.jpg)
אז נתחיל מההתחלה. בשיחות בספר "מבקשי פניך" רק צד אחד משוחח, הצד של הרב ליכטנשטיין. הרב סבתו מצדו הוא פחות משוחח ויותר שואל ומתעניין. לדעתי, תיאור יותר מדויק של הספר הוא ראיון עומק שעושה הרב סבתו עם הרב ליכטנשטיין. מהצד השני, הרב ליכטנשטיין נמצא בספר במעמד של משוחח. הוא אינו פורס משנה סדורה על כל נושא, הוא מרשה לעצמו לדלג מדי פעם מנושא אחד לנושא אחר, ולא מרגיש צורך לסקור או לסגור כל נושא מכל זוויותיו.
לכן, אין זה נכון בכלל לקטלג את הספר הזה כספר הגות, וקשה לי להאמין שהרב ליכטנשטיין יראה אותו ככזה. מה הוא כן? הספר הזה הוא בעיני מפגש. מפגש עם הרב ליכטנשטיין. הספר הוא כלי מצויין לטובת כל מי שלא מכיר את הרב ליכטשטיין מקרוב, להיחשף מעט לעולמו הפנימי ולצורת המחשבה שלו. כשהרב ליכטשטיין הגיע לגיל שבעים, לפני קרוב לעשור, הוציאו בישיבת הר-עציון חוברת בשם "על לב אהרן" שהצלחתי לשים עליה את ידי. החוברת רכזה ציטוטים ממאמרים שהרב ליכטנשטיין פרסם במהלך השנים על מגוון רחב של נושאים. אגב, חלקים מאותם מאמרים ומאותה חוברת מובאים לאורך הספר הנוכחי גם כן. בשעתו, כשקראתי את החוברת, חשבתי שמי שערך אותה עשה עבודה מאד טובה והצליח להציג בפני הקורא דעות מעוררות חשיבה במגוון רחב של נושאים ובכמות מועטה של עמודים. במידה רבה הדבר נכון גם עבור הספר הזה. במאתיים עד שלוש מאות עמודים אני חושב שהקורא יכול לקבל תמונה די ברורה בנוגע לרב ולראש הישיבה שהוא לכל הדעות בולט גם חיצונית וגם פנימית מבין ראשי ישיבות ההסדר בימינו. כמובן, שבספר אנחנו נחשפים לא רק לדעותיו של הרב ליכטנשטיין על מגוון נושאים, אלא גם להצצה לצורת החשיבה והניתוח שלו.
לפניכם מבחר של ציטוטים שאני חושב שהם מייצגים מאד למה שאני מתכוון כשאני אומר "צורת חשיבה וניתוח". לשאלת הרב סבתו (עמ' 74-76):
מה היא ההתייחסות הראויה לערכים חיוביים הבאים מחוץ לעולמה של תורה?
עונה הרב ליכטנשטיין כך:
יש להפריד בין השאלה העקרונית לשאלה המעשית...לסיכום מה שאמרנו עד כה, מי שרוצה לפגוש ולהכיר מעט את הרב אהרן ליכטנשטיין מומלץ לו לקרוא את הספר הזה.
חייב אני לשאול את עצמי: מה הוא המניע שלי לחזר אחר ערכים שנמצאים במקורות אוניברסליים?... האמנם החיפוש שלי אמתי הוא? ...
נקודה שנייה הצריכה בדיקה זהירה בדיקת הערכים עצמם. מהיכן הם באים? ...
נראה לי שסביב השאלה העקרונית יש להעמיד כמה שאלות לדיון. ראשית, מה הם הכלים לשיפוט ולהערכה שהאדם המחפש מביא עמו לחיפוש הזה? ...
בנוסף לכך, יש צורך לתת את הדעת על נושאים נוספים, לפחות שניים.
האחד: המציאות שבה האדם נתקל... הרי המציאות יכולה להיות שונה לחלוטין ממה שנידון פעם.
שנית, גם אם המציאות עצמה לא השתנתה כלל, עלי לשאול: האם מה שעומד לפניי שונה ממה שהיה בעבר מבחינת הכלים שעומדים לרשותי...
חשוב לזכור גם נושא שני: השאלה איננה רק מהיכן הרעיון בא, אלא מי אמרו וכיצד אמרו, ומאילו מניעים אמרו.
כמובן שיש גם דברים שבהם מצאתי שהספר איננו מושלם. סיימתי לקרוא את הספר ושאלתי את עצמי איך יכול להיות שלא הרגשתי שבאף אחד מהנושאים הרב ליכטנשטיין מאבד את הרוגע שלו. מה מעצבן אותו? אלו נושאים מוציאים אותו מהכלים? כל מי ששמע אי פעם שיחה מהרב ליכטנשטיין יודע שיש פעמים שהוא מעלה את הקול שלו כמעט לכדי שאגה, מתוך התלהבות וכדי להדגיש נקודות. קשה מאד לחוש מתוך עמודי הספר היכן המקומות שבהם הרב ליכטנשטיין שאג בקולו במהלך אותן שיחות, ייתכן וזה אפילו בגלל שאין בספר נושאים שגרמו לו לשאוג.
זאת ועוד, חלק לא קטן מהנושאים בספר דנים במתרחש בתוך בית המדרש. אמנם, כמי שגדל בבית המדרש הדברים עניינו אותי מאד, אך אני יכול להבין איך מי שלא גדל בבית המדרש פשוט ירצה לדלג על הקטעים הללו מהספר.
ואם ארצה לסכם את החלק הזה של הביקורת אומר כך. צריך לזכור שמדובר ב"שיחות" ולא בספר הגות. לא כל הנושאים מכוסים, חלק מהנושאים מכוסים רק חלקית, יש נושאים מעניינים יותר ויש פחות.
אני מניח שעוד קוראים רבים כבר הספיקו לקרוא את הספר הזה. אשמח לשמוע את דעתכם.
א. אינני מכיר את הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א באופן אישי, לא זכיתי להיות מתלמידיו ואף לא שוחחתי עמו ארוכות בשום נושא שבעולם.
השבמחקלפי התיאור שלך - הספר מיועד בדיוק בשבילי (וכך גם אני התרשמתי מקריאתו).
ב. היות וקראתי את הספר לפני יותר ממחצית השנה, אני יכול לציין רק כמה התרשמויות בודדות ולא ספציפיות:
1) הרב ליכטנשטיין עומד בראש מוסד המעמיד בראש התורן את השכלתנות, וכך גם הוא ומשפחתו, באופן אישי מעמידים את השכלתנות בראש הפרמידה (דבר הבולט בעמדתו ביחס ללימוד תורה לנשים, ולסוגיות נוספות).
ובכל זאת, בסוגיות המהותיות שעוסק בהם בספר, בעזרת השכל הוא משׂרטט נתיבים שונים, אבל ההכרעות המהותיות - ברוב הסוגיות - הוא עושה בעזרת הלב, הרגש והאינטואיציה.
תופעה מעניינת שכדאי לשים אליה לב.
2) באופן כללי, לא נמצאת בספר איזו אמירה מחודשת, אלא יישום של גישות ידועות (בחלק מהנושאים - נכונות ללכת 'עד הסוף'; וברוב מהנושאים - איזון בין ערכים ערכים, שכל אחד יוצא וחצי תאוותו בידו).
3) ישנם פרקים רבים שבהם אין לרב ליכטנשטיין איזו אמירה (למשל בנושא התאמת מוסדות לבחורים שלא מתכוונים להישאר כל ימיהם בעיסוק תורני), אך האמירה הגדולה היא שהוא לא בא כמחנך ומכריע, כמי שיודע ומסביר, אלא הוא מתלבט יחד עם הציבור, מעלה את השיקולים השונים, ואין לו פתרון.
4) נקודה נוספת שבולטת למי שנפגש בשיטות אחרות - במחלוקת הראשונים בענייני אמונות ודעות, הוא מכריע לפי ההיגיון שלו, דבר שלא היה מעז לעולם לעשות במחלוקת ראשונים בהלכה, הוא עושה בריבוע בנושאי מחשבת ישראל. יתירה מזו, לעִתים הוא מציב עמדת בינים משלו - כשהוא תולה זאת ברמב"ן, אע"פ שהוא מודע שלא זאת כוונתו...
(יש גישות אחרות, בהן האדם מתבטל לרבי אחד - שקיבל מרבו ורבו מרבו עד מי שהיה בידו לחלוק; או שהוא מתייחס למחלוקות כבלתי מוכרעות, והאדם אינו רשאי לבחור בדעה מאחת מהם; או שהוא הולך אחר הרוב; או שהוא מתייחס לדעות שהתקבלו בעם ישראל בדורות - כדוגמת השקפות קבליות ביחס לנושאים שונים כדוגמת ההשגחה - כהכרעת כלל ישראל; או חלופות אחרות, שאינן מציבות את האדם כ'בר פלוגתא' או 'בר הכרעה' במחלוקת הראשונים, ובוודאי שלא להציב חלופה נוספת במחלוקת הראשונים).