יום שלישי, 29 בינואר 2008

תרבות תורנית במילואים - תגובה לרב ד"ר דרור פיקסלר

הרב ד"ר דרור פיקסלר פרסם בכתב העת "צהר" האחרון (ל"א) מאמר (לינק) בנושא "פעילות תרבות במהלך שירותי מילואים". במאמר הוא קורה לרבנים שמשרתים כלוחמים במילואים לארגן אירועי תרבות עבור היחידות שלהם ובכך לחבר את הציבור שאיתם נפגשים במילואים: דתיים, מסורתיים וחילוניים לתורה ולארץ ישראל. הוא גם מציע שיוקם מאגר ובו פעילויות תרבות שונות שאפשר לקיים בגזרות השונות שיהיו בעלי אופי תורני חינוכי. להלן מקצת מדבריו:
על מנת להסביר את כוונתי אבקש להציג את המודל שבנינו בפלוגת המילואים בה אני משרת. בכל תעסוקה מבצעית מוגדר תמיד צוות משימות שבאחריות הגדוד והפלוגה ליצוק תכנים לפעילותו... כששרתנו בשנת תשס"ג בכרמי צור, עשינו סיור במערת המכפלה ובחברון עם ליווי של אחד מהמתיישבים שם. קשה לתאר את הרושם העצום שנוצר בשבוע הראשון שעשינו את הסיור, וראיה לכך הייתה שבשבוע השני לא היה מקום באוטובוס לכל מי שרצה לצאת.
ברצוני להעיר ואולי לחדש שבנושא הכנסת תכני תרבות תורנית למסגרות מילואים הוא הרבה יותר פשוט ממה שמתאר הרב ד' פיקסלר. במילואים האחרונים שלי עיקר הפעילות שלנו היה סיורים על גדר ההפרדה. יום אחד עובר אחראי המשימות בחדרים ומודיע שבעוד חצי שעה יתקיים הרצאה בנושא "זוגיות במילואים". אני ושאר החיילים שלא היו אז במשמרת הגיעו לחדר האוכל כדי לשמוע את ההרצאה. כשנכנסתי לחדר האוכל פגשתי באדם שהיה מוכר לי קצת מהעבר. הוא סיפר לי שהוא היום הרב של החטמ"ר ובין השאר הוא מארגן הרצאות לחיילי מילואים. בהתחלה התאכזבתי כי חשבתי שצפוי הרצאה מפי מישהו מתחום הפסיכולוגיה ועתה התברר לי שזה מישהו כנראה מהתחום הרבני אך מכיוון שהכרתי את אותו רב צבאי כ"אחד משלנו" ניחמתי את עצמי שמן הסתם הוא מבין עניין והמרצה יהיה מעניין בכל מקרה. כמה התאכזבתי כשהגיע המרצה: אדם לבוש שחורים שניחם אותנו בכך שהוא לא באמת חרדי – הוא רק חוזר בתשובה, והוא היה בצבא כמו כולכם. הוא אמנם דיבר בנושא זוגיות אך הניסיון הרלוונטי היחיד שהיה לו בנושא זה שהוא נשוי כמה שנים (בערך חצי מהזמן שאני נשוי). האברך החביב התחיל להסביר שכל (!) הבעיות בזוגיות בימינו נובעות מזה שהתפקידים בבית התבלבלו: תפקיד הבעל להיות שר החוץ ותפקיד האשה להיות שרת הפנים. כל שינוי מהתפקידים הללו, לדעתו, עשוי להוביל לבעיות בזוגיות. בשלב זה קמו ועזבו את החדר בערך מחצית מהנוכחים. האמת, שהתפלאתי מאד שהחצי השני נשארו במקומותיהם עד לסיום ההרצאה (חלקם, אמנם רק כדי לא להעליב אותו).
אני כשלעצמי למדתי הרבה מההרצאה הזו: למדתי שהאיש הממוצע, חבריי ליחידה, מעוניינים לשמוע הרצאות גם אם זה בא על חשבון זמן השינה שלהם. למדתי שהם מוכנים להקשיב גם לאדם הלבוש בלבוש חרדי, כל עוד הוא לא יאמר דברים שלדעתם הם שטויות.
חוץ מזה נעלבתי קשות. נעלבתי שהיהדות מוצגת בצורה כל כך שטחית, אני בטוח שאני הייתי יכול לתת הרצאה הרבה יותר טובה. נעלבתי מזה שכשאני מספר לחבריי החילוניים ליחידה על ספר טוב שקראתי או על שיעור טוב ששמעתי, הם חושבים שמן הסתם הרמה של אותו ספר או שיעור הוא בערך כמו רמת ההרצאה הזו.
אבל הדבר שהכי חרה לי זה שהבסיס שהיינו בו היה במרחק יריקה מאחת מישיבות ההסדר הגדולות בארץ ומדי יום עברו במחסום הצמוד לבסיס גדולי הרבנים וטובי המרצים במגזר שלנו. אבל רב החטמ"ר שמכיר את הישיבה הזו היטב בכל זאת הביא את אותו אברך ולא מישהו שיכל באמת לתת הרצאה טובה. אני מניח שהאשמה לא תלויה רק בו. אם גוף כמו צוהר היה מתארגן ופונה לרבנות הצבאית עם רשימה של מרצים שמוכנים לבוא לבסיסי צה"ל (ואני בטוח שצה"ל גם יודע לשלם על כך), אז רב החטמ"ר לא היה חושב פעמיים את מי להביא. אבל כל עוד שאין לו רשימה כזו, ורצון שלו להביא מרצה טוב כרוך בטלפונים ורדיפות אחרי רבנים "משלנו", אז הוא מעדיף לקחת את האברך היקר ולחסוך מעצמו זמן ועגמת נפש.
זה, לדעתי, הכיוון שצהר צריכים להתקדם בו על מנת להפיץ תורה בקרב חיילי המילואים - וזה הרבה הרבה יותר פשוט מההצעה המבורכת של הרב ד' פיקסלר.

אין תגובות: