יום שלישי, 7 באוקטובר 2008

התרת קללות

בקרב קהילות ספרדיות רבות בארץ נהוג שבערב יום הכיפורים עורכים "התרת קללות", בחלק מהקהילות אף עורכים התרה זו בערב ראש השנה. בין היתר אומרים את המשפטים הבאים (לינק):
וְעוד אֲנַחְנוּ מוסְרִים מודָעָא לִפְנֵיכֶם רַבּותֵינוּ. שֶׁכָּל מַחֲשָׁבָה רָעָה וְהִרְהוּר רַע וּרְעוּתָא דְלִבָּא. אִם יַעֲלֶה בְּלִבֵּנוּ וּמחֵנוּ וּבִפְרָט בְּעֵת הַתְּפִלָּה. וְתַלְמוּד תּורָה. בְּאֵיזֶה צַד וְאפֶן שֶׁאֵינו לִכְבוד וּרְצון הַבּורֵא יִתְבָּרַךְ. מֵעַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מְבַטְּלִים אותָן מַחֲשָׁבות וְהִרְהוּרִים רָעִים וּרְעוּתָא דְלִבָּא שֶׁהֵם נֶגֶד רְצון קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. בִּטּוּל גָּמוּר כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר. וּמִכָּל שֶׁכֵּן אִם נְדַבֵּר אֵיזֶה דִּבּוּר רַע וְאָסוּר, מֵעַכְשָׁו יִהְיוּ הַכּל בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים. וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְבָאֲרִים וּמְפָרְשִׁים בָּאֵר הֵיטֵב. וַאֲנַחְנוּ מְגַלִּים דַּעְתֵּנוּ וּרְצונֵנוּ בְּכָל לִבֵּנוּ כִּי רְצונֵנוּ וּמַאֲוָיֵנוּ וְכַוָּנָתֵנוּ לַעֲבד אֶת בּורְאֵנוּ.
בכל שנה אני מתקשה להבין כיצד ניתן בכלל לומר נוסח כזה. האם באמת החיד"א סבר שאדם יכול לבטל להבא כל מחשבה רעה ודיבור רע ואסור?

אם למישהו יש תובנה היכולה לקרב את הדבר לליבי, אשמח לשמוע.

אין תגובות: