יום רביעי, 26 בדצמבר 2012

עוד על העבודה כמצווה

הנושא של החשיבות שהתורה וההלכה רואים בעבודתו של האדם מעסיקה אותי לא מעט. ראו כאן וכאן לרשימות נוספות בנושא.
לאחרונה האיר לי תלמיד חכם אחד את המקורות הבאים, שלענ"ד מוסיפים עוד התבוננות בנושא של חשיבות העבודה בהלכה.

הרמב"ם כותב (רמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה א):
האשה שהרשת את בעלה אחר הנישואין שימנע עונתה הרי זה מותר, במה דברים אמורים בשהיו לו בנים שכבר קיים מצות פריה ורביה אבל אם לא קיים חייב לבעול בכל עונה עד שיהיו לו בנים מפני שהיא מצות עשה של תורה שנ' פרו ורבו. 
על האדם שלא קיים מצוות פרו ורבו לדאוג ולקיים יחסי אישות בכל עונה. אך מהו "כל עונה"?
זה תלוי במקצועו של האדם (רמב"ם הלכות אישות פרק יד הלכה א):
עונה האמורה בתורה, לכל איש ואיש כפי כחו וכפי מלאכתו, כיצד בני אדם הבריאים הרכים והענוגים שאין להם מלאכה שמכשלת כחן אלא אוכלין ושותין ויושבין בבתיהן עונתן בכל לילה. הפועלין כגון החייטין והאורגין והבונים וכיוצא בהן, אם היתה מלאכתן בעיר עונתן פעמים בשבת, ואם היתה מלאכתן בעיר אחרת עונתן פעם אחת בשבת, החמרים פעם אחת בשבת, והגמלים אחת לשלשים יום, והמלחין אחת לששה חדשים, תלמידי חכמים עונתן פעם אחת בשבת מפני שתלמוד תורה מתיש כחן ודרך תלמידי חכמים לשמש מטתן מלילי שבת ללילי שבת. 
כלומר, אדם שעובד כמלח מחויב בכל עונה לבעול, כל עוד לא קיים מצות פריה ורביה, אך כל עונה שלו היא אחת לחצי שנה. לעומת זאת, גם אדם שעובד כחייט מחויב לבעול בכל עונה, אך העונה שלו היא פעמיים בשבוע.
לא מצינו בשום מקום שחז"ל ימליצו או ידרשו מהאדם לא להיות מלח או גמל, כדי שלא לבטל את מצוות פרו ורבו.

הנה עוד דוגמא למקום בו חז"ל נתנו משמעות הלכתית לעבודה שאדם בחר לעבוד בה, על פני קיום מצוות אחרות. 

7 תגובות:

טוביה בר אילן אמר/ה...

שו"ת אגרות משה חלק אה"ע ג סימן כח

והנה מפורש ברמב"ם ריש פט"ו מאישות ובש"ע סימן ע"ו סעיף ו' דבלא קיים פו"ר חייב לבעול בכל עונה עד שיהיו לו בנים שמשמע מזה כל אחד לפי עונתו שלכאורה תמוה מאי טעמא לא יתחייבו כל אדם לבעול בכל יום כטיילין, אם לא יחלש מזה הרבה להיות חולה דודאי בשביל חלישות קצת לא מסתבר שיפטר אדם מן המצות ומ"ש מצוה זה דפו"ר, וכ"ש הזמנים שנתנו בשביל פרנסה מ"ט לא יתחייב להניח פרנסת גמל וספן ויבקש פרנסה אחרת שיהיה לו זמן לבעול יותר פעמים. וצריך לומר דכיון דבביאה אחת שאחר ביאה הראשונה הרי יש כבר המציאות להתעבר מצד הטבע ובהכרח כשלא נתעברה הוא כן רצון השי"ת מטעמיו הכמוסים שלא תתעבר עתה וא"כ לא יועיל מה שיבעול עוד ביאה, ואף שודאי אפשר שאינו זוכה לבנים אלא בטירחא יתירא כמו דחזינן במזונות שאחד זוכה למזונות מרובין בטירחא קטנה ובזמן מועט ואחד אינו זוכה אף למועטין אלא בטירחא גדולה ובזמן רב, מ"מ לא שייך זה אלא בעונות המחויבות שקבעו חכמים ולא אפשר שנגזר עליו שיבעול יותר ממה שחייבוהו אלא רק בהעונות שחייבוהו חכמים יש שנגזר עליו לזכות לבנים תיכף בביאה הראשונה שאחר ביאה ראשונה דבתולה ויש שנגזר עליו דוקא רק אחר הרבה עונות, שלכן לא שייך לחייבו אלא שבעונות המחוייבות יבעול בכל עונה ולא תוכל למחול.

RavTzair אמר/ה...

יפה מאד. יישר כח.

תתן אמת אמר/ה...

ע"ע בהעמק שאלה (כרגע אינני מוצא את מקורו, אלא רק ציטוט) - “עיקר מצות פו"ר הוא שיתנהג מנהג אישות בשביל זה, ממילא אינו חייב לבעול אלא בעונה השייך לאישות".
כמדומני שכוונתו היא שמצוות עונה מוגדרת ע"פ מעשי האדם, דהיינו להתתנהג "נורמלי" לאדם במצבך. ולכן יש הבדל בין התנהגות מלח לחייט וכד'.
לפיכך, לגבי שאלתך העקרונית, אכן אדם לא מחויב לשנות את מקצועו (גם בזה אינני בטוח כשזה מגיע למצבים קיצוניים, אך ודאי שזה נכון במצבים רגילים), אך הסיבה לכך איננה העדיפות של עבודה על פו"ר, אלא שמצוות פו"ר מוגדרת עפ"ז (ולא כמנח"ח שחקר אם המצוה היא במעשה או בתוצאה לדוג').

מ.ק. אמר/ה...

בטור (או"ח סי' רמ, מובא בספר משכן ישראל עמ' יב, כב ולד ע"ש) כתב ששיעור העונה מבוסס על הערכת חז"ל "שהיא מתפייסת בכך". לפי זה, התלות בין מצות עונה למצות פו"ר מעניינת עוד יותר, שהרי שיעור החיוב בפו"ר הוא לפי העונה המחוייבת (גם אם היום יש להם כוח, אלא שסתם לא 'בא להם'), ויוצא שעניין החיוב של מצות פו"ר הוא להביא ילדים מתוך חיבור אישות (כפי שהביא 'תתן אמת' מהנצי"ב), ויש לדון לפ"ז על קיום המצוה ע"י פילגש (ועי' היטב רא"ש כתובות פ"א סי' יב, ותוס' הרא"ש שם ז: ד"ה אשר קידשנו).

שלמה אמר/ה...

יש מקרים שהמשמעות ההלכתית של העבודה (או חוסר העבודה) שאדם בחר בה- פוסלת אותו לעדות. רועה פסול לעדות; וכן משחק בקוביה שאינו עוסק בישובו של עולם.

ספציפית לגבי מצות עונה, הדגש איננו על פרנסתו של האדם והצדקתה, אלא על כורח: אדם שחוזר הביתה רק פעם בכמה חודשים, גם עונתו היא בהתאם, מכיוון שאין אפשרות אחרת.

היום בוודאי שאסור לאדם ללכת ללמוד תורה ולחזור לאשתו רק בערב יום כיפור מדי שנה....

RavTzair אמר/ה...

שלמה,
שים לב, נושא הפוסט אינו מצות עונה, אלא מצוות פו"ר.
לגבי משחק בקוביא - לפי הרמב"ם הוא פסול לעדות בדיוק בגלל שהוא בטל מלעבוד. ראה דברי הרב ליכטנשטיין ב"באור פנים יהלכון" עמ' 30.

RavTzair אמר/ה...

המקור לדברי תתן-אמת (באדיבות תלמיד חכם אחד ממכריי): העמק שאלה קסה, א.