התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.
באחד מהכובעים שלי אני גם רב מחתן, המתנדב בארגון רבני צהר בעריכת חופות לזוגות לא-דתיים. הדברים הבאים כתובים על דעתי בלבד, ואינם מייצגים בשום פנים את ארגון צהר.
בשבועות האחרונים מנהל ארגון רבני צהר מסע מתוקשר, על מנת שיאושר להם לרשום זוגות לנישואין. המצב החוקי היום מאפשר לזוג להירשם לנישואין ברבנות או במועצה הדתית של מקום מגוריהם, על פי הרשום בספח תעודת הזהות שלהם. עד לא מזמן, צהר השאירו את רישום הנישואין בידי הרבנויות המקומיות ולקחו על עצמם רק את הצד הטקסי של עריכת החופה. לאחר שהיו רבנויות מקומיות שהתחילו למנוע מרבנים של צהר לערוך חופות של זוגות שנרשמו אצלן, ומנגד צהר ביקש לספק לזוגות שירות שלם יותר, החלו בצהר גם לרשום את הזוגות לנישואין באמצעות שניים מרבני צהר המכהנים כרבני יישובים.
לאחר רעש תקשורתי של מספר ימים, הגיעו צהר ומשרד הדתות להבנות וצהר חזרו להתקשר אלי כדי לשאול אם אני פנוי לעריכת חופה.
צהר הוא ארגון הפועל לקירוב לבבות, לא בהכרח במובן של חזרה בתשובה, אלא במובן של קרבה בין אחים בני אותה אומה. התובנה של מקימי מיזם הנישואין של צהר היה שאם המפגש, המחויב עפ"י חוק, בין זוג יהודי לא-דתי המבקש להינשא לבין הרב שעורך את חופתם יעבור בצורה נעימה וטובה, אזי רמת העוינות בחברה הישראלית הכללית כלפי דתיים בכלל וכלפי רבנים בפרט, ירד. יש מקום להסיק, שמכיון שחלקים גדולים של החברה הישראלית הינם מסורתיים ברמה כזו או אחרת, חיבור טוב עם הרב גם יוביל אנשים להתחבר מעט יותר עם מורשתם, לפחות בדברים המינימליים המקובלים בקהילות יהודיות בחו"ל, כדוגמת בר-מצוה לבן בבית כנסת, אמירת קדיש ביום זכרון, השתתפות בתפילות יום הכיפורים וכדומה.
אני מזדהה עם מטרת הארגון לקרב בין הלבבות, אך רואה במיזם הנישואין של צהר עוד עניין חשוב. אני סבור שאדם שהקב"ה המציא לו את פרנסתו צריך לחפש אחר דרכים כיצד לתרום לחברה מכשרונו, מחכמתו ויכולותיו מעבר למה שהוא תורם כשהוא מתפרנס. לדוגמא, אם אדם מוכשר בתחום המשפטי ופרנסתו מצויה, נכון יהיה אם הוא יתנדב לעזור למישהו שזקוק לייעוץ משפטי קטן מבלי לצפות לתרומה. אדם אחר שתחביבו הוא נגרות, יתנדב להכין ארון לגן ילדים בשכונתו, או למוסד אחר הנצרך לעבודת נגרות קטנה. אני שמח שמכיון שפרנסתי מצויה יש לי את ההזדמנות לעזור למי שנצרך לכישורי הרבניים. אני מקווה, ואני מסביר זאת גם לזוגות עמם אני נפגש, שגם הם ימצאו את התחום בו הם יוכלו "להעביר את זה הלאה", ולהועיל למי שנזקק לכשרון שלהם.
לכל אחד מאתנו, הרבנים המתנדבים במיזם הנישואין של צהר, יש סיפורים מרגשים מהחופות שערכנו. סיפורים על האבא של הכלה שהתעלף מרוב התרגשות תחת החופה, על האבא התימני שיודע לומר את הברכה מהשבע ברכות עם ההגייה התימנית המסורתית והמדויקת. יש גם סיפורים מצחיקים. המגולחים מבינינו בודאי נשאלו פעם או פעמיים כשהגענו לאולם, אם אנחנו רבנים אורתודוכסיים או רפורמיים, או כשהמלצר הביא את בקבוק היין לעד, חבר הילדות של הכלה שחזר בתשובה לא מזמן, במקום לנו.
אני שמח להיות חלק מהמפעל החשוב של צהר, ואסיים את הטור הזה ע"י שיתופכם במכתב שכתבו לצהר הוריה של הכלה האחרונה שערכתי את חופתה:
"ברצוננו להודות מקרב לב לארגון צהר ובפרט לרב, על חופה וקידושין שערך בחתונת ילדינו. דבריו של הרב ואופן ההובלה שלו את הטקס הם שעשו את המעמד למכובד, מיוחד ובלתי נשכח. בצניעותו המרשימה הציע הרב שנעביר תרומה לארגון כלשהו ובחרנו לתרום לארגון אליו הוא שייך ומבחינתנו אותו הוא מייצג כל כך בכבוד ובנעם."
באחד מהכובעים שלי אני גם רב מחתן, המתנדב בארגון רבני צהר בעריכת חופות לזוגות לא-דתיים. הדברים הבאים כתובים על דעתי בלבד, ואינם מייצגים בשום פנים את ארגון צהר.
בשבועות האחרונים מנהל ארגון רבני צהר מסע מתוקשר, על מנת שיאושר להם לרשום זוגות לנישואין. המצב החוקי היום מאפשר לזוג להירשם לנישואין ברבנות או במועצה הדתית של מקום מגוריהם, על פי הרשום בספח תעודת הזהות שלהם. עד לא מזמן, צהר השאירו את רישום הנישואין בידי הרבנויות המקומיות ולקחו על עצמם רק את הצד הטקסי של עריכת החופה. לאחר שהיו רבנויות מקומיות שהתחילו למנוע מרבנים של צהר לערוך חופות של זוגות שנרשמו אצלן, ומנגד צהר ביקש לספק לזוגות שירות שלם יותר, החלו בצהר גם לרשום את הזוגות לנישואין באמצעות שניים מרבני צהר המכהנים כרבני יישובים.
לאחר רעש תקשורתי של מספר ימים, הגיעו צהר ומשרד הדתות להבנות וצהר חזרו להתקשר אלי כדי לשאול אם אני פנוי לעריכת חופה.
צהר הוא ארגון הפועל לקירוב לבבות, לא בהכרח במובן של חזרה בתשובה, אלא במובן של קרבה בין אחים בני אותה אומה. התובנה של מקימי מיזם הנישואין של צהר היה שאם המפגש, המחויב עפ"י חוק, בין זוג יהודי לא-דתי המבקש להינשא לבין הרב שעורך את חופתם יעבור בצורה נעימה וטובה, אזי רמת העוינות בחברה הישראלית הכללית כלפי דתיים בכלל וכלפי רבנים בפרט, ירד. יש מקום להסיק, שמכיון שחלקים גדולים של החברה הישראלית הינם מסורתיים ברמה כזו או אחרת, חיבור טוב עם הרב גם יוביל אנשים להתחבר מעט יותר עם מורשתם, לפחות בדברים המינימליים המקובלים בקהילות יהודיות בחו"ל, כדוגמת בר-מצוה לבן בבית כנסת, אמירת קדיש ביום זכרון, השתתפות בתפילות יום הכיפורים וכדומה.
אני מזדהה עם מטרת הארגון לקרב בין הלבבות, אך רואה במיזם הנישואין של צהר עוד עניין חשוב. אני סבור שאדם שהקב"ה המציא לו את פרנסתו צריך לחפש אחר דרכים כיצד לתרום לחברה מכשרונו, מחכמתו ויכולותיו מעבר למה שהוא תורם כשהוא מתפרנס. לדוגמא, אם אדם מוכשר בתחום המשפטי ופרנסתו מצויה, נכון יהיה אם הוא יתנדב לעזור למישהו שזקוק לייעוץ משפטי קטן מבלי לצפות לתרומה. אדם אחר שתחביבו הוא נגרות, יתנדב להכין ארון לגן ילדים בשכונתו, או למוסד אחר הנצרך לעבודת נגרות קטנה. אני שמח שמכיון שפרנסתי מצויה יש לי את ההזדמנות לעזור למי שנצרך לכישורי הרבניים. אני מקווה, ואני מסביר זאת גם לזוגות עמם אני נפגש, שגם הם ימצאו את התחום בו הם יוכלו "להעביר את זה הלאה", ולהועיל למי שנזקק לכשרון שלהם.
לכל אחד מאתנו, הרבנים המתנדבים במיזם הנישואין של צהר, יש סיפורים מרגשים מהחופות שערכנו. סיפורים על האבא של הכלה שהתעלף מרוב התרגשות תחת החופה, על האבא התימני שיודע לומר את הברכה מהשבע ברכות עם ההגייה התימנית המסורתית והמדויקת. יש גם סיפורים מצחיקים. המגולחים מבינינו בודאי נשאלו פעם או פעמיים כשהגענו לאולם, אם אנחנו רבנים אורתודוכסיים או רפורמיים, או כשהמלצר הביא את בקבוק היין לעד, חבר הילדות של הכלה שחזר בתשובה לא מזמן, במקום לנו.
אני שמח להיות חלק מהמפעל החשוב של צהר, ואסיים את הטור הזה ע"י שיתופכם במכתב שכתבו לצהר הוריה של הכלה האחרונה שערכתי את חופתה:
"ברצוננו להודות מקרב לב לארגון צהר ובפרט לרב, על חופה וקידושין שערך בחתונת ילדינו. דבריו של הרב ואופן ההובלה שלו את הטקס הם שעשו את המעמד למכובד, מיוחד ובלתי נשכח. בצניעותו המרשימה הציע הרב שנעביר תרומה לארגון כלשהו ובחרנו לתרום לארגון אליו הוא שייך ומבחינתנו אותו הוא מייצג כל כך בכבוד ובנעם."
.jpg)
.jpg)
