מחלוקות בין רבנים

לפני קצת יותר משבועיים התקיים בירושלים כנס הקיץ של ארגון רבני צהר. מראש תכננתי להשתתף רק במושב אחד, ובסוף יצא שהקפיצו אותי ולא יכלתי להשאר אפילו עד לסופו של אותו מושב. המושב המדובר היה מושב סגור לרבנים שבו התקיים מעין דיון פתוח, בהנחיית הרב אלישע אבינר ראש כולל בישיבת "ברכת משה" במעלה אדומים ורב קהילה ותיק במקום. הנושא היה המחלוקות בין הרבנים בציבור הציוני-דתי. הרב אלישע אבינר נתן מספר דוגמאות למחלוקות שיש בתוך הציבור שלנו וכיצד מחלוקות הרבנים משתקפים אל הנוער ואל הסביבה. אחת הדוגמאות היתה שישנם רבנים שאינם מוכנים לקחת חלק בצהר, ולעומתם ישנם רבנים החברים בצהר, ולדבריו, משלמים מחיר אישי על השתייכותם לארגון. דוגמא אחרת היתה כינוס ראשי ישיבות ההסדר לאחר פרשת הר-ברכה וחלק מהתגובות שהגיעו מהשטח אחר כך שדברו על כך שראשי הישיבות (כ40 במספר) לא פעלו על פי דעת תורה.
[אני חושב שאפשר להוסיף כדוגמא גם את הכתבה הזאת מהעיתון 'בשבע' שהתפרסמה בשבת האחרונה. בכתבה זו, דומני שהעיתון בשבע שבר שיאים שליליים של חוסר-פתיחות, קבלת דעת האחר וכבוד לרבנים שחושבים מעט אחרת מקו העיתון. וכפי שאמר הרב אלישע אבינר לכתבת: התכנית מיועדת לר"מים וראשי ישיבות, בכירי הרבנים והמחנכים של הציבור הדתי, אם עליהם אנחנו לא סומכים שיש להם ראש על הכתפיים, אז על מי כן נסמוך? אם לא סומכים עליהם, אפשר לסגור את הישיבות עכשיו.]
בכל מקרה, אני חושב שאפשר לחלק את הדעות שעלו לשניים (כאמור, לא הייתי עד הסוף כך שיכול להיות שפספסתי משהו חשוב אך זה הרושם שנשאר בי). היו כאלו שטענו שזה רק טבעי שיהיו מחלוקות, ואולי זה אפילו טוב שיש מחלוקות כי כך מתבררים עניינים חשובים, אמנם הלהבות לפעמים מגיעים לגבהים לא רצויים אבל אין מה לעשות, הציבור הוא כל כך מגוון ויש בתי מדרש שונים וברור שיהיו דעות שונות ואף מנוגדות בתוך הציבור ובקרב רבניו. מנגד, הקבוצה השנייה טענה שמזמן עברנו את גבול הטעם הטוב ואנחנו נמצאים כיום במקום שיש זלזול מוחלט בין הרבנים מהמחנות השונים.
כמה ימים לאחר הכנס נפל לידי אגרת שכתב ה'חפץ-חיים' למרן הרב קוק בעניין מחלוקות הרבנים בארץ ישראל (אינני יודע היכן הוא נדפס, מן הסתם חלק מן הקוראים יוכלו להעיר את עיני):
בעז"ה יום ד' שלח תרפ"ג לפ"ק אל כבוד הרב הגאון הגדול י"א וכו' וכו' כקש"ת מו"ה אכרהם יצחק הכהן קוק נ"י אחד"ש הדר"ג...
והנה יש לי צער גדול אמרתי אשיחה וירוח לי, והוא מענין המחלוקת שנתהוה בא"י, אר"י מקודשת אצל כלל ישראל וכאשר נשמע ששם יש מחלוקת, ובפרט בין גדולי ישראל מתחלל שם שמים עי"ז מאוד, ואין מן הצורך להאריך בדבר העון הגדול הזה, כדאיתא ביומא דף פ"ז. ורבינו אליעזר ממ"ן בספר יראים שלו כשמגיע ללאו זה אומר, מקרא זה נוקב ויורד עד התהום עיי"ש שמאריך בזה מאוד וגם חז"ל אמרו אין מקיפין בחילול השם. ואפי' אנשים קדושי עליון שמתברר אצלם שהדין עמהם וגם הקב"ה תובע עבור עלבונם מהצד שכנגדם אפ"ה לבסוף נתבעים גם מאתם, כמו שמצינו שהיה שאול רודף את דוד בחנם ורדף עמו לחייו, ואפ"ה לבסוף א"ל הקב"ה לדוד עד מתי יהיה העון הזה טמון בידך על ידך נטרד דואג האדומי, על ידך נהרג שאול ושלשת בניו, והוצרך לקבל עליו יסורין לא עליכם כמו שאמרו חז"ל. וע"כ ידיד נפשי מאז ומקדם התחזקו והתחזקו לרדוף אחרי השלום למען כבוד ד' ותורתו, ולמען כבוד א"י שלא תתבזה בעיני כל העולם. ובוכות זה יאריך הקב"ה ימיכם כדאיתא בר"ה דף י"ח שאמר הקב"ה לפמליא של מעלה אודות רב הונה בריה דרב יהושע הואיל ולא מוקים במיליה לא תוקמו בהדיה.
ותזכו לכל טוב בזה ובבא כחפצכם וכחפץ ידידכם מאז
הצעיר שבכהונה ישראל מאיר הכהן
באיזה קבוצה הייתם שמים את החפץ-חיים?
[גם בעל הבלוג הזה מתחבט מעט מאז הדיון הזה היכן עובר הגבול שבין עמידה איתנה על אמיתתה של תורה לבין חרחור ריב ומחלוקת. אתם מוזמנים לחוות את דעתכם גם בנושא זה.]