יום רביעי, 24 בספטמבר 2008

מדרש לפרשת נצבים

ד"א רבנן אמרי: הטיפש הזה נכנס לבית הכנסת ורואה אותן עוסקים בתורה והוא אומר להן: היאך אדם למד תורה תחלה? אומרים לו: תחלה קורא במגילה ואח"כ בספר ואח"כ בנביאים ואח"כ בכתובים. משהוא גומר את המקרא שונה את התלמוד ואח"כ בהלכות ואח"כ באגדות, כיון ששומע כך אומר בלבו: אימתי אני למד כל זאת? וחוזר מן השער. הוי "בשער לא יפתח פיהו". א"ר ינאי: למה"ד - לככר שהיה תלוי באויר. טיפש אומר: מי יוכל להביאו? ופקח או': לא אחד תלה אותו? מביא סולם או קנה ומוריד אותו. כך כל מי שהוא טיפש אומר: אימתי אקרא כל התורה? ומי שהוא פיקח - מהו עושה? שונה פרק אחד בכל יום ויום עד שמסיים כל התורה כולה. אמר הקדוש ב"ה: "לא נפלאת היא", ואם נפלאת היא - "ממך" - שאין אתה עסוק בה הוי "כי המצוה הזאת":

המדרש מציג זה מול זה דמות של טיפש ודמות של פיקח. הטיפש מסתכל על התורה ומסיק שלא ניתן ללמוד את כולה, לעומתו הפיקח מסיק שיש להתחיל ללומדה אט אט ובסוף הוא יספיק ללמוד את כולה. המדרש ממשיל זאת למצב שהיה ככר תלוי באויר, הטיפש מסיק שלא ניתן להגיע אליה והפיקח לעומת זאת מביא סולם ומגיע אליה.

מה הנמשל של הסולם במשל?

נראה די פשוט שהסולם זה תהליך הלמידה, כלומר ההתקדמות שלב אחר שלב בסולם נמשלת להתקדמות של פרק בכל יום ויום. עצם הרעיון להביא את הסולם נמשלה לרעיון להתחיל בלימוד על אף שהמטרה הנכספת נראית בלתי אפשרית להשגה.

המדרש בא להוציא ממחשבה שהטיפש בעצם צודק. הרי התורה רחבה מני ארץ ועמוקה מני ים, מה יעזור ללמוד פרק אחד בכל יום, זה הרי כמו לנסות ליבש את הים על ידי הוצאת דלי מים ביום. המדרש בא ללמד אותנו מה פירוש הביטוי "בפיך ובלבבך לעשותו" - אם המטרה היא מספיק חשובה בעיניו, האדם ימצא בפיו ובלבו את הדרך להגיע אליה. ניתן לומר שהטיפש איננו טיפש בגלל שהוא סובר שהתורה היא לא ברת השגה, אלא הוא טיפש משום שלימוד התורה כולה איננה מטרה מספיק חשובה בעיניו כדי שהוא ימצא את הדרך לכבוש אותה.

אין תגובות: