יום חמישי, 14 בינואר 2010

אור החיים לפרשת וארא

"ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אתתי ואת מופתי בארץ מצרים. ולא ישמע אלכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאתי את עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדלים."
קשה אחר שאמר 'ואני אקשה' מה מקום לומר 'ולא ישמע'. עוד צריך לדעת מה נתינת יד זו חדשה שאינה בכלל אותות ומופתים האמורים למעלה בהקשאת לבו. עוד יש לדקדק בכתוב. אכן כוונת הכתוב הוא בתחלה 'ואני אקשה וגו' והרביתי' ומודיע עוד שאחר שירבה מופתים יוסיף פרעה הרשע על חטאתו פשע ולא ירצה לשמוע השליחות עוד מכם כשאשלח אתכם אליו, וכן היה דכתיב 'אל תוסף ראות פני' וגו', ומודיע ה' למשה כי בעשותו כן אז הוא גבולו, כי תכף ומיד יתן ה' ידו פירוש מכת בכורות, על דרך אומרו 'וחרבו שלופה בידו'.


האור החיים שואל על הפסוק דלעיל שהוא לא מובן לחלוטין. אחרי שהקב"ה אמר "ואני אקשה את לב פרעה" מה טעם לומר "ולא ישמע אליכם פרעה"? ומה פירוש "ונתתי את ידי"? האם זה שונה מ"והרביתי את אתתי ואת מופתי בארץ מצרים"?
האור החיים מחדש חידוש גדול בתירוצו. לדבריו מתואר כאן תהליך. בהתחלה יהיה "ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אתתי ואת מופתי בארץ מצרים". כלומר, הקב"ה יקשה את לב פרעה וירבה את אותותיו, שהם המכות, במצרים. לאחר מכן יבוא זמן ש"לא ישמע אליכם פרעה", שפרעה יאמר שהוא לא מוכן לשמוע אתכם יותר "אל תוסף ראות פני". כשזמן זה יבוא יתקיים "ונתתי את ידי במצרים" – יבוא מכת מכורות, ולאחר מכן "והוצאתי את צבאתי וכו'".
לפי פירוש מחודש זה, פרעה הוא זה שהביא על עצמו את מכת בכורות. כל עוד פרעה לא היה אומר "אל תוסף ראות פני", אינני מוכן לשמוע אתכם יותר, לא היה מגיע השלב של "ונתתי את ידי במצרים".

אין תגובות: