קראתי השבוע את ספרם של הרב דוד ביגמן והרב בנימין הולצמן, "עקרות הלכתית - פתרונות למצבי אי-פריון על רקע הלכתי".
מדובר בספר שהוא למעשה שו"ת הלכתי קצר (כ140 עמודים, כולל מבואות ותקציר, סה"כ שבעה סימנים) הדן בנושאי הלכות טהרת המשפחה העולים כתוצאה מבעיות פוריות בכלל, וממה שמכונה "עקרות הלכתית" (כשמועד הביוץ נופל לפני גמר שבעת הנקיים) בפרט.
ברוב פרקי הספר לא תמצאו חידושים מופלגים וקולות עצומות, שטרם נשמעו כמותן. להיפך, עבור מי שמסתובב מספיק בקרב פוסקים העוסקים בתחום של טהרת המשפחה, רוב הקולות בספר אמורות להיות מוכרות לו. לגבי אלה, החידוש שהספר מביא זה העלאת הדברים על הכתב כחלק מניתוח הסוגיא ההלכתית הרחבה יותר.
כתבתי "רוב" כי בשני פרקים יש מה שאפשר לכנות ככותרת: "הרב ביגמן מתיר X וY". שני הפרקים האמורים עוסקים בטבילה ביום השביעי ובחומרת רבי זירא. בשניהם, המחברים עובדים קשה כדי להביא סימוכים לדעתם שיש מקום במקרים מסוימים, גם אם אלו מקרים קיצוניים, להקל יותר מהמקובל. בעזרת הוצאת הספר לאור, יוכלו כעת פוסקים נוספים לדון בדברים ולהגיע למסקנתם האם לאמץ או להעלות הסתייגויות ולדחות את גישתם של המחברים.
הספר ככלל מציע בפני הפוסק בנושאים אלו ארגז כלים שיוכלו לסייע לו במלאכת פסיקת ההלכה. ככזה, אני ממליץ עליו במיוחד עבור רבנים ויועצות הלכתיות שעושים את צעדיהם הראשונים בתחום הפסיקה בנושאי טהרת המשפחה ומנסים להבין כיצד להמיר את הידע התאורטי שצברו לעולם המעשה. לפוסקים ותיקים יותר, הרי שיש כאן לענ"ד תרומה נכבדת לבית המדרש בקיבוץ הסוגיות והנושאים יחד ובהצעתן בכלי נאה.
בהערות השוליים לפרק השביעי והאחרון מצאתי את המחברים מתכננים כרך נוסף של שו"ת בנושאי תכנון המשפחה על פי ההלכה. אני מאחל למחברים שיפוצו מעיינותיהם חוצה.
קצת פיקנטריה:
בהערת שולים 27 בעמ' 53 כתוב כך:
לעומת דברים אלה טען הגר"ש ווזנר זצ"ל כי נורות פלורוסנט נוטות דווקא להלבין מראות אוסרים, ודווקא משום כך ראה לפסוק כשיטת הרמב"ם [שיש לבדוק לאור היום "כדי שיראה עינו כמות שהיא"]. אולם כאשר בדקתי (ד"ב) עם תלמידים ותלמידות יותר מעשרים עדים, ברוב רובם של המקרים האור המלאכותי, כולל הלבן, הטעה את המראות לחומרה. כך גם על פי הניסיון של ידידי הרב יהודה גלעד. בין כה וכה נראה שהן מעוותות את צבע המראה, ויש לפסוק כרמב"ם "כדי שיראה עינו כמות שהיא".
ע"כ דבריהם.
אנו יודעים שמה שאנו מכנים צבע הינו גלי אור באורכי גל שונים. האור פוגע במשטח, חלק מאורכי הגל נבלעים במשטח וחלק חוזרים לעין שלנו ואנו מתרגמים זאת לצבעים. אין באמת דבר כזה הנקרא "צבע המראה כמות שהיא". אור הפלורוסנט מעוות את צבע המראה, אך גם קרני השמש מעוותת את צבע המראה. אפשר להחליט שהפסיקה במראות צריכה להיות בתנאים של אור השמש, אך הטענה שזה הצבע כמות שהוא אינה מובנת לי.
הספר הוא אסטטי מאד מבחינה חיצונית ונוח לקריאה, הן מבחינת סגנונו והן במראהו ועיצובו. מצאתי טעויות דפוס מעטות מאד (בפרק ד הערה 32 "לראייתו", צ"ל "לראייתה", ועוד אחת במבוא שאינני זוכר כעת).
עדכון:
בתגובות ברשתות החברתיות כתבו לי כך:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה