דבר תורה לפרשת נח

 רש"י על הפסוק הפותח את פרשת נח הוא מהידועים בתורה:

(ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ: 

בדורותיו - יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום: 

רש"י כותב כי יש שתי גישות בחז"ל במדידת דמותו של נח, וזאת ביחס לשאלה: כיצד היה נח נמדד בדור אחר?

ברור שביחס לבני דורו היה נח צדיק תמים, ואמנם גישה אחת בחז"ל אומרת שגם אם נח היה בדור של צדיקים הוא היה נחשב לצדיק. אך יש גישה אחרת, הדורשים אותו לגנאי, האומרת כי רק לפי דורו היה נח נחשב לצדיק, אך אם היה נח חי בדורו של אברהם הרי ש"לא היה נחשב לכלום".

שתי הגישות הגיעו לעולם כתוצאה מהמילה "בדורותיו" המופיע בפסוק. מילה, שעל פניו, לא היה נצרך בפסוק. הדורשים לגנאי יסבירו כי מילה זו באה להדגיש כי רק "בדורותיו" היה נחשב נח לצדיק, אך אם היה בדורו של אברהם "לא היה נחשב לכלום".

אך צריך להבין את התפיסה הזאת שדורשת את נח לגנאי: מה אנו אמורים ללמוד מאיך שנח היה נמדד בדורו של אברהם? בסופו של דבר נח היה צדיק מכל בני דורו, אז למה זה חשוב כיצד היה נמדד בדורו אחר? 

נראה שמי שדורש את נח לגנאי מבקש בדווקא להשוות את נח לאברהם.

בפרשת נח הקב"ה עושה איתחול מחדש לבריאה של פרשת בראשית. בפרשת בראשית האדם נברא ומונח בגן-עדן. הכל מסביב הוא "טוב מאד", עולם אוטופי. מכאן, אנחנו מגלים מהר מאד, יש רק לאן לרדת. כיוון שכך עושים איתחול מחדש, ונח יוצא מהתיבה ומתחיל מחדש את האנושות מעולם חרב, עולם שממנו יש רק לאן לעלות. 

את העליה הזאת רואים גם באנושות - האיש הצדיק ביותר בדור המבול וזה שממנו הכל מתחיל לאחר המבול, "לא היה נחשב לכלום" בדורו של אברהם. כעבור 10 דורות, נראה בעין כיצד לא רק שלא ירדנו, אלא עלינו לדרגות גבוהות - זרח כוכבו של אברהם, האנושות עלתה והתקדמה.