הופתעתי לקרוא את הדברים, שלענ"ד רחוקים מלתאר בצורה נכונה את מה שכתבתי בספרי או את ההבדלים בין הספרים, וסובלים מחוסר דיוק. אסתפק בתיקון של חמש טעויות בולטות:
1. טעות היא לומר שהגדרתי את התורה שבעל פה כ"כלים שבעזרתם חכמים יכולים לשפץ את התורה שבכתב". לתורה שבעל פה יש כמה חלקים, כפי שציין הרמב"ם שהלכתי בעקבותיו, ואף אחד מהם איננו 'שיפוץ' של התורה. יש חלק מן התורה שבעל פה שמטרתו למצוא את המקור בתורה המאפשר את התאמת התורה למציאות המשתנה, כשם שיש הלכות שהועברו במסורת ופירושים המקובלים לפסוקים.
2. הטענה שלחכמים יש סמכות כזאת מוצגת כאילו היא מסתמכת על הפסוקים בפרשת שופטים, בנוגע ל"כי יפלא דבר", ועל סמך טענה מוטעית זו, מוטחת בה ההאשמה שזה לא פשט הפסוקים. דא עקא, שטענה כזו כלל לא הועלתה. סמכות חכמים מוצגת כהמשך ההיסטוריה החל מפרשת שמיני שקראנו אתמול בוויכוח שבין אהרן ומשה, דרך פרשת פסח שני, ובהמשך, בימי הנביאים, כפי שהורחב בפרק הראשון.
3. בסקירה מתואר כאילו יש מחלוקת בין הרב אריאל לביני האם ניתנו בסיני שני קבצים או שלושה. כיוון ששנינו הולכים בשיטת הרמב"ם הרי שאין מחלוקת כזו בכלל. ברור שלפי הרמב"ם ניתנו שלושה קבצים - תורה שבכתב, פירושים המקובלים ממשה והלכה למשה מסיני, ואין שום מחלוקת בינינו בנושא.
4. החלוקה בין "מדרש יוצר" ל"מדרש מקיים" איננה של האקדמיה, אלא של ראשונים שרבים, שציטטתי רבים מהם בספר. רק המינוח הוא אקדמי. אי אפשר להתווכח עם זה שהרמב"ם מגדיר פירושים המקובלים ממשה כמדרש מקיים, ואי אפשר להתווכח עם זה שהרלב"ג אומר "שהם סמכו אלו הדברים האמיתיים המקובלים להם במצוות התורה לפסוקים ההם, להיותם כדמות רמז ואסמכתא לדברים ההם; לא שיהיה דעתם שיהיה מוצא אלו הדינין מאלו המקומות". אין הגדרה טובה יותר מזה למה שמכונה "מדרש מקיים".
5. למעלה מחצי מהספר שלי עוסק בנושאים שהרב אריאל אמור לעסוק בהם בע"ה בספריו הבאים, אבל הוא לא עסק בהם בשני הכרכים עד עתה.
אשמח אם הסקירה תתוקן לאור נקודות אלו ואחרות.
כמה הערות על דבריו.
1. לא כתבתי שהרב בזק הגדיר את התורה שבעל פה כ"כלים שבעזרתם וכו'", אלא שזו התפיסה של מטרת התורה שבעל פה כפי שהיא משתקפת בספרו. מכיוון שאולי הניסוח שלי אינו חד מספיק, הנה הדברים מנוסחים ע"י הרב בזק ב"אחרית דבר" של ספרו (עמ' 445):
החוט המרכזי השוזר את הנושאים שבהם עסקנו [...] הוא התפקיד האנושי המוטל על חכמי ישראל בכל הדורות בהרחבת התורה והתפתחותה. [..] הצבענו על כוחם של חכמים לשנות את ההלכה במגוון דרכים [...] כוחם של חכמים נבע מתוך אמונתם, ששינויים אלו הם מגמתה של התורה עצמה, וערכיה באים לידי ביטוי בעזרת תבונתם ושכלם של פוסקי ההלכה.2. ציטוט מעמ' 30 של הספר:
ואכן, בנאום המצוות, לפני מותו, משה מתווה את הדרך לעתיד, ומציין שאתגר זה [שאי אפשר לתת מערכת חוקים שתפרט את כל המצבים האפשריים ואת כל הפרטים] יהיה מופנה אל מערכות ההוראה והמשפט של עם ישראל: "כי יפלא ממך דבר למשפט [...]"3. את הסעיף הזה אני מודה שאינני מבין, וכנראה לא ירדתי לסוף דעתו של המחבר. אם מי מהקוראים יכול להסביר את הדברים, אודה לו.
הנחיה זו היא פועל יוצא של האמור לעיל: עתידים להיות מצבים שונים ומורכבים, שלא ניתן יהיה להכריע בהם על פי החומר הכתוב בלבד, ולכן יידרשו גופים מתאימים שיידעו לכוון אל רצון ה' במקרה הספציפי הנדון לפניהם. התורה שבכתב עצמה עומדת אפוא באופן ברור ומודגש על הצורך בתורה שבעל פה.
לפי דברי הרב בזק, משה רבינו קיבל בסיני קובץ חוקים כתורה שבעל פה שאין להם מקור בכתובים והם "הלכה למשה מסיני". הוא קיבל גם קובץ נוסף שהם "הפירושים המקובלים ממשה", שגם הם היו בעל פה. "הפירושים המקובלים ממשה" גם הם לא היה להם מקור בכתובים, שכן המדרשים המחברים אותם לפסוקים, לדברי הרב בזק, הם "מדרש מקיים" המוגדר כך: "ההלכה כבר היתה ידועה, ורק לאחר מכן הוסמכה על פסוק" (עמ' 92).
כלומר, היו שני קבצים, ששניהם לא הוסמכו על הכתובים, אבל באחד מהם יש אפשרות להסמיך אותו לכתובים ובשני לא.
אם אכן זו גישתו, היא לענ"ד קשה אף יותר להבנה מהגישה אותה הצגתי, כנראה בטעות.
4. אני מוכן לקבל את הביקורת של הרב בזק בסעיף הזה, אם כי עם המשפט "אי אפשר להתווכח עם זה שהרמב"ם מגדיר פירושים המקובלים ממשה כמדרש מקיים" כן ניתן להתווכח, והרב שמואל אריאל עושה זאת היטב. בנוסף, לא כתבתי שהחלוקה בין מדרש מקיים למדרש יוצר היא של האקדמיה, אלא שהיא פותחה ע"י האקדמיה, ולענ"ד זה תיאור נכון.
5. אני מסכים לחלוטין.
כך או כך, הקוראים מוזמנים לקרוא את הספר ולגבש דעה בעצמם עם מי הצדק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה