בישיבת הר-עציון שעסקו במנהיגות. האזנתי בינתיים לשני חלקים ושניהם נגעו בציבור החרדי: רב שיח בנושא מקומם של רבנים בפוליטיקה, והרצאה בנושא דעת-תורה (יתר ההרצאות כאן). זה מצטרף לדבריו של הרב אהרן ליכטנשטיין (המסוכמים כאן) שנוגע גם הוא בנושא דעת התורה והמנהיגות בכלל ובציבור החרדי בפרט.

מקור ראשון הוציאו לפני שבוע גליון מוסף מיוחד הנקרא שבת-הגדול (כן, שבת הגדול. כן, בחנוכה). בינתיים הספקתי לקרוא שני מאמרים מתוכו. שניהם עוסקים בחרדים (אבל לא רק): יואב שורק על דבקות בשקר כדי להצדיק אידאולוגיה. ישראל לבקוביץ' על הדריכה במקום במסגרת לימוד התורה באופן המסורתי. מאמר זה, השני, כתוב כאילו שהוא מפנה אצבע מאשימה לישיבות החרדיות-ליטאיות, אך בפועל הוא מערער על כל לימוד התורה הישיבתי-המסורתי. זה לא אומר ששאלותיו ותמיהותיו אינן במקומן, אלא שיש להתייחס בזהירות. 

וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש

הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמותיהם (פרק א' הלכה ה) כותב:

אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה, וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש.

נושאי כליו של הרמב"ם כותבים שהמקור לדברי הרמב"ם הוא בספרי. אך ר' משה פיינשטיין באג"מ יו"ד ח"ב סי' מב כותב על רמב"ם זה:

ואף שלא ידוע לי בעניי מקום לדבריו, דבספרי שציין הכ"מ והרדב"ז ומ"ע לא הוזכר אלא מלך ולא מלכה אבל דין כל משימות שלא יהיו נשים לא הוזכר שם, וצריך לומר שהוא סברת עצמו...

והנה בספרי המופיע בפרוייקט השו"ת (מהדורת פינקלשטין, ניו יורק תשכ"ט, פיסקא קנז) מופיע כך:

מלך, ולא מלכה... דבר אחר שום תשים עליך מלך, מצות עשה. לא תוכל לתת עליך איש נכרי, מצות לא תעשה. איש נכרי, מיכן אמרו האיש ממנים פרנס על הציבור ואין ממנים האשה פרנסת על הצבור.

לעומת זאת, בהוצאות שונות של הספרי מופיע רק "מלך ולא מלכה". ראו כאן (קישור):

האם יש דרך לדעת איזה ספרי היה בפני הרמב"ם?

כבוד תורתם של רבותינו

לפני כשבוע וחצי פרסם העיתון בשבע ראיון עם עורך העיתון משפחה. בגליון האחרון הופיע באורח יוצא מן הכלל תגובה בעילום שם לראיון הזה. התגובה כתובה בצורה מעולה לטעמי, הוא אינו מופיע באתר של בשבע (חוץ מבPDF). הנה הוא לפניכם (לחץ על התמונה להגדלה):

שעות שוות - שיטת הרבי מקאמרנא

לפני כשבועיים פרסמנו רשימה בדבר חישוב סוף זמן קריאת שמע כשעות שווה, במקום שעות זמניות.

אחד הקוראים שמשפחתו נצר לחסידי קאמרנא שלח לי סריקה של ההקדמה של סידור חסידי קאמרנא, "היכל הברכה". בהקדמה זו אפשר למצוא חומר נוסף בעניין שיטה מעניינת זו של חישוב השעות כשעות שוות. תוכלו לראות את הדברים כאן. 

"ויאמרו איש אל אחיו" - למה עכשיו?

טז שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד, וְיִקַּח אֶת-אֲחִיכֶם, וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ, וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם; וְאִם-לֹא--חֵי פַרְעֹה, כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם.
יז וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל-מִשְׁמָר, שְׁלֹשֶׁת יָמִים.
יח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ; אֶת-הָאֱלֹהִים, אֲנִי יָרֵא.
יט אִם-כֵּנִים אַתֶּם--אֲחִיכֶם אֶחָד, יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם; וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ, שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם.
כ וְאֶת-אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי, וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן.
כא וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת.
כב וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד--וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם-דָּמוֹ, הִנֵּה נִדְרָשׁ.
כג וְהֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף: כִּי הַמֵּלִיץ, בֵּינֹתָם.
כד וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְּ; וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם, וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת-שִׁמְעוֹן, וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם.

בתחילה יוסף מציע לאחים לשלוח אחד להביא את בנימין ושהשאר יישארו במעצר במצרים. לאחר מכן כולם נשארים במעצר שלושה ימים. לאחר מכן יוסף חוזר בו מהצעתו ומציע הצעה חדשה: להשאיר אחד במעצר ושהשאר ילכו להביא את בנימין.

הפסוקים הללו קשים מאד להבנה. 

א. מהו "ויעשו כן" המופיע בפסוק כ'?

ב. מדוע הוידוי "אבל אשמים אנחנו על אחינו" מתרחשת כעת? האם במהלך 22 השנים שעברו מעולם לא עלתה על דעתם שאולי הם טעו? ואם לא, אז מדוע זה לא קרה במהלך שלושת הימים בו היו נתונים במעצר? 

כל עוד יוסף הציע לשלוח אחד להביא את בנימין, ההחלטה את מי לשלוח היא החלטה עניינית ומקצועית. מן הסתם האחים היו בוחרים לשלוח את מי שיכול לעשות את הדרך באופן הכי מהיר, או את מי שיש את מרב הסיכויים שיצליח לשכנע את יעקב לשלוח את בנימין. 

אך כאשר יוסף אומר שאחד יישאר במעצר וכל השאר יחזרו ליעקב, מתחילה ויכוח בין האחים מי הוא זה שיישאר מאחור (במקום שיש בו מן הסתם גם סכנת חיים). זהו "ויעשו כן" - האחים התחילו לדון מי יהיה זה שיישאר מאחור. בשלב הזה מתחילים האשמות ההדדיות, ואז יוצאת לה הוידוי "אבל אשמים אנחנו על אחינו". 

יוסף שומע את הדיון בין האחים ואת דבריו של ראובן. ייתכן שכעת הבין ששמעון היה האחראי הישיר לגורלו, או שהוא מנקה את ראובן לאחר דבריו "הלוא אמרתי אליכם", ולוקח את הבא בתור בפיקוד את שמעון. 

[מבוסס על פירוש הנצי"ב לתורה, העמק דבר]

כמה רשמים אישיים מהתועדות י"ט כסלו של "תורת חב"ד לבני הישיבות"

הלכתי ביום חמישי האחרון להתועדות י"ט כסלו של "תורת חב"ד לבני הישיבות" שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים. תכננתי זמן רב מראש ללכת, אך כשהגיע יום חמישי בערב הייתי מותש כולי ומאד לא התחשק לי לנסוע לירושלים. אחרי התלבטות קשה, גררתי את עצמי לרכב ושמתי פעמי לעבר בנייני האומה. לא התאכזבתי. הגעתי למיטה רק בשעה מאוחרת מאד, אבל שמח ומרוצה.
לפני שנתיים השתתפתי בהתועדות של "תורת חב"ד" בבנייני האומה (כתבתי על כך כאן וכאן). אז היה מדובר על מעין מופע. הקהל ישב וצפה לעבר הבמה, שם היו מספר דוברים, מקהלה גדולה, תזמורת יפה וכד'. שנה שעברה לא יכולתי להשתתף, והשנה שוב הגעתי להשתתף, אך הארוע לבש פנים אחרות לגמרי.
הפעם היה מסודר כך שכולם יושבים באותו מפלס, רק דובר אחד דבר במהלך כל הלילה - הלוא הוא הגה"ח ר' יואל כהן, ה'חוזר' של הרבי. את הניגונים ליווה חיליק פרנק ועוד מספר נגנים, אך עיקר השירה היה מצד הקהל.  המארגנים ניסו לשלב במהלך ההתועדות גם כל מיני מצגות. לדעתי, זה היה מיותר. אין צורך בפירוטכניקה, הדיבורים של ר' יואל כהן, יחד עם הניגונים והקהל הגדול, זה המתכון המושלם מבחינתי. אני התרגלתי שכל ההפקות של "תורת חב"ד" הן מלוטשות, כך שהתאכזתי קצת מכל מיני תקלות קטנות, כמו מיקרופון שלא עובד וכד', אך גם עם התקלות שהיו היה ארוע מרשים מאד ומבחינתי עלה על ההתועדות מלפני שנתיים. את התמונות מהארוע תוכלו לראות כאן. שימו לב לגיוון בסוגי הכיפות והתסרוקות, וכן לגיוון העצום של גילאי המשתתפים - ממש מרשים, לדעתי.
אני מאד נהנה לשמוע את ר' יואל כהן מדבר, על אף שקצת קשה להבין את הדיבור שלו. בהתועדות ישב מאחורי אברך חב"די שתרגם סימולטנית עבור האנשים שישבו מסביבו, הוא הצליח להאזין לדבריו של ר' יואל ולחזור עליהם בעברית פשוטה כדי שאלה שישבו לידו יוכלו להבין. זה היה מרשים ביותר. בהתחלה זה קצת הפריע לי, היה לי מספיק קשה להתרכז ולנסות להבין את ר' יואל שלא ממש רציתי מישהו מדבר כל הזמן מאחורי, אך אחר כך גם אני עשיתי שימוש בשירותיו כשפספסתי כמה מילים והשלמתי אותם ע"י האזנה לאברך הנחמד שישב מאחורי.

הנה אחד הרעיונות שר' יואל כהן אמר במהלך הלילה אודות החידוש של הבעל שם טוב בגילוי החסידות:
מסופר על הבעל שם טוב לפני התגלותו שהוא היה משוחח עם ילדים וילדות ושואל לשלומם ולמעשיהם, מתוך תקווה שעל שאלותיו יענו לו: "ברוך ה'". פעם אחת ניגש הבעל שם טוב ליהודי פרוש (מהנאות העולם הזה) שהיה יושב ולומד בבית הכנסת ושאל אותו: "איך הפרנסה שלך? האם חסר לך משהו?". הפרוש לא היה מעוניין שהבעל שם טוב יפריע לו והוא ניסה לסלק אותו. הבעל שם טוב אמר לו: הקב"ה יצר את עם ישראל כדי שיאמרו את תהלות ה' "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", ואם היהודי אינו יודע לומר "ברוך ה'" על כל מה שיש לו בעולם הזה הוא מפסיד מההנאה של הקב"ה.
הרבי שאל על הסיפור הזה: א. מדוע הבעל שם טוב לא שאל את הפרוש "איך הלימוד?", על זה הוא כנראה היה עונה "ברוך ה'", מה החשיבות לשאול דווקא על הפרנסה? ב. מן הסתם כשהפרוש אכל לפנות ערב חתיכת פת הוא בירך ברכת הנהנין וברכת המזון. בזה יש "תהלתי יספרו". אז לשם מה היה נצרך כל המפגש הזה עם הבעל שם טוב?
ההסבר הוא שבודאי הפרוש היה מברך ברכות הנהנין, אך הוא היה עושה זאת משום שיש הלכה בשלחן ערוך שצריך לברך, וכך גם ברכת המזון. הענין של "תהלתי יספרו" זה שהיהודי ירגיש ויפנים שהכל מהקב"ה, ולא רק לומר כך כי חייבים לומר כך.   הסיבה שהבעל שם טוב לא שאל על הלימוד, ושאל על הפרנסה, זה כי פשוט להבין שהתורה מגיעה מהקב"ה, החידוש הוא להרגיש שגם הפרנסה וענייני העולם הזה מגיעים מהקב"ה.
לכן גם נהג הבעל שם טוב לשוחח עם הילדים, והוא לא הסתפק ללמד אותם שיש לומר "ברוך ה'" כשהם נשאלים לשלומם. וזה כי הוא רצה שהם יגיעו מעצמם לתחושה שהדברים מגיעים מהקב"ה. כמו שאדם שאין לו את ההרגשה הזו אומר בטבעיות ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", כך האמירה שהכל מגיע מהקב"ה צריך להיות אצל היהודי בטבעיות. 

כך איחדנו את צה"ל

לפני כשבועיים פרסמתי דברים קצרים שכתב הרב חיים נבון המציגים את הצעד הבא של הויכוח הציבורי אודות שירת נשים בצה"ל. לדבריו, יהיה זה ויכוח על פתיחת בקבוקים בשבת.
השבוע ב"עולם קטן" פרסם הרב אברהם וסרמן את הגירסא שלו לצעדים הבאים שעתידים לבוא עלינו לאחר הויכוח אודות שירת נשים בצה"ל (לחצו על התמונה להגדלה):

מן הסתם יהיו קוראים שיראו את שני הטורים כמשלימים זה את זה. אני רואה את הטור של הרב וסרמן כדוגמא מצוינת לתופעה עליה הצביע הרב חיים נבון בטור שלו. 

דברים משונים מהימים האחרונים

1. ביום חמישי האזנתי לרדיו לתוכנית בנושאים הלכתיים. הרב המשיב בתוכנית דיבר על הדלקת נרות בכל מיני מקומות. בין היתר הוא הזכיר גם הדלקת נרות עבור מי שיהיה במטוס והוא ציטט את הדברים הבאים של "בצל החכמה" (הרב בצלאל שטרן 1911-1989, חלק ד סימן קכז):

ויותר נכון עצת מעלת כ"ת שליט"א בקונטרסו הנ"ל שיקח רק נר אחד ולא יותר לקיים עיקר המצוה נר איש וביתו וידליקנה במקום מושבו באוירון על שלחנו וטוב שיניחנה בתוך כלי וכדומה שלא יתראה כ"כ לאחרים שלא יפריעו לו ויכול להשאירם כך דולקים חצי שעה. ואם בכ"ז יפריעו לו ויצוו לו לכבותה, יסביר להם שלו אסור לכבותה ואם הם רוצים לכבותה אינו מוחה בהם, כי אז גם אם יכבוה יצא יד"ח דכבתה אזק"ל [=אין זקוק לה] ובאחרים אפי' כיבו אותה במזיד אזק"ל, זתוכ"ד ונכון הוא.

התאריך על התשובה של "בצל החכמה" היא משנת תשל"ט. אינני יודע כיצד היה כותב כיום המחבר, אך היה מוזר לי מאד מאד לשמוע מישהו היום מצטט דברים אלו כהלכה למעשה. התלבטתי שמא הרב המשיב לא היה מעולם על מטוס...

2. כמה דקות אחרי זה החלפתי תחנה והגעתי לשידור ישיר משיעורו של רב מפורסם שהתחיל את שיעורו בברכה לקהל:

שהקב"ה בעז"ה ישלח לכל אחד ואחד ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו. 

חשבתי שאולי לא שמעתי נכון, והנה הוא שוב אמר את זה:

השיעור מוקדש לרפואת החולה...., שהקב"ה בעז"ה ישלח לו רפואה שלמה. 

הקב"ה בעז"ה?! מה פירוש הביטוי הזה?

3. מסתבר שיש עוד דברים בציבור החרדי שיכולים להפתיע אותי. הפובליציסט ישראל וורצל, הכותב ביתד-נאמן תחת שם העט פ.חובב פרסם את הפנינים הללו בטורו השבועי לפני שבוע (קישור):

גם בתקופה השואה, כשהגרמנים ימח שמם וזכרם הפעילו את מכונת ההשמדה במלוא הקיטור - היהודים הוחזקו במחנות ההשמדה בבלוקים נפרדים לגברים ולנשים. אפילו חיות האדם האלה, התייחסו אל ההפרדה כדבר טבעי

אין לי אלא להסכים עם דברים שכתב גונן גינת בטורו בישראל היום, שכנראה גורם זר השתלט על המחשבים של העיתון ופרסם את הדברים האבסורדיים הללו, והשאלה היחידה הפתוחה עדיין היא: מדוע אף אחד במערכת יתד נאמן טרם הגיש תלונה במשטרה על החדירה למחשבי העיתון?

הדרת נשים, מאת: חיים ולדומירסקי

הטור הפופולרי של חיים ולדומירסקי מתוך "עולם קטן" חוזר לבלוג. אם אתם נהנים מטור הזה אתם מתבקשים להשאיר תגובה תואמת בתיבת התגובות.  

בגדול העבודה שלנו כאן די הסתיימה. השלמנו בהצלחה את כל מטרותינו במרחב, עמדנו בהצלחה ביעדים והגשמנו את החזון הציוני. נשארו רק כמה נקודות קטנות לסגור ואפשר לשים וי גדול על כל העסק – הדרת נשים, תג מחיר והחופש להגיד לשון הרע. התרבות החילונית מערבית הגיעה לשיאה, המוסר מתנוצץ בכל פינה, מוסד חיי המשפחה מעולם לא היה במצב טוב יותר והטלויזיה בכלל איכותית ואיכות זו לא מילה גסה (למרות שמילה גסה דווקא כן נחשבת לאיכות כאן) ורק כמה דוסים מעצבנים מאיימים להחריב הכל.

שלושה חיילים שסירבו להישאר באולם בעת הופעת חיילות מדירים שינה מעיני העיתונאים המודאגים, נבחרי ציבור מבועתים ואפי' מזכירת המדינה האמריקנית שבעלה, הנשיא לשעבר, בודאי יכול ללמד אותנו דבר או שניים על כבוד למין הנשי ואיך לא להתייחס לאישה כאובייקט. אל ייקל בעיניכם הדבר, אל תאמרו שהכתובת לא הייתה רשומה על הקיר. מדובר רבותיי בקצה קרחון שאחריתו מי ישורנו. מזל שעוד לא גילו שבהופעות בסניף בנ"ע עפולה צפון בשבוע הארגון נתנו לחניכות לרקוד על הבמה רק בתאורה אינפרא אדומה כשהציבור לובש אמצעי ראיית לילה. מזכ"ל האו"ם ודאי היה יוצא בגינוי חריף, שלא לדבר על ברלוסקוני. הלטהראן היינו ? לאפגניסטן דמינו ?

ואם אתם חושבים שמדובר בנושא קטן ואיזוטרי, האזינו נא לנאומה הרהוט והקוהרנטי של מנהיגת האופוזיציה נטולת הפניות, ציפי לבני, מעל בימת הכנסת. לדבריה היא אפי' רצתה לשיר את הנאום (רק שכנראה הייתה לה בעיה עם הלחן, ע"פ השמועה היא הגיעה עם הטקסט לשלמה ארצי שילחין לה אותו, אבל הוא אמר לה "מצטער, גם לי יש גבולות"). בנאום, שודאי ייכנס לפנתיאון נואמי הכנסת, טענה ליבני שבעוד מצרים הופכת לדמוקרטיה חיננית ומתוקנת אנו הופכים לדיקטטורה לאומנית קיצונית שבה נשים לא יכולות לשיר. מסתבר, שאין מדובר בגחמה של שלושה חיילים אלא במדיניות שמוביל ראש הממשלה. מדיניות שבה יש (... שתייים, שלוש... ) הדרת נשים. ליבני התרפקה על העבר וחשפה גילויים מרעישים שבזמן התנ"ך לא הייתה בעיה הלכתית בנושא כי עובדה שמרים הנביאה שרה. הציבור הדתי נאלם דום לשמע ההוכחה המרעישה (על אף שיש כאלו שטענו בתוקף כי היתה זו הופעת בצורת ומרים רק עשתה עם השפתיים).

אך כמו שאמרנו זהו רק קצה הקרחון, השבוע פירסמה הצדקת יעל דן בתכניתה כי על תלמידה במוסד דתי (המקבל כסף מן המדינה!!!) נאסר להשתתף בתחרות שירה ואף איימו עליה כי ישעו אותה אם תעשה כן! והמוסד מקבל כסף מהמדינה, הזכרנו כבר? מה יהיה הסוף? איפה הגבול? עוד מעט יכריחו אותה גם לאכול כשר... והזכרנו כבר שהמוסד מקבל כסף מהמדינה??? וזה כסף שלנו. של המיסים שלנו. אז אנחנו נקבע, כן?
אין מה לעשות, בישראל 2012 יש (כולם ביחד...) הדרת נשים.

וכפי שציינתי גם הילרי קלינטון בפורום של חיים סבן (ורבותיי, הבן אדם הצליח לעשות מיליארדים מלמכור לאמריקאים סידרה יפנית דבילית עם אפקטים של גן ילדים, אז כדאי להקשיב למה שהולך שם) מזועזעזעת מההפרדה שיש בחלק מהאוטובוסים בישראל בין גברים לנשים וזה מזכיר לה איך שהיו מתייחסים בארה"ב לשחורים באוטובוס, רק שכאן דווקא השחורים מתנהגים ככה. גם מהמקרה של (יותר חזק...) הדרת הנשים בצבא היא מזועזעת והגלים שעוררו שלושת הבייני"שים מסתבר עברו אוקיינוסים רבים עד אליה וזה ממש ממש ממש מזכיר לה את אירן. כלומר, חוץ מהקטע עם הפצצת אטום שקצת פחות מעניין אותה.

בקיצור חברים יקרים, אנו נדרשים לבדק בית רציני, לא ייתכן שאנחנו נתקע מקלות בגלגלים של התרבות המערבית. הכל הולך כאן באמת ממש נהדר ורק אנחנו מחרבים את הכל עם השטויות שלנו. למה להלחיץ את ציפי? למה לזעזע את הילרי? בואו נשיר כולנו יחד "בנים - יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. בנות -...".

לתועלת הציבור צירפתי כאן נוסח קצר לאומרו בפני שלושה להועיל מפני הדרת נשים –

"הריני מוסר לפניכם הודעה שכל אישה שהדרתי, בין במזיד, בין בשוגג, בין בהקיץ, בין בחלום, תהא זאת ההדרה בטלה ומבוטלת. בכלהון אתחרטנא בהון ע"פ הלכות גברים יהודאין וע"פ צו בית משפט ומעתה מקבל אני שלא להדיר שום אישה בין במרחב הפרטי ובין במרחב הציבורי וכשם שיהיו מותרין בבית דין של מטה כך יהיו מותרים בבית דין של בייניש, הריני כפרת מנעלה".

למיילים ולפימיילים valdomh@gmail.com .

תג מחיר בבסיסי צה"ל

אני בדרך כלל נמנע מלעסוק בנושאים כאלה, וכנראה שאחרי התגובות הנזעמות שאקבל על הטור הזה אחזור לשתיקתי בנושא, אך מכיוון שאני מרגיש שהקול שלי לא נשמע עד כה במרחב הציבורי, אני מעוניין להשמיע אותו.

אני חושב שפעילות תג מחיר בבסיסי צה"ל, דהיינו להיכנס לבסיס צה"ל להתפרע ואפילו לזרוע הרס, הינה פעילות לגיטימית במשטר דמוקרטי, כשם שפעילות של קבוצות מסוג greenpeace הינן לגיטימיות. זה לא אומר שהאנשים שעושים את הפעילות הלא חוקית הזאת לא צריכים להיענש. הם בודאי צריכים להיענש. אך גם הזכות לעבור על החוקים ולהיות מוכנים להיענש על כך היא זכות לגיטימית במשטר דמוקרטי. גם greenpeace עשו פעולות מאד לא נעימות, שגרמו להפסדים כלכליים גדולים, ובחלקם היו מנוגדים לחוק, אך הם לגיטימיות.
בניגוד לכל מי ששמעתי היום, אני עושה חלוקה ברורה בין סוגי ה"תג מחיר". פעילות שיש בה אלימות כלפי קצינים, פעילי שמאל, או ערבים היא בעיני לא לגיטימית. פעילות תג מחיר שיש בה פגיעה בתושבים פרטיים (יהודים או ערבים), שיש סיכוי טוב שהם בכלל לא מעורבים בכל מה שהתרחש, גם היא בריונות לא לגיטימית. אבל, פעילות שיש בה פגיעה בסמלי השלטון, היא כן לגיטימית.
בעיני יש מדרג ברור מאד בדרגת החומרה בין פעילות תג מחיר כנגד מסגדים וכפרים ערביים לבין פגיעה ברכוש של המדינה או של צה"ל. הראשון הוא חמור פי כמה מהאחרון. הראשון מופנה כנגד מי שכלל לא אחראי למצב שכנגדו מפגינים ושעליו גובים את תג המחיר. האחרון מוגדר בשליט באזור ואחראי ישירות על כל המתרחש בו והוא הכתובת הכי ברורה למחאה.
הבעיה בסיפור הנוכחי של תג מחיר בבסיסי צה"ל זה שאנחנו מרגישים שצה"ל הוא חלק מאיתנו, בשר מבשרנו. זה נכון. אבל אנשים בריונים שאחזו, וחלקם עדיין אוחזים, בהגה השלטון במדינה החליטו להכניס את צה"ל למאבק הפוליטי והאזרחי הזה. הם לא הסכימו להימנע משימוש בצה"ל בהתנתקות ולא בפינויים אחרים ועל פי השמועות תכננו גם אמש לעשות שימוש בצה"ל לצרכים שאין בינם לבין הגנה לישראל שום דבר. אותם מנהיגים שהחליטו להשתמש בצה"ל לתועלתם הפוליטית, הם האחראים לכך שפעולות תג מחיר מכוונות כנגד צה"ל.

אני גם ער לבעיות שבעמדה שאני מציג:
- מדרון חלקלק: אותם אלה שמבצעים את פעולות תג המחיר אינם מבחינים בין פגיעה במחנה צבאי שהיא לגיטימית בעיני לבין פגיעה בכפר ערבי או מסגד שאינה לגיטימית בעיני. האמירה שלי תדרדר אותם לתחתית המדרון. אינני בטוח שזה נכון. אם זה נכון, על אף כל הבעייתיות של מדרונות חלקלקים, אני מוכן לסגת מעמדתי.
- זה לא משרת את המטרה ופגע בדעת הקהל: לא אמרתי שזה משרת! אמרתי רק שאם מישהו חושב שזה כן משרת ולכן הוא עושה את זה, אזי זה לגיטימי.

דבר אחרון שיש לי לומר בנושא זה לדובר צה"ל, תא"ל יואב פולי מרדכי, שהוציא היום את ההודעה הבאה:

צה"ל רואה בחומרה רבה מעשים אלו אשר מכוונים כנגדו וכנגד חייליו, ומסיתים אותו מעיסוק במשימתו העיקרית היא הגנה על אזרחי ותושבי המדינה.

איפה היית בהתנתקות? איפה?

דרושה יועצת

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

בשבועות האחרונים מתנהל בארץ דיון ער בנוגע למקומה של האשה במרחב הציבורי. דיון הנקרא בפי כל סוגית הדרת הנשים. הפעם נעסוק גם אנו בהיבט מסוים של סוגיה זו.

נתחיל במקרה שארע בארצות הברית אליו נחשפתי לפני מספר חודשים דרך האינטרנט. מכיוון שעתה אינני מוצא לכך זכר במרחבי הרשת, אני כותב מתוך הזכרון ומשמיט בכוונה פרטים מזהים כדי למנוע טעויות. באחד הריכוזים הגדולים של הדתיים בארצות הברית, מקום בו קיים מספר לא קטן של קהילות גדולות ומבוססות, החליט הרב של אחת הקהילות כי כדי לעודד את בני ובנות קהילתו לשמור על הלכות טהרת המשפחה יש צורך שתתפקד במקום יועצת הלכה. למי שלא מכיר את המונח, יועצת הלכה היא אשה שלמדה בעיון הלכות נדה וטהרת המשפחה והיא הגיעה למצב בו היא מסוגלת לענות על שאלות רבות בתחום הלכות נדה, ולא פחות חשוב - היא יודעת להבחין בין שאלות שהיא מסוגלת לענות עליהן ובין שאלות שעליה להתייעץ ולפנות לרב פוסק שיכריע בהן. ובכן, הרב קיבל החלטה שהימצאותה של יועצת טהרה במקום הוא חשוב וחיוני לשמירת המצוות של בני קהילתו, והוא התחיל לחפש מימון עבור יועצת. הוא פנה לשאר רבני הקהילות בסביבתו ואחד אחרי השני כולם סרבו לשמוע על כך. חלקם מטעמים טכניים שלא ראו צורך לזה בקהילתם, וחלקם סרבו מטעמים אידיאולוגיים שאל לאשה לענות על שאלות הלכתיות, ובכך לקחת חלק מתפקידו המסורתי של הרב עצמו. הרב שיזם את הרעיון לא התייאש, פרס את העובדות בפני בני קהילתו וביקש מהם לממן תפקיד של יועצת הלכה לטובת הקהילה. הקהילה הסכימה, היועצת המתאימה אותרה, והפרויקט יצא לדרך.

כחלוף שלוש שנים מכניסתה לתפקיד, פרסמה היועצת מעין סיכום לתקופת עבודתה בקהילה. עבודתה בקהילה כללה לא רק מתן מענה לשאלות אלא גם מסירת שיעורים בנושא טהרת המשפחה ונושאים אחרים. היא מסרה שהיא תיעדה כל שאלה שהגיעה אליה ואיך היא טיפלה בה: ענתה על המקום, ביקשה להיפגש עם השואלת, הפנתה את השאלה לרב וכיו"ב. סיכום התיעוד הוליד את הנתון המדהים הבא: בשלוש השנים בהן תיפקדה, היא קיבלה קרוב לשלושת אלפים שאלות (!).

למי שאיננו בקיא במספר השאלות המגיעות לרבנים בקהילות דתיות, הנה נתון נוסף שמצאתי במרחבי הרשת (קישור), גם הוא מקהילה בארצות הברית: יועצת הלכה שנכנסה לתפקידה באחת הקהילות קיבלה בשנתה הראשונה שם כמאה וחמישים שאלות בנושא טהרת המשפחה. הרב של הקהילה מסר שבשנה לפני בואה של יועצת ההלכה, הוא קיבל שלוש (!) שאלות בנושא.

סיפור היועצת שקיבלה בממוצע כאלף שאלות בשנה, מעיד יותר מכל דבר אחר כי הרב שדחף להבאת היועצת - חש נכון את רחשי הלב בקהילה, כמו גם שהיועצת נתנה שירותים לא רק לנשות הקהילה שמימנו אותה, אלא לנשים רבות בכל האזור. לא שזה גרם לרבני הקהילות האחרות לרצות להשתתף במימון, כמובן...

עתה בואו נטוס חזרה לארץ. מה היה קורה בארץ אם רב קהילה היה פונה לבני קהילתו ומציע להם להעסיק במשרה חלקית יועצת הלכה? זה כמובן תלוי באופי הקהילה, אך יש סיכוי טוב שחלק מחברי הקהילה היו רוצים לומר לרב: "תשמע, אנחנו לא מבינים עדיין למה אנחנו צריכים לממן אותך, בטח שלא נממן מישהי נוספת שסך הכל עונה על שאלות". חלק אחר אולי היה אומר: "ואשתך, היא לא יכולה לעשות את הייעוץ הזה?".

לקראת כתיבת הטור הזה התייעצתי ביועצת הלכה שאני מכיר, המתגוררת בקהילה תורנית במרכז הארץ. היא כמובן אינה מועסקת ע"י הקהילה, אלא במקרה גרה במקום. כיוון שכך, היא גם לא מפרסמת את "שירותיה", ונשים פונות אליה בטבעיות סתם כך מפני ששמעו שהיא גם יועצת הלכה. לדבריה, היא עונה בממוצע על שתי שאלות ליום. זהו מספר עצום! למענה הטלפוני של מדרשת נשמת, המוסד האחראי להכשרת יועצות הלכתיות, מגיעות בכל ערב עשרות שאלות. זאת, בתחום שחלק גדול מן השאלות כלל לא ניתן לשאול דרך הטלפון. המסקנה שלי מכך היא כי גם בקרב קהילות רבות בארץ ישנה דרישה סמויה ליועצת הלכה בדיוק כמו בקהילות רבות בארצות הברית.

רבני קהילות רבים שוברים את הראש כיצד להביא ליתר מודעות את נושא הלכות טהרת המשפחה אצל בני קהילתם. חלקם מקדישים שיעורים מיוחדים לנושא מספר פעמים בשנה, חלקם מפיצים עלוני מידע בנושא ברשימת התפוצה הקהילתית, חלקם מעדיפים להקדיש את מאמציהם לתחומים אחרים בעבודת ה' מתוך מחשבה שלא הם יצליחו להביא לשינוי בהרגלים בתחום האינטימי.

אין לי ספק שכל פעילות מצד הרב הקהילתי להגברת המודעות בנושא של טהרת המשפחה נושאת פרי. עם זאת, אחרי שיש בידינו נתונים על התנופה האדירה שהימצאותן של יועצות הלכתיות תורמות בתחום, האם נוכל, אנו רבני הקהילות, להפטיר כדאשתקד שעשינו את כל המוטל עלינו בתחום?

משהו על לימוד תורה לנשים

בעקבות הרשומות האחרונות בדבר הרבי והאבולוציה (וגם כאן) ובדבר תוכנית הלימודים באולפנות, שלח לי ר' מנדי ברונפמן את הדברים הבאים בדבר משנת הרבי מלובביץ' (אנחנו עוסקים בו הרבה לאחרונה, זה כנראה בהשראת י"ט כסלו החל השבוע...) בנוגע ללימוד תורה לנשים:

בנוגע לסוגיית מעמד האשה, הרבי זצ"ל עמד על כך פעמים רבות, כי האישה היא העיקר של הבית. חוץ מההיבטים החשובים של ניהול, ארגון ודאגה לכל צרכי הבית מבחינה חומרית, האישה היא גם בעלת השפעה חינוכית עצומה על בני הבית - ילדיה ובן זוגה כאחד. לא בכדי, אם כן, היא מכונה "עקרת הבית". אכן, האישה היא באמת היסוד והבסיס של חיי המשפחה כולה. השילוב של דאגתה, מסירותה והרוך והחמימות שהיא מפגינה – מעמיד אותה בתפקיד המשפיע הגדול על רוח הבית. אך מלבד זאת, ומעל לזאת, נשים הן היום משכילות, ובעלות כישורי הצלחה בחיים המודרניים במידה שווה לזו של הגברים. הן לומדות לימודים גבוהים, נושאות בתפקידים בכירים בכל תחומי החברה, ומגיעות להישגים נהדרים בכל ההיבטים.

אין שום סיבה, אפוא, כך אומר הרבי, שהאישה לא תיטול חלק בתלמוד התורה. להיפך, כל הגורמים מצביעים על כך שעל האישה מוטל היום צורך אמיתי ללמוד תורה באופן רציני ומשמעותי. ראשית, עליה לקיים את המצוות שהיא חייבת בהן, ובכדי לדעת כיצד לקיימן כראוי עליה ללמוד אותן. יש לזכור, למשל, שהאישה חייבת במצוות כמו אהבת ה' ויראת ה', ומצוות רבות נוספות, ובלי ללמוד תורה ופנימיות התורה ומחשבת התורה, איך היא תצליח לקיים את המצוות הללו? שנית, אם האישה עוסקת בהצלחה בכל תחומי החיים, על אחת כמה וכמה שעליה לעסוק גם בתלמוד תורה!

בשיחתו לקראת ברכת החמה בשנת תשמ"א, בשבת פרשת החודש, התייחס לשאלה ההלכתית האם נשים משתתפות בברכת החמה. הרבי הביע אז את דעתו הברורה שנשים תברכנה ברכת החמה בשם ומלכות וברוב עם.

באותה הזדמנות התייחס הרבי לסברת האומרים שנשים לא תברכנה ברכת החמה (ברוב עם על כל פנים), בגלל הכלל ש"כל כבודה בת מלך פנימה". וזה תורף הדברים שאמר אז הרבי:

"היו זמנים שבגלל העניין דכל כבודה בת מלך פנימה כמעט ולא יצאה האשה מהבית והסתייגה אפילו מהליכה לבית הכנסת. ועל דרך זה לא היו חדרים ובתי החינוך כי אם לילדי ישראל ולא לילדות, מחמת החשש שעל ידי הליכתן ברחוב תהיה ח"ו פריצה בגדרי הצניעות, ואולי יפגשו עם כאלה שפגיעתם רעה וכו'.
"אבל בימינו נשתנה המציאות, כי נשתנה מצב העולם ותהלוכותיו, וכבר אי אפשר לקיים את העניין דכל כבודה בת מלך פנימה כפי שהיה בדורות שלפני זה. ומעשים בכל יום הם שנשים שומורות תומ"צ ובנות ישראל שחונכו על טהרת הקודש וכו' יוצאות בחוץ והולכות ברחוב אפילו לדברי הרשות... [ואפילו מקדמת דנא נוסדו בהסכמת כל גדולי ישראל בתי ספר ומוסדות חינוך לבנות ישראל, דכיון שבלאו הכי יוצאות מחוץ לבית, ויש מקום לחשוש להשפעות בלתי רצויות מבחוץ כו', תקנו להן בתי ספר לבסס ולחזק התלמידות באופן כזה שיוכלו לעמוד בתוקף נגד הרוחות הבלתי מצויות המנשבות בעולם].
"מה שכן אפשר לפעול, וצריכים לפעול, הוא שהליכתן והנהגתן של נשי ובנות ישראל מחוץ לבית תהיה בדרכי הצניעות, ברוח של "פנימה" – צניעות וקדושה...
"ועל פי הנ"ל פשוט, שכאשר מדובר בעניין של קדושה, תפילה בבית הכנסת ולימוד התורה בבית הספר וכל כיוצא בזה, אין מקום בימינו אלה למנוע נשי ובנות ישראל מהליכה לדבר המצווה דווקא על יסוד הכלל דכל כבודה בת מלך פנימה ואדרבה: כיון שבלאו הכי יוצאות הנה לרשות הרבים כנ"ל, יש להשתדל ככל האפשרי שהליכתן תהיה קשורה ומיועדת לעניינים הקשורים לתורה ומצוותיה".

זה לגבי השתתפות נשים בחיים היהודיים בהיבט של המעשה.

באחת השיחות הוסיף הרבי גם לגבי ההיבט של תלמוד תורה (תורת מנחם התוועדויות תש"נ, ח"ג, עמ' 171): "בדורות שלפנינו לא היו מוסדות חינוך לבנות... ואף על פי כן בדורות האחרונים ייסדו גדולי ישראל מוסדות חינוך לבנות בראותם שזהו צורך הזמן ("עת לעשות לה'..."), דכיוון שבלאו הכי יוצאות מבתיהן ומקבלות השפעה מבחוץ כו', בהכרח לייסד עבורן מוסדות חינוך שבהם יקבלו חינוך הכשר ועד לינוך על טהרת הקודש.

"ומזה מובן גם בנוגע ללימוד תורה שבעל פה (נוסף על לימוד ההלכות הצריכות להן) – שכיוון שבלאו הכי לומדות הנשים והבנות לימודים שונים שעל ידם "נכנס בהן ערמומית", הרי לא זו בלבד שמותר להן ללמוד תורה שבעל פה, אלא יתירה מזה, על פי טעם הלכה זו עצמה – צריך ללמדן תושבע"פ, לא רק לימוד הלכות פסוקות בלי טעמיהן אלא גם לימוד טעמי ההלכות, ועד לשקלא וטריא שבתורה, שמטבע האדם (איש או אשה) שחפץ ומתענג יותר בלימוד זה, שעל ידי זה תהיה אצלן התפתחות החושים והכשרונות ("ערמומית") ברוח תורתנו הקדושה".

אגב, הרבי מוסיף שם הערה מעניינת: "ולהעיר, שעניין זה הוא מהחידושים לטובה שבדורות האחרונים...".

עד כאן דבריו של ר' מנדי ברונפמן. 

מעניין, אגב, להשוות לדברים הבאים של הרב אהרן ליכטנשטיין בספר מבקשי-פניך (עמ' 169-170):

הרב הדגיש מאוד את הסיבה לעודד לימוד תורה לנשים. הרב החשיב את לימוד התורה, באמת ובתמים, לא בתור סיסמה. הוא חשב באמת: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". הוא חשב שיצר הרע פועל אצל נשים לא פחות מאשר גברים, ממילא, או שאינך שולח אותן לאוניברסיטה, ואז אתה מוציא אותן מהמעגל ההשכלתי, התרבותי. ואם אתה שולח אותן, הן אינן מצוידות בתבלין של התורה שיגן עליהן.
כיוון שהוא היה בעד שנשים תלמדנה השכלה רחבה ותשתלבנה בתרבות, ממילא הוא באמת חשב שחשוב, חשוב מאד, שהן תלמדנה תורה. בכל מקרה, גם אלמלא הסכנות והסיכונים התרבותיים, הוא בכל מקרה היה מעודד את זה שהן תלמדנה.
אני זוכר ישיבת ר"מים שהיתה בישיבה שלנו, אולי לפני עשרים שנה... ר' יעקב מדן דפק על השלחן, ואמר: לא יעלה על הדעת שללמוד תורה יהיה אסור לבחורה, אבל היא תוכל לקרוא איזשהוא ז'ורנל לנשים! זהו משפט שהרב היה יכול לחתום עליו בעיניים עצומות. 

וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ

המאבק בין יעקב למלאך מתואר בפסוקים הבאים (בראשית לב):

כה וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב.

רוב הפסוקים בתיאור הזה כתובים באופן שהקורא אינו יכול לדעת מי נושא הפסוק.
כך לדוגמא כשהתורה אומרת לנו "וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו" איננו יודעים עדיין במי המדובר - האם יעקב לא יכול למלאך או שהמלאך איננו יכול ליעקב? דומני שגם אחרי קריאת המשך הפסוק "ותקע כף ירך יעקב", שמשם אנו מבינים את תחילת הפסוק ש"ויגע בכף ירכו" מוסב על המלאך שנוגע בכף ירכו של יעקב, עדיין אי אפשר להיות בטוחים שמי ש"לא יכול לו" הוא המלאך. ייתכן לקרוא את הפסוק גם באופן הבא: וירא יעקב כי לא יכול למלאך, ויגע המלאך בכף ירכו של יעקב.
כך גם בהמשך, לא ברור לקורא מיהו האומר "שלחני כי עלה השחר" עד שאנחנו קוראים את פסוק כ"ח, שאז מסתבר שיעקב הוא המשיב.

חשבתי שאולי פסוקים אלו נכתבו באופן המעורפל הזה כדי לתת לקורא את תחושת המאבק. בעוד המאבק מתרחש, קשה למתבונן מבחוץ, ולפעמים גם לנאבק עצמו, לדעת ידו של מי על העליונה. רק בגמר ההתאבקות מסתבר מיהו המנצח, הגם שייתכן שהוא גם פצוע. 

שזמן קריאת שמע כל יום שווה?

ופה מקום אתי להעיר שמאד אני נבוך על שיטת כמה גדולים וצדיקים שהורו שזמן ק"ש כל יום שוה, והיינו בשעה תשע לשעון שלנו, שבני מלכים קמים תמיד בשעה אחת בשלש שעות שוות, ועיין היטב בפירוש הגה"ק מקאמרנא למשניות ריש ברכות, ומאד יש לתמוה עיהם דהא ודאי דיני התורה כמבואר במשנה אינם כפי שעון שלנו שהנכרים המציאו לפני מאה שנה ויותר. רק השעות תלויים בשמש כפי שעון ערבי שמשנים כל יום להתאים לשקיעת החמה, ולהשיטות דזמן ק"ש שעות שוות הכוונה שהזמן כל יום כ"א שעות אחר חצות היום שקדם, וכשם שזמן חצות משתנה כמעט כל יום ובתקופות השנה בלערך עשרים מינוט ויותר, כך זמן ק"ש משתנה והיא תמיד שעות שוות כ"א שעות אחר חצות היום כמ"ש, ומאד יש לתמוה על הגדולים שלא עמדו בזה רק דימו שהשעה תשע בשעון שלנו (האמיתי לפי המקום) היא סוף זמן ק"ש, והאמת שגם להאי שיטה נמי משתנה כפי השמש כמ"ש ודו"ק היטב כי קיצרתי. 

מתוך: הרב משה שטרנבוך, מועדים וזמנים, חלק ב', סימן קנה, עמ' קיא בהערה - במהדורה תשכ"ח. 

האם מאן דהוא יכול להאיר את עיני ולהחכים אותי במה המדובר? מיהם הגדולים וצדיקים שהורו שזמן קריאת שמע כל יום שוה? מהם דברי הגה"ק מקאמרנא והיכן ניתן למצוא אותם? 


עדכון:
יישר כחו של תלמיד חכם אחד מפורום הרבנים ששלח לי את הדברים הבאים מתוך ספרו ההלכתי, שלחן הטהור, של הרבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל מקומרנא (ראו את המקור ואת הערות השוליים כאן):

עדכון ב':
רעיון זה של שוות שוות, בניגוד לשעות זמניות מופיע כבר בתרומת הדשן סי' קכא:

שאלה: הא דקי"ל כר' יודא אוכלים כל ארבע ולא יותר. בשנת העיבור שהיום מאריך בגבולינו, שבסוף ארבע עדיין כמו ג' שעות עד חצות, עד אימת שרי לאכול חמץ? עד ב' שעות קודם חצות לעולם, או נימא דכי שלימא להו ד' שעות מתחילת היום לעולם אסור באכילת חמץ?
תשובה: יראה מתוך ההלכה דלעולם שרי לאכול עד ב' שעות קודם חצות. ואע"ג דמסיק רבא דטעמא דרבי יודא גזירה משום יום המעונן, וארבע זמן סעודה לכל היא; ולהך שינוי נוכל לומר דלעולם אפילו בימים הארוכים זמן סעודה היא בארבע מתחילת היום, לאחר ד' שלים ליה זמן סעודה, ויש כאן לגזור משום יום המעונן. מ"מ הואיל ולשינויא קמא דאדם טועה ב' שעות אין לאסור לעולם רק ב' שעות קודם חצות כדמוכח התם. אע"ג דמסיק בשינויא אחרינא אגופא דגזירה דאינה אלא ב' שעות קודם חצות לא הדר. וכעין זה דקדק ר"ת בתוס' פ' החולץ ובפ' אע"פ, מתרי שינויי דתלמודא דגרושה ומינקת אסור /אסורה/ להינשא. והא דנקט ר' יודא אוכלים כל ארבע משמע דלא תלינן בקודם חצות, היינו משום דבימים בינונים לעולם בסוף שעה ד' היינו ב' שעות קודם חצות וק"ל, והמיקל לא הפסיד.

ודברים אלו של תרומת הדשן מובאים גם ברמ"א על השלחן ערוך אורח חיים סימן תמג סעיף א:

הגה: ובשנת העיבור שהיום ארוך, אלו הארבע שעות לפי ענין היום ומותר לאכול חמץ עד שליש היום (רמב"ם בפירוש המשנה ריש ברכות ומהרי"ו), וי"א עד ב' שעות קודם חצות (תה"ד סימן קכ"א).

ביקורת ספרים: הרבי מלובביץ' - בחייו ובחיים שלאחר חייו, מאת: מנחם פרידמן ושמואל היילמן

הספר "הרבי מלובביץ' - בחייו ובחיים שלאחר חייו" יצא לאור לפני כשנתיים באנגלית. בזמנו, עקבתי אחרי הרבה מהביקורות שנכתבו על הספר (ראו כאן וכאן), והגעתי למסקנה שאני מבין במה עוסק הספר על צדדיו החיוביים והשליליים ולכן לא אצא מגדרי כדי לקרוא אותו. לפני מספר שבועות ראיתי את הספר במהדורתו העברית בספריה העירונית המקומית על מדף הספרים החדשים והחלטתי בכל זאת ליטול את הספר לידי.

ובכן, הספר מספר את סיפורו של הרבי מלובביץ' האדם. המחברים יוצאים מגדרם כדי לצייר אותו, לפחות עד הגיעו לארצות הברית, כאדם די רגיל. הם אף מדגישים את כל הנקודות בחייו בהם הוא לא בדיוק פסע בתלם שהיינו מצפים מאדם שעומד להיות אדמו"ר ואחד המנהיגים הרוחניים המשפיעים ביותר במאה העשרים. חלק מהנקודות הללו: לימודיו האקדמיים, זה שהוא לא למד בישיבת תומכי תמימים בצעירותו, הזמן הארוך שעבר בין הגיעו לבית הרבי הריי"ץ לבין נישואיו בגיל די מתקדם, אי שימושו בתפקיד רבני, ציבורי או חינוכי כלשהוא עד הגיעו לארה"ב וכך הלאה.

עם זאת, אני לא חשתי בזלזול או בהקטנה של האיש מצד המחברים. ההיפך הוא הנכון. לדידם, דווקא משום שהוא הגיע עם רקע אקדמאי, ועם היותו אדם שראה עולם, בעל דעות עצמאיות ולא אחד שיצא מפס הייצור של החינוך החב"די, אלו התכונות שהביאו אותו ל"ופרצת" - פריצת כל המסגרות המסורתיות לפעילותו של אדמו"ר חב"די.

הבעיה בהצגה הזאת של הדברים היא שזה לא מסביר עוד חלקים מהותיים מדמותו של הרבי. מכל התיאורים עליו, הרבי היה אדם כריזמטי, מחנך דגול, רטוריקן מופלא, תלמיד חכם מופלג, בעל ידיעות עצומות בכל התורה כולה ובספרות חב"ד בפרט. מהיכן הגיעו כל התכונות הללו? האם הם נולדו בו רק אחרי השואה? האם הם לא היו קיימים בו בחמישים שנות חייו הראשונות? 

אני מכיר היטב את הסיפורים החב"דיים אודות הרבי בסגנון שהיה מברך בעודו תינוק היונק מאמו, ואינני רואה סיבה להאמין לכל אותם הסיפורים. אך מכאן ועד לומר שהרבי חלם להיות מהנדס בפריז לשארית חייו, הדרך רחוקה. האם היו עוד הרבה מהנדסים יהודיים בצרפת שכל התורה כולה היתה פרושה לפניהם כבכף ידם? לא ברור לי מה סברו המחברים.

עם זאת, נהנתי מקריאת הספר. השתדלתי להתעלם מהמסקנות מרחיקות הלכת של המחברים ובמקום זאת התענגתי על מיני הפיצ'פקס שהמחברים דלו מהרשימות של הרבי ומאגרותיו בשנים שלפני מלחמת העולם השניה (על אחד מהם כתבתי כאן). 

הרבי והאבולוציה - המשך

לפני מספר ימים פרסמתי את הרשימה "הרבי והאבולוציה" על דבר הטענה המוזרה משהו של הרבי שניתן להסביר את דברי חז"ל אודות הכינים שאינם פרים ורבים מכך שהמדע אינו שולל הולדה ספונטנית.
והנה, לא עברו מספר ימים, ועלה לרשת שיחה של הרב צבי (הרשל) שכטר בנושא "כשהמדע סותר את התלמוד", בו הוא מתייחס לנושא הזה בדיוק. לפניכם תרגום וסיכום של דבריו (הנושא הראשון בשיעור עוסק בנושא הזה של ההולדה הספונטנית):
"באמצע המאה ה19 לאחר שלואי פסטר הוכיח את אי קיומם של יצורים הגדלים מתוך עיפוש ושאין בריאה ספונטנית לחכמי ישראל הפריע מאד איך יתרצו את דברי הרמב"ם בספר המצות לא-תעשה קעט:

ואינו נמנע התילד הנמלה או הצרעה וזולתם ממיני ממיני העופות והשרצים מן העפושים בתוך האוכל אלא אצל הסכלים שאין בהם ידיעה בחכמת הטבע אלא יחשבו כי כל מין מהמינים אי אפשר שיתילד איש מאישיהם אלא מזכר ונקבה בעבור שהם רואים זה.

כלומר, שרק מי שלא מבין כלום במדעים יכול לסבור שעופות לא יכולות להיווצר מתוך העיפוש, ויכולות להיווצר רק מזכר ונקבה.

לאחר מכן כשהתחזקה הקומוניזם והאתאיזם והיו צריכים להסביר את היוצרות החי הראשון, שהרי אם לא קיים הולדה ספונטנית ולא קיים בורא לעולם, איך מסבירים את היווצרות התא החי הראשון? וכיוון שהכסף יענה את הכל, המדענים הקומוניסטים נתנו ביסוס מדעי לפריכת חלק מטענותיו של לואי פסטר, ולאפשרות ההולדה הספונטנית. וכך הקומוניסטים הצילו את הרמב"ם!
כשהייתי בקולג' למדתי כימיה אצל אח של הרב, פרופ' שמואל סולובייצ'יק. הוא לימד אותנו את כל ההיסטוריה הזאת. הוא אמר: 'אוי ואבוי אם נצטרך את הקומוניסטים כדי להציל את הרמב"ם! זה מגוחך!'. אנחנו מעדיפים את לואי פסטר על פני תיאורית ההולדה הספונטנית."

בהמשך, אגב, הרב שכטר מזכיר גם את הרב מנחם כשר הכותב כמו שהרבי כתב בתשובה המוזכרת. 

שתי התלבטויות חינוכיות

לימוד גמרא לבנות (ולבנים) בתיכון
באתר כיפה פורסם היום מאמרו של פרופ' נדב שנרב בנושא תוכנית לימודי מקצועות הקודש באולפנות לבנות (קישור). להבנתו, הסיבה שלא מלמדים את הבנות גמרא באולפנות זה משום האיסור ללמד בנות תורה. אם כן, סבור פרופ' שנרב, יש לבחור בין שתי אפשרויות:
א. לא ללמד את הבנות כלל תורה (חוץ ממעט מקרא).
ב. ללמד את הבנות כמו שמלמדים את הבנים.
מה שקיים כיום זה:

שלבוגרותיהן של רוב האולפנות יש אולי איזה ליקוטים של ידע כללי מעורפל על כמה נושאים ביהדות, אבל בגדול הן בורות ונבערות ביחס למרכז הכובד של מה שמקובל מדורי דורות בתור לימוד תורה.

אפשרות זו, לדבריו, אינה נכונה או הגיונית משום צד.

לפני כמה ימים שמעתי שיחה שנתן הרב צבי (הרשל) שכטר לפני כעשור ובו הוא התבקש להתייחס לנושא לימוד גמרא לבנות (קישור - בערך בדקה 22). הרב שכטר מאד לא מרוצה מתוכנית הלימוד הקיים אצל בנים בישיבות התיכוניות (בחו"ל - אך בארץ התוכנית לא שונה בהרבה). הבנים במרבית המקרים לא מצליחים להבין מה רוצים מהם בלימוד הגמרא, לא מצליחים להבין טקסטים של תלמוד בעצמם ולמעשה רבים מהם מכלים את זמנם לריק בלימוד שעות רבות של גמרא. הוא היה חושב שהיה מן הרצוי לאמץ עבור הבנים את תוכנית הלימוד של מקצועות הקודש הקיים אצל הבנות - קרי, לימוד ספרי מחשבה יסודיים, מקרא, עברית והלכות בסיסיות. במקום לקחת מתוכנית הלימוד של הבנות אל הבנים, הוא מקונן, לוקחים את התוכנית הכושלת של הבנים עבור הבנות. זה פשוט צעד לא חכם.

שעות פרטניות
כאב לילדים בבית ספר יסודי, נחשפתי למה שקוראים אצלנו בבית הספר "שעות פרטניות". זה עובד כך: לכל מורה יש מספר שעות בשבוע בו הוא אמור לשבת עם קבוצה קטנה של תלמידים מהכיתה ולעבוד אתם בצורה פרטנית ולשפר אותם. עד כמה שידוע לי זה המורים בוחרים מהכיתה שני קבוצות של תלמידים, ילדים מעל לממוצע הכיתה ועובדים אתם על פיתוח המיומנויות, או לחילופין ילדים מתחת לממוצע הכיתה ועובדים אתם על השגת שאר הכיתה.
אני חייב להודות שהרעיון נשמע נכון ויפה.
 בפועל, יש לי כל מיני חרדות בנושא. מכיוון שאף ילד לא נשאר בבית הספר אחרי שעות הלימודים, וגם לא אף מורה, השעות הפרטניות מתקיימות במקביל לשיעורים אחרים. כלומר, אם הילד חלש קצת בחשבון, ייתכן ויוציאו אותו משיעור מדעים כדי לעבוד אתו על חשבון. זה יכול להיות מצוין, אבל רק אם הוא לא בפיגור גם במדעים. וגם אם הוא לא בפיגור במדעים, צריך לודא שהוא לא ייכנס לפיגור כזה בגלל שהוא מפסיד שעות מהשיעור. וכך גם אם הילד חזק במקצוע מסוים, דווקא השיפור והבאתו למצוינות במקצוע הזה, כשזה בא על חשבון מקצוע אחר, יכול להביא לכך שבעתיד הלא רחוק הוא יזדקק לשעות פרטניות כדי להדביק את חבריו שלא הפסידו את אותם השעות בכיתה.
עוד דבר שלא ברור לי לגמרי, זה מה החומר שלומדים באותן שעות פרטניות. אני מניח, אולי בטעות, שהמורים לא מכינים את השיעורים הללו כמו שהם מכינים שיעורים פרונטליים לכיתה שלמה. גם משרד החינוך לא מגדיר מה צריך להספיק בשיעורים הללו, כך שלי כהורה אין ודאות שהשיעורים הללו באמת מספקים את הסחורה.
יש מחבריי האומרים שבכל מקרה טוב שהילד יקבל קצת זמן לשבת עם מורה בקבוצה קטנה, שהמורה יכיר אותו יותר טוב מאשר כשהוא בכיתה ילד אחד מתוך כשלושים ילדים. לעומתם, לי זה לא ברור, ואני די נבוך מול המציאות. 

כך פירקנו את צה"ל. היה שווה / הרב חיים נבון

מתוך עמוד הפייסבוק של הרב חיים נבון ומתוך הטור "טיפול נקודתי" בעיתון מקור ראשון

אחרי שש-שבע מלחמות ועוד כמה הישגים נאים, בסופו של דבר צה"ל התפרק בגלל הבקבוקים. הפולמוס הנורא על בקבוקי היין גרם לקרע ביחידות, פירק את צה"ל למיליציות יריבות, וכמעט החריב את המדינה. הכול התחיל כאשר קבוצה של בני ישיבות סירבה בתוקף לפתוח בשבת בקבוקי יין לקידוש. לפי הרבה פוסקים, כך נימקו, אסור לפתוח את הפקק בפעם הראשונה בשבת, כדי לא לשחרר את טבעת המתכת שדבוקה אליו. המג"ד זעם: זה לא צבא דתי! צעק בנוכחות כל הגדוד; בצה"ל פותחים בקבוקים בשבת!

המשבר היה רק שאלה של זמן. מי יכול לעמוד אדיש, כאשר שאלה כה גורלית מוטלת על כף המאזניים? החיילים הדתיים החלו לנטוש בזעם את חדרי האוכל בשבת. מפקדים פרגמטיים העלימו עין, אך המפקדים הקשוחים זרקו את החיילים לבתי הכלא בהמוניהם. אל תיכנעו! עודדו הרבנים המחמירים את תלמידיהם; זוהי שעת השמד! ייהרג ואל יעבור!

כמה רבנים שוחרי טוב הציעו לפתוח את הבקבוקים לפני שבת. אך הצעתם נדחתה בבוז על ידי שני הצדדים. הרבנים המחמירים אמרו שזו סוגיה עקרונית שאסור להתפשר עליה. העיתונאים כתבו מנגד שאסור לתת לדתיים להחזיר אותנו לימי הביניים; חייבים להגן על כבודה של תעשיית היין הישראלית.

כך התפרק צה"ל. המחיר היה איום ונורא, אך שני הצדדים הסכימו שהיה שווה.

הרבי והאבולוציה

לפני מספר ימים עלה לרשת הגליון החדש של מעיינותיך לחודש כסלו, בהוצאת "תורת חב"ד לבני הישיבות". בגליון יש מאמר ארוך יחסית של הרב מנדי ברונפמן (שכיכב פעם אחת גם בבלוג הזה) בנושא: "על גישתו של הרבי למדע ולטכנולוגיה".
בתוך דבריו הוא מביא את דברי הרבי ביחס לדברים שאמרו חז"ל שמותר להרוג כינה בשבת משום שהוא אינו פרה ורבה. הנה ציטוט:

האם מה שהתלמוד אומר בנוגע להולדה ספונטנית הוא אמת, אפילו אם זה בסתירה למה שאתה חושב שהוא ההשקפה של המדע. וודאי שהדבר צריך להיות מובן מאליו, שכל עוד המדע לא יוצא בהצהרה נחרצת שהולדה ספונטנית היא בלתי אפשרית, אין כל צורך לנסות לפרש מחדש את האמירות של חז"ל. אני חוזר: חקרתי בקפדנות נושא זה בצרפת, שם התבצע רוב המחקר המדעי בתחום זה, ולא מצאתי שום מסקנה מדעית שצורות לא מפותחות מסוימות של חומר חי לא יכולות להתהוות מחומר לא חי. לאמתו של דבר, ביולוגיים מודרניים רבים מאמינים שייתכן שצורות לא מפותחות מסוימות התפתחו באמצעות תהליכים כימיים מחומר לא חי, אפילו אם לא ניתן להוכיח את זה, תחת תנאים נשלטים באופן משביע רצון.

כלומר, הרבי כותב כאן שהמדע באמצע המאה העשרים לא סותר הולדה ספונטנית, כלומר הולדה של יצור חי (כינה במקרה שלנו) מתוך משהו דומם. אני מבין את התייחסותו לביולוגים המודרניים שמאמינים שייתכן שצורות התפתחו באמצעות תהליכים כימיים מחומר לא חי, כהתייחסות למדעני אבולוציה. אחד השלבים הראשונים של האבולוציה זה שהתא החי הראשון נוצר בתהליך רנדומלי מתאים לא חיים. התהליך הזה, שמדעני האבולוציה מניחים את קיומו כדי להסביר את קיומם של תאים חיים, הוא תהליך שהמדע אכן אינו יודע להוכיח. כפי שכתב הרב ד"ר מיכאל אברהם בספרו "אלוהים משחק בקוביות" זה אחד הדברים שאכן מעמידים סימן שאלה ביחס למדעיותה של תאוריית האבולוציה. 

שימו את זה רגע בצד והתבוננו בציטוט נוסף מאותו המאמר. הרב מנדי ברונפמן מביא בשם הרבי חלוקה של התאוריות המדעיות לשלוש קבוצות. הקבוצה השלישית היא:

תיאוריות המבוססות על אקסטרפולציה לאחור זהו חישוב מקורב של ערכי טווח החורגים מהטווח של קבוצת ערכים סופית נתונה, לגבי תופעות שהתרחשו, כביכול, לפני זמן רב מאוד. קבוצה זו כוללת תיאוריות הנקראות מדעיות, אך למעשה אפשר רק בקושי לכנות אותן בשם היפותזות או השערות. "תיאוריות" ששייכות לקבוצה זו מנסות לשחזר, באמצעות אקסטרפולציה, תופעות ותהליכים, שלפי דעת מחברי ה"תיאוריה" אמורים היו לקרות בעבר הרחוק.

כלומר, תאוריית האבולוציה היא לא באמת תאוריה מדעית, והיא יותר השערה או היפותזה. ובלשונו של הרבי, שוב מתוך המאמר במעיינותיך:

בקצרה, מתוך כל התיאוריות "המדעיות" החלשות, אותן תיאוריות שעסוקות במקורו של היקום ובגילו הינן הכי חלשות שבחלשות (וזהו דבר שהמדענים עצמם מודים בו)...
[...]שאלה שניתן לשאול היא: אם התיאוריות שמנסות להסביר את המקור של העולם וגילו הינן כה חלשות, כיצד הן היו יכולות להתפתח מלכתחילה? התשובה היא פשוטה. זה עניין של טבע האדם לחפש הסבר לכל דבר בסביבה; וכל תיאוריה, דחוקה ככל שתהיה, עדיפה מאשר מאומה, לפחות עד שיוכלו להמציא הסבר יותר סביר.

כלומר, האדם לא הצליח עדיין למצוא הסבר המניח את הדעת לשאלת הבריאה, ולכן המציא בינתיים את תאוריית האבולוציה. בעתיד יש סיכוי שהוא יחכים יותר ויחליף את גירסתו, ובינתיים הוא מסתדר עם התיאוריה הדחוקה שיש לו. 

איך הדברים הללו על חולשתה של תאוריית האבולוציה מסתדרים עם דברי הרבי אתם פתחנו. לכאורה הם מסתדרים מצויין. תאוריית האבולוציה היא תאוריה חלשה, לדברי הרבי, ואף על פי כן המדענים מודים למה שחז"ל בגמרא כתבו שקיימת הולדה ספונטנית. 

אבל אפשר להסתכל על זה מצדו השני של המטבע. תאוריית האבולוציה היא תאוריה עם מספר מרכיבים. אחד המרכיבים הכי קשים בה (או הכי חלשים בה) זה השאלה מהיכן נוצר התא החי הראשון. והנה בא הרבי ואומר: מהיכן נוצר התא החי הראשון? מה הבעיה? הרי חז"ל אמרו שקיים הולדה ספונטנית. 

הדבר מתקשר אצלי למשהו ששמעתי לאחרונה (אינני זוכר ממי), שישנם אנשים בחברה הדתית-חרדית השוללים את האבולוציה מהפן של יצור שהתפתח מיצור אחר שנכחד. אותם אנשים מוכנים לומר על עשרות נושאים בחז"ל שיש "השתנות הטבעים". כלומר, מצד אחד הם אומרים שהתאוריה האומרת שיצורים משתנים בטווח זמן של מליוני שנים הוא לא סביר בעיניהם, ומצד שני אין להם בעיה לומר שהאדם, העולם החי מסביבו, ואולי אף העולם עצמו, השתנו באופן מופלא באלפיים השנים האחרונות.