בפעם הקודמת כתבנו אודות לבוש הרב. יהיה זה נכון לעסוק כעת בנושא קרוב מאד והוא גידול הזקן. נזכיר שוב שהכלל המנחה אותנו הוא שהרב איננו מחויב ביותר מצוות מאשר כל אדם אחר.
כשכתבנו אודות הלבוש הסקנו כי אחד הגורמים הקובעים בעניין לבוש הרב קשור לאופן שהציבור מצפה שהרב יתלבש. אין ספק שגידול הזקן קשור גם הוא לתפיסה של הציבור. עם זאת, כאן עלינו להעמיק ולחקור האם אין בתפיסה הציבורית גם שורש אמיתי. כדברים הללו אנו מוצאים באחת מאגרותיו של הרבי מליובביץ' זצ"ל (קישור):
"בשיחתי עם אחד אשר ביקר אצלי... שאלתיו (בהקדמת - בקשה שיענה מסיח לפי תומו בלי כוונה): מהי הסיבה כשמציירים פני משה רבינו או אהרון הכהן, הן מבני ישראל והן להבדיל מאומות העולם - מציירים דוקא בזקן גדול. ואם בנוגע לאהרן מסתמכים על הכתוב בתהלים שזקן אהרן יורד ע"פ מדותיו, למה כן מציירים בנוגע למשה רבנו, והרי הוא קבל תורה מסיני, וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתנו למשה מסיני, והרי כח דהיתירא עדיף.
ובהיותו איש ישר, ענני, שגם בדעתו כשמצייר לעצמו ולא רק דמשה רבינו אלא אפילו למי שהוא בדורות אחריו שומר תומ"צ, פשוט בעיניו שהי' לו זקן יורד ע"פ מדותיו מבלי שנגע בו כלל וכלל."
אני לא בטוח מדוע הרבי הדגיש שיש לענות על שאלתו כמסיח לפי תומו ובלא כוונה, אולי הוא חש בחולשה שיש בטענתו. שכן גם אילו היו מבקשים ממני לצייר את דמותו של גליליאו גליליי הייתי מצייר אותו עם זקן. למען האמת גם אם היו מבקשים ממני לצייר את אייזיק ניוטון הייתי מצייר אותו עם פנים מזוקנות – על אף שבפועל הוא היה מגולח למשעי. את הבחירה שלי בציור הייתי עושה, לא על פי יראת השמיים של מושא הציור, אלא של התקופה בה הוא חי.
הרבה פעמים אנחנו מעלים בדעתנו שמן הסתם פלוני נראה כך וכך, אך בפועל הוא נראה אחרת לגמרי ממה שחשבנו. כמאמר מוסגר אומר שאחרי ששמעתי שהגאון הסטייפלר, בעל ה"קהילות יעקב", המליץ ללמוד את הספר "מטה דן - כוזרי שני", התחבטתי: האם ידע הסטייפלר כיצד נראה מחבר הספר, הרב דוד ניטו, כשהוא המליץ ללמדו? ובמידה שלא, האם הוא היה משנה את המלצתו אילו ידע?
כך או כך, אחרי שכתב רבי משה סופר, בעל החתם סופר את הדברים הבאים (קישור – תודה ל"בין דין לדין" על ההפניה):
"ומה שרמז לספרי מקובלים שכ' שלא להושיט ידי' בדקני כלל אין לי עסק בנסתרות אבל מהם ומהמונם הותרה הרצועה לגמרי בכל ארץ אטליה שכל חכמיה מגולחי זקן ונתלים באילן גדול ר' מנחם עזריה בעל עשרה מאמרות אבי המקובלים שהוא היה מגלח מבלי השאיר שערה אחת וכן העיד עליו היש"ר מקאנדי' באילים שלו והיה אומר שעל פי חכמי המקובלים אין ח"ל ראויה לכך ומה אאריך במה שאין לי יד ושם בו"
קשה לומר שיש חיוב לגדל זקן, ואפילו לומר שזו מידת חסידות זה כבר לא פשוט.
בעיני, דווקא דברי הרב קוק (קישור), באגרת לרב ד"ר סיני שיפר שחיבר ספר שיוצא חוצץ כנגד מחבר אחר שכתב שאסור לגלח את הזקן (גם שלא בתער), מסכמים באופן המושלם ביותר את עניין גידול הזקן:
"ומכל מקום ראוי להודות, שהחוש הישראלי ביופי מסכים לגידול הזקן, ומתוך כך הוא מנהג כשר במקום שנהגו להחמיר, וראוי להקרא "מצוה קלה" כערקתא דמסאנא" (= ערקתא דמסאנא בתרגומו הפשוט זה שרוך הנעל, הכוונה למנהג פשוט שנהגו בו ישראל מבלי שיש לו איזה שהוא מקור, כגון דרך קשירת הנעליים, אך בכל זאת יתכן ויש לו חשיבות מסוימת בעיקר בשעת שמד).
כלומר, עניין גידול הזקן הוא בעיקר מפני איזה שהוא יופי ש"החוש הישראלי" מוצא בה. בכל זאת, תודו שקצת קשה לדמיין את הוד דמותו של הרב קוק ללא זקן לפניו.
אולי ראוי לסיים את דברינו אלה עם ציטוט אחר מדברי הרב קוק על כך שניתן למצוא את החיבור לתורה גם בגילוח הזקן בדרכים המותרות (לנבוכי הדור פרק יד):
"אמנם כדי שלא להתהלך בעקיפין עם רוח הזמן, כבר נמצאו פתחים של היתר להקישוט על ידי העברת הזקן, בסם, במלקט, ברהיטני במספרים וכיוצא בזה. ויש דרכים שפועל עלינו ביותר רחש קדושה ורוממות אמונה לתורתינו הקדושה, בהיותינו סובבים את המעשה שנחמוד על ידי דרכים מסובבים מבלי עבור על דברי תורת ה', להטביע גם כן את רוממות ערך התורה, שהיא יכולה לכלול בקרבה שרשים נשגבים כל כך, עד שמה שנראה לנו לדבר שכבר עבר, עם כל זה הננו מוזהרים מבלי לעבור על דבריה מפני הקדושה האלהית שיש בה, וההשפעה של התמימות והתקדשות המעשים והמדות שפועלת עלינו, בהיותינו חשים שאנחנו שלמים עם שמירת כל חוקיה."
כלומר, לפעמים דווקא גילוח הזקן תוך כדי שמירה על התרחקות מהדרכים שהתורה אסרה להשתמש בהם יש בה כדי להזכיר לאדם את חשיבותה של התורה.
