גיור ו'זרע ישראל' II

לרשימה גיור ו'זרע ישראל' I


המורים שלי בתיכון היו תמיד מדגישים בפנינו התלמידים, בניסוחים שונים, שלפחות חמישים אחוז מפתרון הבעיה טמון בהבנה נכונה של השאלה. מבחינתי הרב ח"כ חיים אמסלם הבין נכון את הבעיה. ואילו הדבר היחיד שיש בספרו 'זרע ישראל' הוא רק הצגת הבעיה באופן אמיתי וכנה - דיינו.

במשך עשרות השנים האחרונות מתקיים פולמוס סביב הגיורים, פולמוס שהתעצם בחמש השנים האחרונות, כאשר רוב הדוברים בפולמוס אינם מציגים בצורה אמיתית את הנתונים. הדבר נכון לשני צדדי הפולמוס. נביא מספר דוגמאות.


במהלך הדורות התקיימו הרבה מאד גיורים ע"י בתי דין של הדיוטות (וזה עוד מחמאה לחלקם) בכל מיני כפרים נדחים, כדי 'לפטור' בעיות של נישואי תערובת. חלק מהגיורים הללו נידונים בעשרות אם לא במאות שו"תים, כאשר די ברור מתיאור המציאות שלא בן/ת הזוג היהודי ולא הבן/ת זוג הלא-יהודי שהתגייר לא היה בדיוק שומר תורה ומצוות במובן המקובל (לא היום ולא אז). לא אחת אפשר למצוא בשו"תים מקרים בהם בן הזוג היהודי מאיים שאם לא יכירו בגיור בת זוגו הוא ישתמד וכד', אין שום סיבה להניח שאדם כזה שחי עם אשה גויה ומאיים להשתמד מתכוין לחיות את חייו עפ"י השלחן ערוך ברגע שיכירו בגיורי אשתו.

ככלל, כל הדיון לאורך הדורות לגבי גרים שרצו להתגייר מטעמי אישות (המכונים גרי עריות), לא מדובר על אנשים המכירים ביהדות כדת האמיתית ופשוט הגיעו למסקנה זו משום שהכירו בן-זוג יהודי, אלא מדובר באנשים שהסיבה הכמעט יחידה שהם מעוניינים להתגייר הוא בן-זוגם היהודי (ומבחינתם אם בן-זוגם היה עובד אלילים יש סיכוי שגם היו משנים את דתם לדת האלילית).

גיורים אלו ודומיהם הוכרו במהלך הדורות למעשה כגיורים לכל דבר, על אף שלא היתה קבלת מצוות רצינית וכנה מצד המתגיירים.


על אף שמצינו פה ושם בספרות השו"ת שהביאו פשקויל או כרוז כסיוע לעמדה הלכתית (זכור לי איזה כרוז מהמהר"ם שיק ועוד כמאה רבנים לגבי צורת בית הכנסת, אך יכול להיות שאני טועה), עדיף לא לבנות יותר מדי תלים על גבי פשקוילים שפורסמו לפני כשלושים שנה.


הטענה כאילו הכרה בגיורים "בעייתיים" תרבה נישואי תערובת בישראל, היא טענה שאין בה אמת. המציאות היא שבעוד דור או שניים לא יהיה דרך למנוע נישואי תערובת אלו, בין אם יתגיירו עתה ובין אם לאו.


כל המפלגות הדתיות היו חברים בממשלה בזמן שאלפי הגויים נהרו לארץ. אף ח"כ דתי לא פרש מהממשלה בשל עובדה זו. גם אף ח"כ דתי עוד לא הציע סל ירידה למשפחות גויים שיעזבו את הארץ.


בשנים האחרונות גויירו בארץ, במסגרת בתי הדין המיוחדים לגיור, עשרות ואולי אפילו מאות ואלפי גוים שמעולם לא חשבו לשמור שבת. זו עובדה שכמעט אי אפשר להתוכח איתה. האם הדיינים חשבו או האמינו שהם כן ישמרו שבת? איננו יודעים, פשוט משום שכמעט אף אחד מאותם הדיינים לא היה מוכן להניח את הנתונים על השלחן. גם אם נאמר שהיה מקום כן להאמין למתגיירים בשעתו, כיום יש כמעט אומדנא דמוכח וקשה מאד להתווכח עם המציאות בשטח.
אף על פי כן, ממשיכים להשמע בציבור הדתי קריאות להקל בגיור ולהמשיך להפעיל את בתי הדין המיוחדים לגיור. זאת, על אף שאיש אינו מוכן לקום ולהצהיר שלמעשה ויתרנו על קבלת עול מצוות.
בין הפעילים בנושא הגיור מסתובבים סיפורים על דיינים לגיור שמתראיינים בתקשורת על כך שצריך להקל על המתגיירים אך כשמגיעים מועמדים אליהם בשבתם כדיינים אותם דיינים עוכבים אחר המועמדים ואחרי המתגיירים (גם אחרי שעברו טבילה!) כדי לוודא שהינם שומרים תורה ומצוות. איך יכול להיות דבר כזה, אתם שואלים? האם אותו דיין אינו מבחין שהוא חי בסתירה? בודאי שהוא מבחין בכך, אך כל המציאות היא סתירה אחת גדולה!

הרב חיים אמסלם, בספרו 'זרע ישראל' מתמודד עם הנתונים האמיתיים. מדובר על אוכלוסיה גדולה שאם יעברו תהליך של גיור יתנהגו למעשה, כנראה, כמסורתיים. קרי, יציינו (אך לא ישמרו) את שבת ומועדי ישראל, יפקדו את בית הכנסת כשיהיה להם צורך בכך, ישמרו כשרות ואולי גם טהרת המשפחה ברמה כזו או אחרת אך לא הרבה יותר מזה. השאלה שהוא מתמודד איתה זה: האם אפשר והאם צריך לקבל ולעודד אנשים אלו לעבור תהליך של גיור?