יום רביעי, 22 בדצמבר 2010

שינויים בבית הכנסת

כבר כתבתי לא מזמן על כך ששהיתי בחו"ל בקהילה יהודית מאד חמה שחנכה בית כנסת חדש לאחרונה - נתון שמיקד אותי לשים לב לכל תופעה שהיא שונה מבתי הכנסיות בארץ.
בבית הכנסת בו התפללתי, המחיצה בין עזרת הנשים לעזרת הגברים עברה באמצע אולם התפילה וחצתה אותו ממערב למזרח. המחיצה מתחילה בכותל המערבי, עוברת במרכז בית הכנסת עד הבימה, בבימה המחיצה שוברת שמאלה לכיוון צפון ואז שוב ממשיכה לכיוון מזרח. המחיצה איננה מגיעה עד הקיר המזרחי בו נמצא ארון הקודש, אלא נעצרת כמטר לפני הדוכן.
תופעה זו של הצבת המחיצה במרכז בית הכנסת היא לדעתי תופעה די שכיחה בארה"ב בקהילות דתיות-לאומיות. אני זוכר שלפני קרוב לעשר שנים ביקרתי בבית כנסת ישן בניו-יורק, בו היתה עזרת נשים בגלריה, והציבור הצעיר שהשתלט על בית הכנסת המזדקן, הציב מחיצה לאורך בית הכנסת ובעצם הפך חצי מעזרת הגברים להיות עזרת נשים.
התופעה הזו באה לבטא את השויון בין המינים, והיא סוג של נסיון של "ללכת עם ולהרגיש בלי".

כדי לקבע את ה"מנהג" החדש הזה בהצבת המחיצה באמצע אולם התפילה, בבית הכנסת בו הייתי נאלצו לשנות מנהגי בית כנסת שהיו מקובלים בקרב קהילות אשכנז זה כמה מאות שנים.
לדוגמא:
- הצבת הבימה במרכז האולם: מכיוון שהבימה היא זו שגורמת למחיצה לסטות ולא להיות באמצע, הזיזו את הבימה קדימה לעבר ארון הקודש כדי שברוב אורכה תהיה המחיצה באמצע (אני יודע שאפשר גם אחרת, אך כך היה למעשה ונראה לי שגם מבחינה אסטתית קשה לעשות אחרת).
- בבתי כנסת אשכנזים נוהגים שיש מושבים בין הבימה לארון הקודש. בבית כנסת זה מכיוון שהעבירו את הבימה קדימה לא היתה אפשרות להושיב אנשים במקום זה.

עם זאת, המחשבה שהעסיקה אותי הכי הרבה זה מדוע אנחנו לא רואים תופעה כזאת בארץ. אז אמנם, פה ושם אפשר למצוא בתי כנסיות בארץ שהמחיצה עוברת לאורך בית הכנסת, אבל זה יחסית נדיר מאד.

אני חשבתי על שתי תשובות לשאלה שהעסיקה אותי:
א. ככלל, הציבור הדתי בארץ הוא שמרני יותר מאשר הציבור בארה"ב. אינני יודע לומר בודאות מדוע זה כך, אך יכול להיות שזה קשור בכך שהחינוך היהודי והדתי בארץ חזקים בהרבה מהחינוך היהודי והדתי בחו"ל.
ב. הבלוג הזה ידע להעביר לא מעט ביקורת על הציבור המכונה חרד"לניקים בארץ, והפעם צריך גם להגיד עליהם מילה טובה. הגוון החרד"לי כמעט ולא קיים בארה"ב. מי שמתחזק מבחינה דתית, איננו מתחבר לקו "מרכז הרב" אלא קונה כובע שחור. בארץ, מכיוון שהציבור הדתי-לאומי והחרד"לי עדיין מתפקדים כציבור אחד, יש הרבה יותר זהירות בכל מה שקשור לשינויים במרחב הציבורי של קיום המצוות. בארה"ב, שאין את שומרי הסף החרד"לים, יתחוללו כל מיני שינויים כמו שתיארנו.

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

שם השולח: מישקה תאריך: 22/12/10, 21:16:00
אולי אחת הסיבות שלא רואים תופעה כזו בארץ, היא עניינית הרבה יותר, וקשורה לנתונים הבאים:
א. אוכלוסיות הגברים והנשים זהות סך הכל בגודלן.
ב. בקהילה דתית ממוצעת, עזרת הגברים משמשת את ציבור הגברים 21 פעמים בשבוע או יותר, ואת ציבור הנשים היא משרתת בערך פעמיים.
ג. רק קהילה אמידה מאד יכולה להרשות לעצמה לבנות בית כנסת שהוא למעשה כפול פי שניים בשטחו, כדי לקיים בו עזרת נשים וגברים בעלות גודל זהה זו לצד זו.
ד. האלטרנטיבה, שהיא להרחיב את עזרת הנשים על חשבון צפיפות עזרת הגברים (וזו האופציה היחידה הזמינה בתשעים אחוז מהקהילות), הינה חסרת הצדקה אמיתית לאור האמור בסעיף ב'.
ה. למעשה ישנה אפשרות נוספת לבצע את המודל המדובר, והיא לתכנן את חלל בית הכנסת באופן א-סימטרי, ולשים את המחיצה בחלוקה של שליש - שני שליש, ולמקם את הבימה והעמוד לא על הציר החוצה את מרכז בית הכנסת (כפי שהוא ב99% מבתי הכנסת בעולם) אלא בצד, צמוד למחיצה. אלא שמובן מאליו כי גם לאי יישום אופציה שכזו ישנן סיבות ענייניות טובות למדי, מלבד שגם היא חסרת הצדקה בפועל לאור האמור סעיף ב'.

מה שכן אפשר לעשות, ואכן ראיתי זאת בכמה ובכמה בתי כנסת בארץ, היא שעזרת הנשים, יהא גודלה אשר יהא וללא שום קשר למיקום הבימה שבעמוד, תמוקם לא בפאתי בית הכנסת אלא לאורכו, מצד ימין או שמאל או שניהם גם יחד.

שם השולח: אבי קדיש (האתר שלי) תאריך: 23/12/10, 08:11:13
"ללכת עם ולהרגיש בלי" זה מצחיק אבל לא נכון. הצעתי את זה בדיוק במאמרי "הקהילה היהודית הפתוחה" במקור ראשון לפני כמה שנים יחד עם הסבר פשוט: ללא שום קשר לשאלת חובת האשה בתפילות הקבע, יש כאן מסר לא של הלכה אלא בעיקר של דרך ארץ: לבנות מחיצה כזו באמצע אומרת לנשים שכאשר הן באות לתפילת הציבור הן באמת נחשבות לחלק מהציבור וגם מרגישות כך. ובמיוחד בשביל מניין שמיועד גם למשפחות מחוץ למגזר הדתי, מדובר על תחושה קריטית.

כי בדרך כלל, כשמשווים את עזרת הנשים בארה"ב למה שיש בארץ, ההבדל הבולט שבחו"ל עזרת הנשים מכובדת! היא גדולה ונעימה וקרובה. ואפשר לראות ממנה את הכל. עזרת הנשים היא חלק חשוב ומרכזי בתכנון בניית בית הכנסת. כאן בארץ ברוב רובם של בתי הכנסת הרגילים בערים בעדות השונות, עזרת הנשים קטנה מדי, רחוקה מדי, ובדרך כלל יש וילון שמכסה את כל המרחב גם עם מדובר על קומה ב'. עזרת הנשים בערי ישראל היא כמעט תמיד תוספת זניחה שלא משקיעים בה מחשבה או כסף, ולא דואגים כלל שהנשים תרגשנה חלק מהציבור כשהן באות להתפלל.

עוד פרטים תכניים: המקור לכל המודל הזה הוא בית הכסנת HIR של הרב אבי וייס בריברדייל. שם ובבתי כנסת דומים שנבנו ע"פ אותו מודל הבימה היא דווקא באמצע בית הכנסת ממש, והישיבה מסביב. אפשר לעלות לבימה האמצעית גם מימין וגם משמאל. כך שלא צריך לוותר על מנהגי אשכנז.

נקודה סוציולוגית: תופעת החרד"ל קיים בארה"ב ובגדול. אלא ששם זה נקרא "כובע שחור" (כלומר חרדים מתונים). רק הלבוש שונה, ויש גם הבדל לגבי הלל ביום העצמאות. אבל חוץ מהדברים החיצוניים האלה, המנטליות ואורח החיים הo בדיוק אותו דבר!

שם השולח: Benny (האתר שלי) תאריך: 23/12/10, 20:17:17
לתועלת הקוראים, המאמר אליו מפנה הרב אבי קדיש נמצא באתר שלו: https://sites.google.com/site/kadish67/torah-kehillah-he

הרב אבי,
בשביל הדיון ההלכתי-תאורטי יש לעיין אם הבימה בHIR נמצא במרכז בית הכנסת או שמא הוא נמצא בצד שמאל של בית הכנסת.
לעצם העניין, הדרך כלל איכות המחיצה ואיך נראה עזרת הנשים הוא פונקציה של תקציב. כשיש תקציב, אפשר לבנות עזרת נשים מכובדת עם מחיצה המאפשרת ראות, ואין צורך שהמחיצה תהיה במרכז האולם. כשאין תקציב זה לא עוזר שהמחיצה היא במרכז, כי גם ככה זה לא אסטטי והנשים מרגישות שהן יושבות מאחורי איזה סמרטוט (אני כותב מנקודת מבטי, כגבר, כמובן).

בקהילות בהם ביקרתי בשנים האחרונות, הקהילות היו נעדרות black hats לחלוטין (חוץ מהרב). ההבנה שלי, שאינני יודע אם היא נכונה, שאותם מתחרדים מתגבשים לקהילות שהן חרדיות יותר. לעומת זאת, בארץ יש עדיין בערים ערבוב של חרד"לים ודת"לים שגרים ומתפללים יחד.


שם השולח: אלחנן תאריך: 23/12/10, 21:26:40
יש מושג של דתיים *לאומיים* בחו"ל? אני ממש לא מכיר, אבל חשבתי שהחלוקה היא ל- modern / ultra orthodox

(גם בארץ המושג דת"ל קצת משונה לפעמים)