אור החיים לפרשת אמור

על הפסוק המופיע בתחילת פרשת המקלל: "ויצא בן אשה ישראלית" דן האור החיים, כמו יתר מפרשי התורה, בביטוי "ויצא". כך הוא מסביר:
אמר 'ויצא' על דרך אומרם ז"ל בפסוק 'ויצא העגל הזה' שיצא בלא כוונת הפועל, כמו כן כאן לא שנתכוונה האשה הישראלית למעשה הכיעור, אלא בלא מתכוין לדבר איסור יצא הנגע, כאומרם ז"ל שהעמיד המצרי הבעל לעבודתו וחזר לבית ועשה מעשה והאשה חשבה כי בעלה היה ויצא נגע זה.

דבריו הם מפתיעים. היה מקום לצפות ולומר שכיוון שאשתו זנתה עם מצרי בה לא בן כזה. אך האור החיים פותר את האם מכל אחריות ותולה את מעשיו של האדם בעצמו ואולי גם בדם המצרי שזרם בעורקיו.

מדוע ראה האור החיים לנכון לפרש כך וללמד זכות על האשה?

אני חושב שאפשר להציע שתי אפשרויות:
- הרצון לומר שבנות ישראל שמרו על טהרת גופן. הרי בזכות צדקותן של הנשים נגאלו בני ישראל ממצרים - יש בהחלט עניין להראות כיצד עם ישראל שמר על מרחק מהעם המצרי.
- הטלת האחריות על מעשי האדם על כתפיו. אדם איננו יכול לבוא ולהטיל את האשמה על מעשיו על כתפי הוריו, עליו לדעת שהוא נושא בכל האחריות.

מה נכלל ב"דברי תורה"? - הבהרה

לפני מספר ימים הבאתי את הדברים הבאים מפירוש הרש"ר הירש לפרקי אבות:
וכן מעיר הריעב"ץ בפירושו על משנה זו, שבשום פנים אין לומר, ששיחת חולין בעניינים הדרושים לחיי האדם דינה כ"מושב לצים". אלא בהחלט מדובר כאן באנשים שמשיחים בדברים בטלים במקום לעסוק בדברי תורה.

הערתי על כך שחיפשי את דברי היעב"ץ הללו ולא מצאתי שכך הוא אומר.

אז מסתבר, כמובן, שהפגם היה בי.
אני חיפשתי את הדברים בפירוש החסיד יעב"ץ שכתב רבינו יוסף יעב"ץ הדורש שהיה ממגורשי ספרד ושפירושו לאבות ראה אור בשנת שט"ו. בפירוש זה אכן לא מצאתי את הדברים שהביא רש"ר הירש משמו של הריעב"ץ. חלק מהקוראים ניסו להגיב ולדייק בדברי היעב"ץ ולהראות כיצד הבין רש"ר הירש את דבריו, אך כלל לא נראה שלכך הוא התכוון.

לאחר מספר ימים העיר לי ידידי הרב "מענה לשון" שאני כנראה מחפש במקום הלא נכון, ושהכוונה כנראה לספר "לחם שמים" על פרקי אבות שכתב הרב יעקב עמדין בנו של החכם צבי, הידוע גם הוא בכינוי היעב"ץ = יעקב בן צבי.
כך כותב היעב"ץ עמדין בפירושו (קישור):
יותר על כן אמרו על הפסוק "כי דבר ה' בזה" זה שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, והיינו דווקא כשיושבים ואין להם עסק כלל לדבר בו, ועוסקים בדברים בטלים, אבל אין הכוונה על היושבים ומדברים בעניני העולם הצריכים, דא"כ לא שבקת חיי לכל בריה

טעה, טועים, טעינו

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

בעולם המחשבים והתכנות מקובל לומר כי קטע קוד שלא נמצאו בו טעויות (בָּאגִים בעגה המקצועית) הוא כנראה קטע קוד שלא עבר בדיקות. זאת, לאור ההנחה כי אין מתכנת שלא עושה טעויות, ואם היו בודקים את קטע הקוד כראוי - אזי היו מגלים את הטעויות.

בעולם הרבנות, מעדיפים שלא לדבר על טעויות. אך האמת היא שכשם שכל אדם עושה טעויות, גם רבנים עושים טעויות. אמנם, רב חשוב כנראה לא יטעה בדברים פשוטים בהם טועה רב זוטר, אך מאידך הרב החשוב עוסק גם בנושאים כבדים בהרבה מאלו שהרב הזוטר מוכן לקחת על כתפיו, כך שאין ביטוח שהטעויות שהרב החשוב יעשה הינן פחותות בחשיבותן מאלו של הרב הזוטר. הטעויות נמצאות כמובן בכל תחום, הן במישור העשייה הציבורית, הן בייעוץ הפרטני, והן במסירת דברי הלכה או שיעורי תורה. הפעם אתמקד רק בתחום ההלכתי.

אם נחזור לעולם התכנות, יהיה זה נכון לומר כי הטעויות הם החלק הפחות נורא. עיקר הבעיה היא שאין כלים לבדיקת ומציאת הטעויות מחד, או במקרה ולא מתקנים את הטעויות לאחר שנמצאו מאידך. כך גם בעולמה של תורה, רב הלוקח בחשבון את האפשרות שיטעה יפעל לפי הכללים הבאים, או לפחות חלק מהם:

- אל תתעסק בתחומים בהם אינך מבין.
- במידת האפשר תן לאדם נוסף לעבור על דבריך בטרם פרסומם.
- נמק והסבר את דבריך. אם הינך טועה בהבנת המציאות או שהינך מסתמך על הנחות יסוד שגויות או אפילו אם הלוגיקה שלך שגויה, יש סיכוי שהשואל יעיר לך ותוכל לתקן את תשובתך.
- לאחר שהעירו לך על טעותך, מהר להשיב: "צודק, טעיתי. תודה שהערת לי". כך אנשים ידעו שניתן וכדאי להעיר לך על טעויותיך, וכך תוכל ללמוד כיצד להשתפר בפעמים הבאות.

הבה נראה מספר דוגמאות בהם נתקלתי לאחרונה.
בערב פסח תשס"ח ענה כאן באתר כיפה רב חשוב וותיק, שכנראה קיבל את סמיכתו לרבנות עוד בטרם נולדתי, על השאלה הבאה:
"האם במשפחה האוכלת קטניות ודגנים בפסח (כולל אורז למשל) מותרת אכילת בורגול? אני יודעת שזה סוג של חיטה ומכאן עולה השאלה."
השאלה פשוטה: האם בורגול כשר לפסח לאוכלי קטניות או לא? לפני שנמשיך, אדגיש: בורגול זה חמץ גמור ואכילתו בפסח אסורה לכולי עלמא.
הרב הנשאל ענה כך:
"משפחות שלא אוכלות קטניות בודאי לא אוכלות בורגול, אבל נראה שגם במשפחות שאוכלות צריך ברירה מיוחדת ומדוקדקת."

כלומר, הרב טעה, ומשום מה כתב כי בורגול מותר באכילה בפסח למי שאוכל קטניות.
לשאלה, מדוע טעה הרב, אין לי שום עניין להתייחס. יכול להיות שהוא טעה וחשב ששואלים אותו על קינואה ולא על בורגול ויכולות להיות עוד מאה סיבות אחרות. הסיבה שהבאתי את דבריו היא בכדי להדגים כיצד היה על הרב לענות על השאלה הזו כדי שגם אם הוא טועה, השואל/הקורא יכול להבחין די בקלות שיש כאן טעות.
די ברור שבמקרה הזה הרב לא נתן לאדם נוסף לעבור על התשובה לפני שפורסמה, כי אז הקורא היה מעיר לרב את אשר כתב השואל שבורגול עשוי מחיטה. אך לא רק שאף אחד לא עבר על התשובה לפני שהיא פורסמה, התשובה גם איננה מנומקת כלל. הרב לא מסביר מדוע להבנתו בורגול אסור לכאלה שאינם אוכלי קטניות ומדוע יהיה מותר לאוכלי קטניות, על פי הבנתו השגויה. אם הרב היה טורח לנמק, יש סיכוי טוב שהרב עצמו היה עולה על טעותו ואם לא אז אולי השואל היה עולה על הטעות.

דוגמא נוספת היא רב מאחת מישיבות ההסדר ונשאל, גם כן באתר זה, את השאלה הבאה:
"ברצוני לפתוח אתר אינטרנט שכמו שאר אתרי האינטרנט הוא יהיה נגיש גם בשבת האם זה מותר?"

הרב השיב במילה אחת: "אסור".
כאשר גולשי אתר כיפה העירו לרב שגם האתר בו הוא עונה לשאלות פעיל בשבת, הרב כתב כך:
"ראשית לא ידעתי שגם אתר כיפה פתוח בשבת. אבל אתר כיפה מיועד לאנשים שומרי תו"מ ואולי בגלל זה לא סגרו אותו בשבת? מעוד שאלה לא מקבלים תשובה"
לא אכנס כעת לשאלה מדוע אני חושב שפסיקת הרב במקרה הזה היא טעות. טענתי היא שגם אם הפסיקה היא נכונה, ברור לחלוטין שהרב טעה בכך שהוא השיב על שאלה בתחום שבו הוא לא מתמצא כלל. הרב היה צריך להכיר בכך שהוא אינו מבין בתחום האינטרנט ולהשאיר את השאלה למישהו אחר. משבחר שלא לעשות כך, היה עליו לכל הפחות לנמק את דבריו כדי שיהיה אפשר להבין על איזה מציאות הוא מדבר, שהרי לא ראי בלוג כראי פורום, ולא ראי פורום כראי אתר שיווקי וכדו'.

לסיום, לאחר שראינו שרבנים טעו בעבר, וכנראה יטעו גם בעתיד, אין ברירה אחרת אלא לפנות לקוראים ולבקש: אם אתם רבנים - קחו בחשבון שאתם עלולים לטעות ופעלו בהתאם להנחה זאת. ואם אתם מבין שואלי השאלות ההלכתיות - עזרו לרבנים לא לטעות, דרשו מהם לנמק ולהסביר את דבריהם. רק כך תוכלו להיות בטוחים שלכל הפחות הם הבינו את שאלתכם.

ערכים תורניים והעולם המודרני - חלק ב'

לפני כשבוע הצגתי בפניכם שאלה:
כיצד הייתם מסבירים לבני קהילתכם את דבריו של הרב בעל התניא בתחילת פרק לב שיש להגיע לכדי "להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו, רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה"?

אלחנן העיר, בצדק לטעמי, שהכותרת "ערכי התורה והעולם המודרני" איננה מתאימה. אני מקבל את דבריו ושניתי את הכותרת להיות "ערכים תורניים והעולם המודרני". אני עדיין מסופק גם לגבי החלק של "העולם המודרני" - האם שאלות מהסוג הזה עולות רק בעולם המודרני? ואולי הן עלו גם בדורו של בעל התניא? אינני יודע.

כמובן, שבבסיס השאלה עמדה השאלה הנוקבת - מה עושה האדם המודרני החי ומקושר לעולם המערבי עם משפט מהסוג הזה? האם יש איזו שהיא דרך שהוא יכול להתחבר אליו? האם הוא בכלל צריך להתחבר אליו?

כולנו מכירים את תורת הרב קוק הגורסת שלכל האידיאות המתחדשות בעולם יש מקום בעולמה של תורה ושיש למצוא בכל רעיון או ערך מתחדש את נקודתו הפנימית שהיא אמיתית ואותה יש להכניס לבית המדרש.
כאן אני מעלה שאלה נוספת, אחרי שאנחנו מחליטים להכניס ערכים מן החוץ פנימה כתוצאה מתמורות העולם המודרני, האם יש ערכים מן הפנים שיש להוציא החוצה מאותה סיבה?
בזמנו, הרב יואב שטרנברג כתב סדרת רשימות בנושא "הלכה וערכים" שבו הוא דן בשאלה האם אפשר לשנות את ההלכה בהתאם לערכי הזמן המשתנים (ומסיק שבגדול אי אפשר אך יש הרבה תחומים שהם לא הלכה "פרופר" ובהם יש מקום להשפעה של ערכי הזמן). אני דן יותר בצד הרעיוני, הלכאורה פחות מחייב, ולא בצד ההלכתי שבדר"כ נתפס כיותר מחייב.

נחזור לשאלה אודות דבריו של בעל התניא. הצגתי בפעם שעברה את דבריה של הרבנית וינגורט בספרה "אור הלבנה" ובו היא מסבירה ש"להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו" פירושו לא להיות אנוכי ולראות את טובת הזולת לפני טובתך. אני מתקשה להאמין שלכך התכוין האדמו"ר הזקן בדבריו, אך אני רואה בדבריה שיטה להתמודדות עם השאלה שהעליתי (וגם שלמה שהגיב בפעם שעברה התמודד באופן דומה). אופן זה אומר שיש להתאים את דבריו לעולם שבו אנו חיים. אז נכון, אומרת הגישה, שאף אחד מאיתנו לא יכול לומר על עצמו ש"גופו נבזה ונמאס בעיניו" או אפילו שהוא שואף לדרגה הזאת, אך אפשר למצוא את הנקודות והמקומות שבהם כן אפשר להרגיש משהו מזעיר אנפין של המידה הזאת.

זו ללא ספק הגישה המקובלת כיום בבתי המדרש.

אני אבקש להציג גישה אחרת, בפעם הבאה.

הרב י"ה הנקין על דרך ברור ההלכה

לאחרונה ראיתי הפניה להקדמת הרב יהודה הרצל הנקין לספרו שו"ת בני בנים חלק ג' (יצא לאור בשנת תשנ"ח). כך הוא כותב שם (קישור):
ארשום קצת מהנהגותי בברור הלכה למען יהיו הדברים למזכרת. כשאני ניגש לשאלה חדשה או חמורה אני עובר תחילה על הסוגיות ועל דברי הראשונים והאחרונים ברפרוף גם אם טרם עמדתי על דבריהם, ואחר כך חוזר עליהם בשניה ובשלישית וכו' וכל פעם מדייק יותר. נמצאים אצלי הרבה מספרי הראשונים ואני מנסה לעיין בכולם וכן באחרונים, ומדפדף הרבה וגם נעזר בספרים כמו אור הישר, בני ציון על אורח חיים שנדפס מחדש, גליוני הש"ס, יד תמר על הירושלמי, מרגליות הים, משנת אברהם על ספר חסידים ועל הסמ"ג שכל אלה מציינים מקורות וספרים אחרים. בחלק ג' השתמשתי בתוכנית מחשב בשנים או שלושה מקומות ובחלקים א' וב' אף פעם לא.
לפעמים אני יודע מראש את המסקנה שאגיע אליה ולפעמים איני יודע אלא שוקל ובודק את הדברים תוך כדי כתיבה, פושט צורה ולובש צורה עד שיוצאת סולת נקיה...
כשאני עוסק בתשובה אני מהרהר בה בחלום ובהקיץ בלכתי בדרך ובשכבי ובקומי, וקם באמצע הסעודה ויורד מעל מטתי בלילה לעיין שוב בספרים או לרשום איזה רעיון, כי היא כאש עצור בעצמותי.

מה נכלל ב"דברי תורה"?

משנת רבי חנינא בן תרדיון בפרקי אבות (פרק ג משנה ג):
רבי חנניה בן תרדיון אומר, שניים שהיו יושבין, ואין ביניהן דברי תורה--הרי זה מושב לצים, שנאמר "ובמושב לצים, לא ישב" (תהילים א,א). אבל שניים שהיו יושבין, ועוסקין בדברי תורה--שכינה עימהם, שנאמר "אז נדברו יראי ה', איש אל ריעהו; ויקשב ה', וישמע . . ." (מלאכי ג,טז).

רש"ר הירש דן בשאלה מה נחשב בתוך "דברי תורה" האמורים במשנה, שמי שלא עוסק בהם הרי זה מושב לצים (נדפס בסידור ע"פ רש"ר הירש בהוצאת מוסד הרב קוק):
בלאו הכי אי אפשר לומר ש"דברי תורה" כאן משמע במובנו המצומצם. שניים שאמנם אין ביניהם דברי לימוד תורה, אך דנים, כיצד לנהוג כדי לקיים מצוה על צד היותר טוב, הרי הם בודאי אינם "מושב לצים"! וכן מעיר הריעב"ץ בפירושו על משנה זו [אני לא מצאתי שם - אשמח אם מישהו יכול להראות לי היכן הוא אומר זאת], שבשום פנים אין לומר, ששיחת חולין בעניינים הדרושים לחיי האדם דינה כ"מושב לצים". אלא בהחלט מדובר כאן באנשים שמשיחים בדברים בטלים במקום לעסוק בדברי תורה.
סבורים אנו, איפוא, ש"דברי תורה" כאן משמעותם: הן חוקי התורה ודיניה והן הנחות יסוד למעשים המעצבים את הנסיבות האנושיות ולכל הדברים המתפתחים לפי הנחות יסוד אלה ולפי רוחם.

הרבי מליובביץ' דן בשאלה אחרת במשנה זו (פרקי אבות עם ביאורים ואמרות קודש מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, הוצאת קה"ת):
לכאורה מדובר כאן בשני קצוות מנוגדים, בקצה אחד "שכינה שרויה" ובקצה הנגדי "מושב לצים". וצריך להבין מדוע בהעדר "שכינה שרויה" הופך המעמד ל"מושב לצים"? הרי די בכך שנאמר כי אם אין ביניהם דברי תורה אזי אין "שכינה שרויה ביניהם", אך מה עושה זאת לחמור כל כך - "מושב לצים"?
ויש לומר שבדבריו מעמיד אותנו התנא על יסוד גדול וחשוב והוא: שבין דרך הישר להפך ממנה, אין "אמצע". כאשר יש סטיה מדרך הישר התוצאה הישירה והמיידית היא - דרך רעה.

האם בהכרח יש כאן מחלוקת או שיכול להיות שהרבי מליובביץ' מסכים לדברי רש"ר הירש?

אור החיים לפרשת אחרי-מות - קדושים

קטע יוצא דופן ומיוחד מהאור-החיים לפרשת אחרי-מות:
או יאמר על זה הדרך 'אחרי מות' וגו' דיבר ה' למשה דרך מיתתן שהיתה על זה הדרך, 'בקרבתם לפני ה'' פירוש שנתקרבו לפני אור העליון בחיבת הקודש ובזה מתו, והוא סוד הנשיקה שבה מתים הצדיקים, והנה הם שוים למיתת כל הצדיקים, אלא שההפרש הוא שהצדיקים הנשיקה מתקרבת להם ואלו הם נתקרבו לה, והוא אומרו 'בקרבתם לפני ה''. ואומרו 'וימותו' בתוספות וא"ו, רמז הכתוב הפלאת חיבת הצדיקים, שהגם שהיו מרגישים במיתתם לא נמנעו מקרוב לדביקות נעימות עריבות ידידות חביבות חשיקות מתיקות עד כלות נפשותם מהם, והבן.

פירוש דבריו עד כה הם מזכירים את דברי הנצי"ב בזה שנדב ואביהוא שאפו להתקרב ולהדבק בהקב"ה ובזה הם מתו כי הם הלכו "עד כלות נפשותם מהם". אלא שבשונה מהנצי"ב שמעביר ביקורת על עבודת ה' מסוג זה, האור החיים חושק ומשתוקק לדרך זו והוא רחוק מאד מלבקר אותה.
ובפיסקא הבאה, האור החיים ממש ממריא על תשוקתו:
ובחינה זו אין מכיר איכותה והיא משוללת ההכרה, לא מפי מין האנושי ולא מפי כתבו, ולא תושג בהשערות מושכל הגשם, ולמשיג חלק מהשגה זו תבדיל ממנו המונע אותו מהתקבל, ותכירנו על ידי סימניה כי הוא זה הפכה מנגדה שונאה, ותפעיל בו פעולה רשומה לשלול ממנו כח המניעו והמקיימו, ולפעמים תמאסהו הנפש ותריבהו מריבה גדולה, והוא סוד הוללות הנביאים, ולכשתתרבה בחינה זו בפנימיותו תגעל הנפש את הבשר, ויצתה מעמה ושבה אל בית אביה, ואודיע למתבונן בפנימיות השכלת המושכל, שהשכלת ההשכל תשכיל ההשכלות, ובהשכל בהשכלתו ישכיל, שמושכל מושלל ההשכל, וכשישכיל בהערת עצמו ולא עצמו ישכיל שהמושכל ממושכל, בלתי מושכל מהשכל, והשכילו למשכילים ביחוד השכלתו בסוד נשמה לנשמתו, ואז מותריו יהיו עטרי מלכים וכסאם. וכי יש חיים לחיים שעליהם אמר משה 'ובחרת בחיים' בי"ת המודעות, ושוללת חיים הנשתוים בהרגש הכללי, ויברך ברוך אלהים חיים אשר סגל סגולה זו לסגולתו.

הפנה אותי לאור-החיים זה שאול שיף בעלונו "בסוד שיח".

ערכים תורניים והעולם המודרני - חלק א'

נושאים הקשורים לאדם המאמין בעולם המודרני מעסיקים אותי מאד. בשבוע-שבועיים הקרובים אני מבקש להעלות כאן עוד אחד מהנושאים הללו. הפעם רק נתחיל ונגיע לעניין רק בהזדמנות אחרת.

בשבת הסמוכה לי"ט כסלו האחרון אזרתי אומץ ולימדתי את פרק ל"ב מתוך ספר התניא לאדמו"ר הזקן מחב"ד. התכוונתי ללמד פרק זה במהלך ספירת העומר שנה שעברה, שכן הוא עוסק במצוות "ואהבת לרעך כמוך", אך זה לא יצא לפועל. מכיוון שבדיוק נפל שבשבת שלפני כן סיימתי נושא ועוד לא הייתי מוכן להתחיל לדבר על חנוכה, החלטתי לנצל את ההזדמנות (יש שיקראו לזה השגחה פרטית) וללמד את דברי בעל התניא.

הפרק מתחיל במשפט הזה (הפרק במלואו):
והנה, על ידי קיום הדברים הנזכרים לעיל, להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו, רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה

הרבנית אורה רבקה וינגורט, בספרה "אור הלבנה" (קראתי רק חלק קטן מהספר, אותו קניתי לפני מספר חדשים לאשתי למתנה, אך ממה שקראתי מדובר על קנקן חדש מלא ישן, במובן החיובי ביותר. כמי שזכה להכיר את בעלה של המחברת, הרב שאול וינגורט, אני יכול להעיד שמדובר באדם שחזקה עליו שלא יוציא מתחת ידו דבר שאיננו מתוקן ולכאורה אשת חבר כחבר. אם כי במקרה פתחתי את הספר אתמול לראות מה היא כותבת על חגי חודש אייר ונדהמתי לראות שיש התעלמות מוחלטת מהנושא. תמוה ביותר.) מבארת את דברי הרב כך (עמ' 222):
בשביל להגיע לאהבה ואחווה, עלינו להבין קודם כל, מהו שורש הפירוד. מה גורם לריחוק בינינו לבין האחרים? תשובת בעל התניא במלה אחת היא: ה'גוף'.
ה"גוף" איננו רק הצד הפיזי שלנו, הוא כולל את כל הנספחים שלו. קניינים, נוחיות, עונג, כבוד, מעמד, תדמית אישית. מן הסתם נתקלתם פעם בילדים שרבים ביניהם על צעצוע, תוך כדי זעקת 'זה שלי!'. הילדים גדלים ואתם גדלים ומשתכללים גם הצעצועים (קחו למשל את המכונית...), אבל ה'שורש פורה ראש ולענה' נשאר - הדאגה העצמית. וכבר אמרו בדרך צחות, שבדורנו פשה הנגע מעבר לדורות הקודמים, ורמז לזה בשמות המאכלים. במקום המאכלים המסורתיים 'קניידלך' ו'בייגלך', עברנו לדבר על 'פרילי', 'ביסלי' ו'כיפלי'.
במלה אחרת ניתן לקרוא למה שחוצץ בינינו לבין הזולת: 'אנוכיות' (תרגום שמו של החטיף הפוסט-מודרני 'אגו')...

ועכשיו שאלתי אליכם הקוראים, נניח ואתם מלמדים את הפרק הזה לחברי קהילתכם, כיצד הייתם מסבירים את המשפט הראשון של הרב בעל התניא? תזכרו את המילים "להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו".

אינני מחפש תשובות מהסוג "בחיים לא הייתי מלמד בקהילה שלי 'תניא'". תודה.

עוד מעט נהפוך לשיר

כבר כמה שנים שביום הזיכרון פרוייקט "עוד מעט נהפוך לשיר" הפך להיות משהו מאד מרכזי ונחשב לגלעד לקדושים לנפלו במערכות ישראל ובפיגועי האיבה. כך מתואר המיזם הזה בויקיפדיה (קישור):
"עוד מעט נהפוך לשיר" הוא מיזם מוזיקלי להנצחת חללי מערכות ישראל, ביוזמתה ובהפקתה של תחנת הרדיו גלי צה"ל. במסגרת המיזם נבחרים מדי שנה מספר שירים שמילותיהם נכתבו על ידי חיילים וחיילות שנפלו ועל ידי אזרחים שנהרגו בפעולות טרור, ואלו מולחנים ומבוצעים על ידי מבחר מאמני ישראל המוכרים. השירים המוקלטים מושמעים במסגרת שידורי התחנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
במסגרת המיזם, שנערך כמעט מדי שנה מאז 2001, נאספים ממקורות שונים טקסטים רבים שכתבו חיילים שנפלו – הן חיילים שנפלו לאחרונה והן חיילים שנפלו לפני שנים, וכן שירים שכתבו אזרחים שנהרגו בפיגועי טרור. הטקסטים מועברים למוזיקאים ישראלים מוכרים, וכל מוזיקאי בוחר את השיר שאותו הוא מעוניין להלחין. תהליך זה יוצר חיבורים מרגשים בין סגנונות מוזיקליים ותרבותיים שונים. כמו כן, במסגרת תהליך הפקת השירים נפגשים אנשי גלי צה"ל עם המשפחות השכולות על מנת להכיר מקרוב את סיפוריהם של הנופלים, והדבר מתבטא בכתבה אודות כל אחד מהנופלים ששיריהם הולחנו במסגרת המיזם. לעתים אף תהליך הלחנתו והקלטתו של השיר מתבצע בליווי בני המשפחה השכולה.
השירים והכתבות אודות הנופלים מושמעים מדי שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, במשדר רדיו מיוחד בהגשתו של גולן יוכפז. חלק מהשירים שהולחנו והוקלטו כחלק מהמיזם הפכו במרוצת הזמן מוכרים גם מחוץ למסגרת המיזם, והם מושמעים במסגרת שידורי הרדיו בישראל בתדירות גבוהה. המיזם כולו, שבשנים האחרונות משודר בשידורי ערוץ 2 בתפר שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, נעשה בהתנדבות מלאה של כל הלוקחים בו חלק. במהלך השנים לקחו חלק בפרויקט: אריק איינשטיין, שלמה ארצי, יהודית רביץ, גלי עטרי, עמיר בניון, רמי קליינשטיין, קורין אלאל, אביתר בנאי, אתי אנקרי, רמי פורטיס, ברי סחרוף, שלומי סרנגה, דיוויד ברוזה, איל גולן ואחרים.

אני חייב להודות שבמשך שנים מאד לא אהבתי את הפרוייקט הזה. חשבתי שאם רובם הגדול של השירים לא מושמעים לאחר הפעם הראשונה שבהם הם מופיעים ביום הזכרון, אזי זה מוכיח שהם לא שירים איכותיים ולכן לא ראיתי בזה הנצחה משמעותית לזכור שחייל פלוני גם כתב שיר לא איכותי במיוחד.
אך לאחר איזה שהוא מחשבה הגעתי לתובנה אחרת. אני חושב שזה מיוחד מאד שזוכרים חיילים ונופלים לא בגבורתם ובכוחם, אלא דווקא ביצירה הרוחנית שלהם. המסר הזה שחיילים נפלו בקרב בתוך לחימה, ובכל זאת בוחרים לעסוק בעולם הרוחני של אותם חיילים מסמל בעיני מאד את משמעות הפסוק: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי". בסופו של דבר איננו חושבים שיש לנו כוח וחיל גדולים יותר מאויבינו, אך אנו בטוחים כי הרוח שבקרבנו והאמונה שבלבנו הם אלו שבסופו של דבר מכריעים את המערכה לטובתינו.

הערות לשוניות על "הפטרת" יום העצמאות, מאת: הרב "מענה לשון"

עוֹד הַיּוֹם¹ בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר² [כתיב: בית³] בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם ס
הִנֵּה הָאָדוֹן יְדֹוָד צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ
וְנִקַּף סִבְכֵי⁴ הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל ס
וְיָצָא חֹטֶר⁵ מִגֵּזַע⁶ יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו⁷ יִפְרֶה
וְנָחָה⁸ עָלָיו רוּחַ יְדֹוָד רוּחַ⁹ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְדֹוָד
וַהֲרִיחוֹ¹⁰ בְּיִרְאַת יְדֹוָד וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ
וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה¹¹ אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע
וְהָיָה¹² צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה¹³ אֵזוֹר חֲלָצָיו
וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ¹⁴ וְעֵגֶל¹⁵ וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן¹⁶ נֹהֵג בָּם¹⁷
וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו¹⁸ יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה¹⁹ כַּבָּקָר יֹאכַל²⁰ תֶּבֶן²¹
וְשִׁעֲשַׁע²² יוֹנֵק עַל חֻר²³ פָּתֶן²⁴ וְעַל מְאוּרַת²⁵ צִפְעוֹנִי גָּמוּל²⁶ יָדוֹ הָדָה²⁷
לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה²⁸ הָאָרֶץ דֵּעָה²⁹ אֶת יְדֹוָד כַּמַּיִם³⁰ לַיָּם מְכַסִּים פ
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד פ
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית³¹ יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר³² עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם
וְנָשָׂא³³ נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ
וְסָרָה³⁴ קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר³⁵ אֶת אֶפְרָיִם
וְעָפוּ³⁶ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה יַחְדָּו יָבֹזּוּ³⁷ אֶת בְּנֵי קֶדֶם אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם³⁸ וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם³⁹
וְהֶחֱרִים⁴⁰ יְדֹוָד אֵת לְשׁוֹן יָם⁴¹ מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם⁴² רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים
וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
וְאָמַרְתָּ⁴³ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ יְדֹוָד כִּי אָנַפְתָּ בִּי⁴⁴ יָשֹׁב⁴⁵ אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי
הִנֵּה אֵל⁴⁶ יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי⁴⁷ וְזִמְרָת⁴⁸ יָהּ יְדֹוָד וַיְהִי⁴⁹ לִי לִישׁוּעָה
וּשְׁאַבְתֶּם⁵⁰ מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי⁵¹ הַיְשׁוּעָה
וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ⁵² לַידֹוָד קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ
זַמְּרוּ יְדֹוָד כִּי גֵאוּת עָשָׂה <כתיב: מידעת> מוּדַעַת⁵³ זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ
צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל פ

הערות:
1 טיפחא!
2 רש"י: הר בת ציון - להר בת ציון (כמו אבן עזרא בראשית יד ד "וטעם ושלש עשרה בשלש עשרה, כמו כי ששת ימים עשה ד' (שמות כ, יא)"; שיטה אחרת ג טו "תשופנו עקב - חסר בי"ת, כמו כי ששת... הנמצא בית יי (מ"ב יח, טו)"; ויקרא כו כא "קרי... ועל שני הפירושים יחסר בי"ת... או יהי: כן תלכו עמי הליכות קרי"; זכריה י ז "והבית חסרה כמו כי ששת ימים"; תהלים מה ה "והדרך - חסר בי"ת כמו כי ששת ימי' עשה"; תהלים סו יז "יחסר בי"ת כמו כי ששת ימים בפי קראתי"; אבן עזרא תהלים קט ג "ודברי - חסר בי"ת ובדברי כמו כי ששת ימים או דרך משל כי הדברים סבבוהו"; איכה א ז "ימי עניה - כמו כי ששת ימי' עשה ה'"; רד"ק שמואל ב טו לא "ודוד הגיד לאמר - חסר למ"ד השמוש, ופי' ולדוד הגיד המגי' וכמוהו בחסרון למ"ד השמוש היו בן שאול כל אלה בני מכיר וכמוהו בחסרון המגי' ויגד ליעקב ויאמר ליוסף"; רד"ק ישעיהו כג י "ובת תרשיש חסר למ"ד השמוש, כמו ויבא ירושלם, וכמוהו רבים"). אך רד"ק מביא גם פירוש אחר: עוד היום בנוב - דרך הדרש כי ביום אחד הלך כל המסעות הנזכרים ודחק עצמו שיהיה באותו היום בנוב כי משם יראה ירושלם, וכיון שראה אותה משם: ינופף ידו - על ירושלם כאדם המבזה הדבר אמר אין זו נחשבת בעיני כי כמה עיירות בצורות ממנה כבשתי, ואדוני אבי ז"ל פירש הפסוק כן: עוד היום שישובו לנוב לעמוד שם אותם שברחו משם מפני סנחריב: ינופף ידו הר בת ציון - אמר על דרך משל כי עוד ינופף ידו הר בת ציון על מחנה אשור במפלתו, וכן גבעת ירושלם, והוא כפל הענין במלות שונות, ובא הפרוק הזה כענין שאמר בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלם:
3 צ"ע, האם יש הבדל בין משמעות הכתיב לקרי. יתכן שגם צורת הקרי "בת" היא צורת סמיכות נוספת לשם העצם "ביִת", ואין "בת" זו נקבת ה"בן".
4 סִֽבְכֵי הבית בשוא נח אע"פ שיש געיא לפניה. ולמרות זאת, הכ' רפה.
5 וְיָצָא חֹטֶר הטעם בצד"י. אין הוא נסוג ליו"ד.
6 מִגֵּזַע הגימ"ל בצירי.
7 מִשָּׁרָשָׁיו - יש לקרוא או: SHARASHAV או: SHORASHAV ! בוודאי שלא: SHAROSHAV !
8 וְנָחָה מלרע (לא בגלל וי"ו ההיפוך). אפ"ר: אלא אולי בגלל הגרונית העוקבת, שלא תיבלע.
9 רוחַ חָכְמָה יש לתת רווח בין הדבקים שלא תיבלע חי"ת אחת.
10 וַהֲרִיחוֹ כך נקראת המילה, יש טועים בגלל דרשתה בחז"ל, ללא שבדקו את ניקוד המילה במקרא.
11 מוקף למילה הבאה ובה ההטעמה העיקרית, וכאן העמדה קלה באות ה' עקב הגעיא.
12 נסוג אחור
13 למה וְהָאֱמוּנָה מיודע, ו"וְהָיָה צֶדֶק" לא? אולי גם צדק מיודע, והאות ה' (וְהָיָה) עולה לכאן ולכאן (ע"פ ר"ר מרגליות, "עולה ויורד").
14 ב' בקמץ גדול (BA במבטא ישראלי/ע"מ), ולא "ירבוץ".
15 קדמא (טעם מחבר) ולא פשטא!
16 ט' חלומה ולא קמוצה
17 מה בין "בם" ל"בהם"?
18 טיפחא! האם אדלעיל קאי או אדלהלן? ואולי עולה לכאן ולכאן? והשוה להלן פס' יד.
19 טיפחא!
20 מוקף למילה הבאה ובה ההטעמה העיקרית, וכאן העמדה קלה באות ה' עקב הגעיא (נסוג אחור).
21 יֹאכַל-תֶּֽבֶן׃ המילה 'תבן' אינה משתנה באס"ף (אתנח סוף פסוק) והתי"ו בסגול.
22 וְשִֽׁעֲשַׁע העי"ן בחטף פתח (נהגה כפתח) ולא בשוא (לא נח ולא נע).
23 חֻר פָּתֶן החי"ת בקיבוץ ולא בשוא.
24 הטועה לקרוא צורת הֶקשר "פֶּתֶן" - אין להחזירו.
25 רש"י ועל מאורת צפעוני - יונתן תירגם חיזו גלגלי עיני חיוי חורמן, ומנחם פתר בו לשון נקב וחורי עפר וכן אור כשדים (בראשי' י"א) וכן באורים כבדו את ה' (לקמן ישעיהו כד):
26 ג' בטפחא ומנוקדת בקמץ (רש"י: גמול - תינוק הגמול משדי אמו) ולא בשווא (=שכר)! ויש להחזיר את הטועה!
27 רש"י ידו הדה - ת"י ידוהי יושיט כמו הד הרים (יחזקאל ז) וכמו הידד (לקמן /ישעיהו/ טז) שהוא ל' הרמת קול אף זה לשון הרמה וה"א אחרונה באה בתוכה יסוד נופל כמו עשה בנה קנה:
28 מָלְאָ֣ה הלמ"ד בשוא נע; האלף צריכה להישמע. לא לקרוא מָלָה.
29 רש"י דעה את ה' - לדעת את ה': למה א"א לפרשו כש"ע?
30 טיפחא!
31 רש"י שנית - כמו שקנאם ממצרים שהיתה גאולתם ברורה מאין שיעבוד אבל גאולת בית שני אינה מן המניין שהרי משועבדים היו לכורש:{אפ"ר: האם שנית = פעם שניה, או פעם נוספת, "שוב"? והשוה למש"כ במקו"א על שינויי נוסח בקדושת מוסף שבת} ומאיי הים - הן איי כתיים עכו"ם: {מהו הנוסח הלא מצונזר?}
32 אֶת-שְׁאָָר הקמץ במילה שאר אינו משתנה לפתח (וכן במילה דָת). וכן בפסוק טז.
33 וְנָשָׂא נֵס הטעם לא נסוג לנו"ן. [ולמה? ]
34 מלעיל
35 צ' חלומה ולא שרוקה: יָצוּר
36 הטעם בפ"א מלרע. ומכיון שהטעם הוא מחבר (קדמא ולא פשטא!) לכן המילה הבאה פותחת בב' רפה: בְכָתֵף
37 ב' חלומה ולא שרוקה
38 גלגולי משמעות הצירוף "משל[ו]ח יד"
39 ע' בשווא נח ולא בפתח, הטעמה מלרע. וצ"ע בגלגולי משמעות המילה "משמעת"
40 וְהֶחֱרִים - ם' סופית, ולא ב' סופית, אף שהמשמעות קרובה
כבר תיוב"ע ורש"י (והחרים - ליבשו כדי שיעברו בו גליות ישראל ממצרים) פירשו שעניין הכתוב הוא ייבוש.
E צ"ע אולי (בשונה מרד"ק, ר' להלן, וראב"ע) שבארוהו ע"פ "חרם", שמא והחרים = והחריב, חילופי בומ"פ?
41 דבקים!
42 בַּעְיָם העי"ן בשוא נח, לא בחטף.
43 וְאָֽמַרְתָּ מלרע.
44 רש"י: אודך כי אנפת בי - והגליתני וכפר גלותי עלי ועתה נרצה עוני וישב אפך ותנחמני ויונתן תרגם אודך ה' כי חטאתי לך ועל כן אנפת בי ולולי רחמיך לא הייתי כדאי לשוב אפך ולנחמני והנה שב אפך ממני:
45 יָשֹׁב השי"ן בחולם.
46 לפי המסורה אינו "אֶל" = לישועתי אבטח, אלא הניקוד בצירי מורה שהוא שם ה', ו"אֵל יְשׁוּעָתִי" הוא צירוף מלים שמתאר את ה', וצ"ע מהו תחביר המשפט. שים לב שה"דרגא" כאן אינה אלא טעם מחבר על אף אריכות נגינתה!
47 רש"י: עזי וזמרת יה ה' - עז ושבח של הקדוש ברוך הוא הוא היה לי לישועה, ואין לפרש עוזי עוז שלי שלא מצינו במקרא עזי נקוד חטף קמץ אלא שורק עזי חוץ משלש מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת ולא וזמרת כמו וזמרתי אלא על כרחך וזמרת דבוק הוא לתיבה של אחריו לכך אני אומר שאין יו"ד של עזי אלא כמו יו"ד של שוכני סנה (דברי' לג) :
יה יהוה - עד הנה היה שמו חלוק ובמפלתו של עמלק נעשה שלם וכן הוא אומר כי יד על כס יה (שמות יז) אין הכסא שלם ואין השם שלם עד שתהא מלחמה לה' בעמלק:
ויהי לי לישועה - כמו היה לי לישועה ודרך מקראות לדבר כן כמו ואשר לא שם לבו (שם שמות ט') וגו' ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו ועוד בדברי הימים (ב י') ובני ישראל היושבים בערי יהודה וימלוך עליהם רחבעם היה לו לומר מלך עליהם רחבעם:
48 כאן ההפסקה לפי הטעמים, ולא לאחר המילה הבאה (כפי שמנגנים לפעמים בשיר)
49 מוקף למילה הבאה ובה ההטעמה העיקרית, וכאן העמדה קלה באות ו' עקב הגעיא.
וַיְהִי - לשון זכר, כבשירת הים: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה (שמות טו ב). בהלל (תהלים קיח) בפסוק יד: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, ובפסוק כא: אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה.
50 [גם בפסוקי הבדלה:] הבדל והפרד בין הדבקים: וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם
51 מִמַּעַיְנֵי העי"ן בפתח והיו"ד בשוא נח.
52 מלרע!
53 ולא: מוֹדעת

חיים על כל העולם, מאת: חיים ולדומירסקי

חשיפה – פגישה משולשת בין פוטין, אובמה ואחמדיניג'אד
לא רק לעיתון הארץ דולפים מסמכים מסווגים, גם למערכת 'חיים על כל העולם' יש את המקורות שלה. למערכת הגיע לא מכבר חומר סנסציוני – תמליל מפגישה משולשת בין אובמה, פוטין ואחמדיניג'אד.

פוטין – ראשית, אני רוצה לפתוח בדקת דומיה לזכר נשיא פולין שנהרג בתאונה מצערת השבוע. למרות שהוא היה מתנגד חריף לקרמלין מדובר באסון כבד המצער את כולנו.
אובמה – כל הכבוד. ממש יפה מצידך...
פוטין – וכן לציין את צערי ואבלי העמוק על חיסולו של ראש ממשלת גיאורגיה ע"י 2 רעולי פנים, מדובר באירוע מצער.
אובמה – על מה אתה מדבר? לא שמעתי כלום על זה.
פוטין – צודק, סליחה טעות שלי. זה בחודש הבא... בכל אופן מוחמד, אני ואובמה סיכמנו על צמצום מאגרי הנשק הגרעיני שברשותנו והיינו מעוניינים שגם איראן תשתתף בתכנית.
אובמה- בדיוק. כפי שאמר ידידי המכובד כך סיכמנו. ואני שמח לבשר לכם כי ארה"ב כבר השמידה 90% מהנשק הגרעיני שברשותה.
פוטין – וכך גם רוסיה. גם אני שמח לבשר כי השמדנו 9% מהנשק הגרעיני שלנו.
אובמה – ולדימיר, מה 9 ? סיכמנו על 90 ...
פוטין – באמת? אני שמעתי 9. פדיחה... בכל אופן מוחמד, מה אתה אומר ?
אחמדיניג'אד – כמחווה של רצון טוב גם איראן תיפטר תוך שנתיים מ50% מהנשק הגרעיני שברשותה.
אובמה – כל הכבוד. You’re the man. אבל למה רק 50% ?
אחמדיניג'אד – ואם המטח הראשון לא יפגע ?

הדלקת משואה
השבוע זה היכה בי... פתאום הבנתי כי אני לא זוכה להערכה לה אני ראוי! שמעתי חדשות כהרגלי ושוב היה שם את הסיפור הרגיל – איזה קבלן העביר לעו"ד כמה מליונים כדי שיעביר למהנדס העיר כמה מליונים כדי לבנות בניין ובדרך זרק לראש העיר איזה מליון או שניים (לכאווווווווווווווורה) ונזכרתי שגם לפני שבועיים היה סיפור דומה וגם לפני חודש... ואז זה היכה בי – כולם עושים את זה – כולם נותנים פה שוחד, כולם לוקחים פה שוחד ומסתבר שכל עם ישראל עושה מליונים בחגיגת שחיתות גדולה. באותו רגע של הארה נזכרתי גם במס' פרשיות ההטרדות המיניות שהופיעו בתקשורת ובכל מעשי האלימות, ופתאום הבנתי –
אני האזרח היחיד בישראל שלא שיחד, לא שוחד, לא תיווך, לא הטריד, לא דקר ולא בגד. נשבע לכם.
והחלק המטריד בסיפור הוא שלמרות שאני מסתבר אישיות כה תרומית, אף אחד עוד לא הציע לי להיות ראש ממשלה, שר בממשלה ואפי' לא ראש עיר.
ע"כ החלטתי כי לא עוד! די לכפיות הטובה! לפחות להדליק משואה ביום העצמאות ייתנו לי. זה המינימום שאדם כמוני יכול לבקש. אני מבקש מכם לעזור לי לקבל את המגיע לי ולחתום על העצומה באתר www.atzuma.co.il/masuah
עד כה אספנו כבר 12 (!) חתימות (מתוכם חמש שלי בשמות בדויים). זה אמנם הרבה אבל זה לא מספיק. אכן אין לי כסף כדי לתגמל את מי שיתמוך בי. גם אין לי תפקיד ציבורי כדי להעניק לו פרוטקציה. רק דבר אחד אוכל להבטיח לכם ידידיי - אם ביום מן הימים אהיה ראש עיר, או אפי' ראש ממשלה בזכות תמיכתכם, או אז רעיי... אני מבטיח להעניק אישורי בניה חופשי למי שחתם.

מה שאני מבין ומה שלא
אני מבין שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. ראש ממשלה יכול לסטות לחלוטין מהאג'נדה שלו בגלל לחץ אמריקאי. אין פשוט ברירה.
אני גם מבין את זה שראש הממשלה פתאום חושב שמדינה פלסטינית צריכה לקום, בניגוד למצע מפלגתו ובניגוד לדעת בוחריו, רק בגלל שאובמה לוחץ עליו. בכל זאת אמריקה יכולה לא להשתמש בזכות הוטו במועצת הביטחון ואז חבל לנו על הזמן...
אני גם יכול להבין שראש הממשלה נאנס ע"י האמריקאים להקפיא את הבניה לעשרה חדשים, בכל זאת לא כדאי להסתבך עם האמריקאים.
ואני אפילו מבין את זה שראש הממשלה לא בונה בגילה, למרות שאין ישראלי בר דעת שחושב שנחזיר אי פעם את גילה. מה הוא כבר יכול לעשות מול הלחץ האמריקאי?! אתם רוצים שהם יפסיקו את הערבויות?! זה הסוף שלנו ...
אני גם מבין למה עושים מנגל ביום העצמאות. בכל זאת קצת סטייקים, שיפודים. נחמד, לא?
אבל דבר אחד אני לא מבין - מה הקטע שלנו עם ההמנון והדגל ?

למסמכים צה"ליים שסרקתי – www.valdomh.blogspot.com
לתגובות - vlado@olam-katan.co.il
למוצדקת שבעצומות ישראל - www.atzuma.co.il/masuah

דבר-תורה לפרשת תזריע-מצורע

- אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת... והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים.
- זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן.

התורה משתמשת בפועל "והובא" במקום "ובא" הן בזמן שהאדם מקבל את הצרעת והן בזמן שהאדם מתרפא מהצרעת. הלא דבר הוא.

האור החיים מתייחס לעניין זה בתחילת פרשת מצורע:
ורבותינו ז"ל אמרו של ישהה. וטעם אמרו "והובא" ולא אמר "ובא", ואולי שיחייבוהו בית דין... וכמו כן מה שאמר הכתוב "נגע צרעת וגו' והובא את הכהן" יכוין לומר שיחייבוהו לבא אם נתעצל.

כלומר, לדברי האור החיים יש לדאוג שהוא יבוא אל הכהן, הן כדי להטמא והן כדי להטהר.

גם הנצי"ב הולך בכיוון זה:
'והובא אל הכהן' בעל כרחו כמו בטומאה כתיב 'והובא' של ישתמט מלבא אל הכהן דבלא דבר הכהן ה"ה טהור. על כן כתיב 'והובא' בעל כרחו. אבל בטהרה ס"ד [=סלקא דעתך] שאם ירצה להטהר יעשה כך משום הכי כתיב 'והובא' וכעין שאמרו טבילה בזמנה מצוה.

כלומר, האדם צריך להטהר כשהוא יכול. זה מה שהתורה מלמדת אותנו בביטוי "והובא" - אינך יכול שלא להגיע לכהן כשמתגלה אצלך צרעת ואינך רשאי להמנע מלבוא אל הכהן כשאתה נטהר מהצרעת.

דבר זה מלמדנו כלל לחיים - האדם איננו רשאי לוותר על התנאים והכשרונות שהקב"ה נתן לו. האם צריך להיות קשוב לכיוונים שמראים לו מהשמים ולהתפתח יחד איתם.

לכבוד בר המצוה של אחיין שלי - נתנאל ספיר.

כבוד הרב

התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (קישור). מעתה ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה כאן.

לפני מספר שבועות כתבתי כאן מאמר על רבנים פופוליסטים, כאשר עיקר דבריי היה, כי המדד החשוב איננו הפופוליזם אלא יראת השמים העומדת (או ח"ו הנעדרת) מאחור. על המאמר הזה הגיבו מספר טוקבקיסטים ואני מבקש הפעם להתייחס לשניים מהם. ליתר דיוק, לאמירה אחת שחזרה אצל שניהם, אם כי לא באותן המילים. כך הם כתבו:
- למען האמת, אחרי שאני קורא דבר כזה אני בספק מאוד גדול אם אתה רב.
- בתקווה שאתה לא באמת רב.
התואר "רב" הינו תואר כבד מאד, הרבה יותר מכל תואר אחר שאני מכיר. לא פעם ראיתי וקראתי מאמרים שנכתבו על ידי אי אלו אישים המתהדרים בתואר ד"ר. לא פעם מאמרים אלו היו מעצבנים מאד ומלאי בורות, בין אם הם היו בתחום מומחיותו של הד"ר הכותב ובין אם לאו. אך מעולם לא ראיתי טוקבקיסט למאמרים כאלו שיכתבו "בתקווה שאתה לא באמת ד"ר" או "אני בספק גדול אם אתה ד"ר".

צהובונים חרדים שונים מתמחים בהענקת ובשלילת תארי רבנות וגאונות. באותו מאמר על הרבנים הפופוליסטים הזכרנו את פסיקתו של הרב שלמה גורן בנושא האח והאחות. לאחר פסיקה זו איבד הרב גורן את סמיכתו באותם צהובונים. אני זוכר שגם עשרים שנה אחרי אותו מקרה, עדיין כונה הרב גורן בכינויים משפילים וללא התואר "רב" במאמרים ובכתבות שיצאו מתחת ידיהם של כותבים חרדים (למען האמת, אפילו אחרי המאמר שלי קיבלתי תגובה אחת מקורא חרדי שהתפלא איך יכול להיות שאני מזכיר את שמו של הרב גורן לשבח). זאת, על אף שהרב גורן כיהן עד יומו האחרון כרב קהילה, הספיק להיות הרב הצבאי הראשי, וכן הרב הראשי לישראל ודומני שאין חולק על גדלותו בתורה.

יש לי מספר חברים ומכרים שהינם רופאים. כשהם מתקשרים לפציינטים שלהם הם מזדהים ואומרים "שלום, מדבר ד"ר ...". לעומת זאת, הרבה רבנים מתחבטים בשאלה איך להזדהות כשהם מתקשרים לבני קהילתם או לתלמידיהם. לדוגמא, אם אתם תושבי הישוב בית אל (אל"ף, כמובן) ואתם מקבלים שיחת טלפון ומהעבר השני אתם שומעים קול בעל מבטא צרפתי האומר "שלום, מדבר שלמה" האם הייתם יודעים במי המדובר? האם הייתם מצפים לשמוע "מדבר הרב אבינר"? (אתם מוזמנים לטקבק ולענות על השאלה הזאת, בלי קשר לאופן בו הרב אבינר באמת מזדהה).
מדוע זה? מה יש בתואר רב שאנשים מרגישים קושי כל כך גדול בשימוש בו?

שמעתי פעם מהפסיכולוג הרב רפי פוירשטיין שבכל מה שקשור לתואר רב מתרחשת תופעה פסיכולוגית הנקראת דיסוננס קוגניטיבי. במילים פשוטות פירושו הוא שברגע שמכנים אותך "הרב" אתה מאבד מהאישיות שלך כאדם פרטי והופך להיות בתודעה של בן קהילתך כל מה שהוא חושב שרב אמור לייצג. לדוגמא, אם בעיניו רב אמור להיות אדם המחמיר מאד (לחיוב או לשלילה), הוא יהיה בטוח שכל אדם שהוא מזהה כרב יהיה בהכרח כך. כשיתגלה לו שהרב העומד לפניו דווקא איננו מחמיר, במקרים רבים הוא יעדיף לומר לעצמו שאדם זה איננו בדיוק רב, מאשר להכיר בכך שאולי ויתכן שהתפיסה שלו שגויה.

רבנים מכהנים מעדיפים פעמים רבות שלא לכנות עצמם בתואר "רב", זאת למרות שבני קהילתם קוראים להם כך, וחלקם אף היו מעדיפים שהרבנים יציגו עצמם כך. לרוב הסיבה לכך היא ענוותנותם של הרבנים, הקשורה גם היא לאותה תופעה פסיכולוגית. לדעתי, ענווה זו נובעת מאותו קושי להיכנס לאותה דמות רבנית בה מבקש בן שיחם להלביש אותם ברגע שהוא מכנה אותם "הרב" ולא סתם אדם.

חוגגים שנה
טור זה באתר כיפה חוגג השבוע יום הולדת שנה. אני מודה לבוראי שנתן לי את הכוחות והרעיונות לכתוב על עולמה של הרבנות כפי שאני רואה אותה בשנה האחרונה ונושא תפילה שימשיך לסייעני ולהובילני בדרך זו. זו גם ההזדמנות להודות לידידי יוחאי המסייע לי בדרך קבע בהגהת הטור והערות מחכימות לפני שהדברים רואים אור.
כשהתחלתי לכתוב את הטור, לפני שנה, הצבתי לי שתי מטרות: לעודד קוראים מתאימים לראות ברבנות אתגר אליו כדאי ורצוי לשאוף, ול"הנגיש" את דמות הרב לציבור הרחב.
האם הצלחתי במטרות אלו? האם יש נושאים שצפיתם לראות והתאכזבתם? אתם מוזמנים לטקבק ולספר לי.

השגחה פרטית

בספר נחמה, שכתבה חיותה דויטש, מובא הסיפור הבא על ימי נערותה של נחמה ליבוביץ' (עמ' 37):
בוקר אחד איחרה נחמה לקום. כשהבינה עד כמה מאוחרת השעה, קפצה ממיטתה, התלבשה בחיפזון וקיצרה בתפילתה. את הדרך לחשמלית עשתה בריצה. כל כך מיהרה, שבדרכה לחצות את הרחוב לחשמלית שהמתינה שעברו האחר, מצאה את עצמה נחמה תחת גלגליה של כרכרה... למרבה המזל חולצה נחמה בלי כל פגע. מישהו הושיט לה יד ומשך אותה....
"אני יודעת למה קרה לי כל זה", אמרה נחמה [לאחר מכן] לאביה בדמעות, "הכל בגלל שקמתי מאוחר ולא הספקתי לומר קריאת שמע". "הרשי לי לומר לך, נחמה", ענה אביה מיד, "עם צדיקים מדקדק ה' כחוט השערה, אבל את לא כל כך צדיקה שאלוקים יטריח עצמו להעניש אותך".

אז חוץ מזה שבסיפור הזה מבינים היכן גדל האח, פרופ' ישעיהו ליבוביץ', על פניו הסיפור הזה הוא ממש תואם את שיטת הרמב"ם במורה נבוכים (שעליו נכתוב בע"ה בהזדמנות אחרת) ומסתדר גם עם דברי האבן-עזרא שנביא להלן. קשה לומר שלדעות אחרות בראשונים מותר לחשוב כך. זו נקודה למחשבה, ואתם מוזמנים לחוות את דעתכם.

א. הרמב"ן (רמב"ן שמות פרק יג טז ד"ה "ולטוטפות בין עיניך"):
ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון.

ב. האבן-עזרא (אבן עזרא שמות פרק לג כא ד"ה "ונצבת על הצור"):
והנה המשתחוה למלאכת השמים לא יועילו לו, כי אם מה שנגזר עליו כפי מערכת כוכבי מולדתו כן יקרנו, חוץ אם ישמרהו כח העליון יותר מכח הכוכבים, שיהיה דבק בו, אז ינצל מהגזרות. ואתן לך משל חשוב, שהיתה מערכת הכוכבים שיגדל נהר על עיר אחת וישטוף אנשים או ימותו. ובא נביא והזהירם, שישובו אל השם בטרם בא יום רעתם. ושבו אליו בכל לבם. ובעבור שדבקו בו, נתן בלבם, שיצאו אנשי העיר לחוץ להתפלל אל השם. והנה עשו כן. וביום ההוא גדל הנהר פתאום כמנהגו, כאשר ראינו בעינינו פעמים רבות ושטף כל העיר. והנה לא סרה גזירת השם והוא הצילם, וחשוב, כי המשרתים ירוצו כסוסים עוברים במסלה, ולא ירוצו להרע או להיטיב, רק ככה דרכם. וחשוב כי במסילה איש עור לא ידע מנהג הסוסים מתי הולכין אל ימין או לשמאל, והוא נשען על פקח שידע סורם. והנה הוא ישמרנו, כי ברוצם בצד זה יוליך העור לצד האחר, ומרוצת הסוס לא תשתנה והעור ימלט. ובעבור זה אמר השם אחר אשר חלק (דבר' ד, יט) ואתכם לקח ד' להיות לו לעם נחלה (שם שם, כ). ככה לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא (ירמי' נא, יט). וזהו ונפלינו אני ועמך (שמות לג טז). וזהו שאמרו חז"ל אין מזל לישראל (שבת קנו, א; נדרים לב, א). כל זמן שהם שומרי התורה. ואם לא ישמרוה, ישלוט בהם המזל כאשר הוא מנוסה.

ג. ספר החינוך (פרשת תזריע, מצוה קסט ענין טומאת מצורע):
משרשי המצוה, לקבוע בנפשותינו כי השגחת השם ברוך הוא פרטית על כל אחד ואחד מבני אדם, וכי עיניו פקוחות על כל דרכיהם...
שיש כתות בני אדם יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא על כל המינין בפרט, בין אנשים או כל שאר בעלי חיים, ויש מהן כתות יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא על כל עניני העולם, בין בעלי חיים או כל שאר דברים, כלומר שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו, עד שיחשבו כי בנפול עלה אחד מן האילן הוא גזר עליו שיפול, ואי אפשר שיתאחר או יקדם זמן נפילתה אפילו רגע, וזה דעת רחוק הרבה מן השכל. ויש כתות רעות יחשבו שלא ישים השגחתו ברוך הוא כלל בכל עניני העולם השפל, בין באנשים או בשאר בעלי החיים, והוא דעת הכופרים, רע ומר.
ואנחנו בעלי הדת האמתית, לפי מה ששמעתי, נשים השגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי החיים בכלל, כלומר שכל מין מן המינין הנבראין בעולם יתקיים לעולם לא יכלה ויאבד כולו, כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר, ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם.

13 שנה לפטירת מורנו הגאון ר' שמואל גרינפלד זצ"ל

ביום א', כ"ז בניסן ה'תשנ"ז, היום הראשון של זמן קיץ בישיבת "שבות ישראל", נהרג ר' שמואל גרינפלד בתאונת דרכים בדרך מאפרת לירושלים בשעה שנסע עם משפחתו להזמין תפילין לקראת בר המצוה של בנו. הדברים הבאים נכתבו לזכרו. למי שלא זכה להכיר את האיש רק נאמר שהרבה יותר ממה שיש כאן היה בו. יהי רצון שזכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.

ר' שמואל היה מקפיד לעמוד בפני כל אדם שהיה בא לדבר איתו. לא משנה מדוע ניגשו אליו, בין אם היה זה תלמיד המחפש מקור לפסוק או למימרא בספרות חז"ל (פרוייקט השו"ת היה מחוץ לבית המדרש באותה תקופה, ומי שהתעצל ללכת עד למחשב היה פשוט ניגש לר' שמואל שהיה מדוייק ומהיר הרבה יותר מכל תוכנת מחשב), ובין אם היה זה מישהו שרצה לשאול אם הוא ראה במקרה ספר כזה או אחר. אם פנית אליו – הוא עמד בפניך. הוא היה ממשיך לעמוד עד שהפונה היה הולך לדרכו או עד שהפונה היה מתיישב. לא פעם היה תלמיד מסיים לשאול אותו ומסתובב לפנות לדרכו ואז נזכר שהיתה לו עוד שאלה והיה מסתובב – שוב ר' שמואל היה עומד. ואם זה קרה שוב – אז שוב ר' שמואל היה עומד. ברבות הימים למדנו שכדאי להחזיק לידו כסא פנוי ומי שמבקש לשאול אותו שאלה היה פשוט ניגש ומתיישב בכסא הפנוי שלידו. במידה והכסא הפנוי הוזז, היה התלמיד סוחב איתו כסא ריק מאחד השלחנות הסמוכים ומגיע עם הכסא – גם אם היה זה שאלה של כן ולא.
ברבות הימים שאלתי את עצמי – מדוע עשה זאת? בסופו של דבר קשה להגיד שזה עודד אותנו לפנות אליו, כשאנו הרגשנו בפועל כיצד אנחנו מטריחים אותו לעמוד. שנים אחר כך, כשהרגשתי שאני מתחיל להיכנס לעולם הרבנות הייתי גם כן משתדל לעמוד בפני אנשים שהיו ניגשים אלי - לא פעם אנשים הסתכלו עלי בצורה משונה ושאלו אותי: "למה אתה עומד?". ההסבר להתנהגותו של ר' שמואל היה כנראה שהיה חשוב לו להראות לנו שהוא מכבד אותנו כי אנחנו לומדים תורה. פשוט כך. התנהגות זו ראינו אצלו גם במקרים אחרים. הוא חינך את ילדיו לכבד תלמידים מהישיבה כאילו היו רבנים חשובים. כשחושבים על זה במרחק של שנים זה נשמע מגוחך. מאז פטירתו של ר' שמואל, כמעט אף אחד מאיתנו התלמידים לא זכה להכיר ולעמוד במחיצתו של אדם שהיה מלא וגדוש כל כך בתורה כמוהו, ויחד עם זאת אף אחד מרבותינו האחרים לא התייחס אלינו בצורה כזו (ודי בצדק).
חשוב להדגיש שר' שמואל לא עשה שום דבר רק בגלל שהוא חשב שזה יועיל לחינוך שלנו. הוא עשה רק דברים שהוא האמין שהם אמיתיים ונכונים בעצמם. לא היה לו ספק שאם הדבר אמיתי אז זה יועיל גם לחינוך הילדים והתלמידים. על ידי קימתו בפנינו ר' שמואל נטע בנו את הידיעה שמי שלומד תורה הופך להיות משהו אחר - חשוב יותר, מכובד יותר.

- 11 שנה לפטירת מורנו הגאון ר' שמואל גרינפלד זצ"ל
- 12 שנה לפטירת מורנו הגאון ר' שמואל גרינפלד זצ"ל

"והוי מתאבק בעפר רגליהם"

"יהי ביתך בית ועד לחכמים"
הנה ע"י הספרים אשר בבתינו, בתינו הוא בית ועד לחכמים אלה. הוזהרנו ג"כ וניתן לנו רשות להתאבק וללחום בדברים ולתרץ קושייתם ולא לישא פני איש רק לאהוב האמת. אבל עכ"ז יזהר בנפשו מלדבר בגאוה ובגודל לבב כאשר מצא מקום לחלוק וידמה כי גדול הוא כרבו או כמחבר הספר אשר הוא משיג עליו וידע בלבבו כי כמה פעמים לא יבין דבריו וכוונתו. ולכן יהיה אך בענווה יתירה, באמרו: אם איני כדאי אך תורה היא וכו'. וז"ש "הוי מתאבק" כנ"ל [=שיש להאבק, מלשון מאבק] אך בתנאי "בעפר רגליהם" ר"ל בענווה והכנעה לדון לפניהם בקרקע.
(מתוך: רוח חיים, ר' חיים מוולוז'ין, פרקי אבות פרק א משנה ד)

"בקרבי אקדש"

נושא שעלה בשיעורים שלי בשבוע האחרון:

מיד אחרי מיתת נדב ואביהוא אומר משה לאהרן:
הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד.

רש"י מסביר את דברי משה כך עפ"י חז"ל:
היכן דיבר? "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי", אל תקרי 'בכבודי' אלא 'במכובדי'. אמר לו משה לאהרן: אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך. עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך.

הרושם שעולה מדברי רש"י הוא האמירה שנדב ואביהוא גדולים ממשה ואהרן, אך יש לשאול איך הפסוק מתפרש לפי רש"י - מה פירוש הביטוי "בקרבי אקדש" עפ"י פירוש זה? מה פירוש "שיתקדש הבית במיודעיו... והייתי סבור או בי או בך"?

ההבנה שלי היא שמשה אומר שהקב"ה דורש ולוקח קורבנות כדי לקדש את המשכן - ומשה היה סבור שיהיו אלו משה או אהרון והסתבר שאלו נדב ואביהוא.

האם זו ההבנה היחידה ברש"י?

יריד מוסד הרב קוק תש"ע ועוד יריד

אתמול בצהרי היום הייתי ביריד השנתי של מוסד הרב קוק בירושלים. רכשתי את הספר משנת ראובן, שהוא אוסף פירושי הראשונים על מסכת אבות. החלק הראשון יצא לפני שלוש שנים ורכשתי אותו בזמנו ומאז חכיתי ליציאתו לאור של חלק ב', והשנה שמחתי לראות שהוא יצא ורכשתי אותו, כמובן.
חוץ מזה גם קניתי את הספר "המידות לחקר ההלכה" של הרב עמיאל זצ"ל שיצא לאור זה עתה ע"י מוסד הרב קוק.
עוד ספר חדש שמצאתי בו עניין הוא שיח שאול - שיחות של הג"ר שאול ישראלי על פרשיות השבוע. לא היה לי מספיק זמן כדי לרפרף בספר אז אינני יכול לומר יותר מדי עליו. אם מישהו מבין הקוראים הספיק לעבור על הספר - אשמח לשמוע רשמים.
כאמור, הגעתי ליריד בצהרי היום והייתי בטוח שיהיה יחסית ריק, אך טעיתי והיו די הרבה אנשים (וקצת נשים גם) שהסתובבו בין ערימות הספרים ורכשו סטים וספרים.
בכניסה ליריד נתן בידי בחור שנראה מרכזניק פלייר ובו היה כתוב:
המכירה - הזדמנות של פעם בשנה
עין איה, מכון הרצי"ה, מכון הלכה ברורה, ספרי הרב אברהם שפירא זצ"ל, ספרי הרב שאול ישראלי זצ"ל ועוד ועוד
אסור לפספס!
המכירה תתקיים ביום ג' כ"ב ניסן - יום ג' כ"ט ניסן בישיבת מרכז הרב

לא היה לי זמן לסור ולראות מה מוכרים ביריד הזה בישיבת מרכז הרב, כך שאינני יכול דווח. אך אני יכול לבוא בתלונה כלפי המארגנים שגם לא עשו מספיק כדי להביא אותי אליהם. המודעה היתה מעוצבת בצורה מאד פשוטה, לא צויין בה בכלל אם יש שם הנחות או מחירים מיוחדים (הבחור המרכזניק אמר לי שהספרים יותר זולים מבכל השנה). לא היה מזיק אם באותו עמוד או בצד השני של העמוד היו מדפיסים רשימה, לפחות חלקית, של הספרים הנמכרים ומחיריהם. במקום זה היה איור שנראה בדיוק כמו ערימת הספרים המונחים בפינת הסלון בביתי ומזכירים לי שאני צריך לבלות פחות זמן על המחשב ויותר זמן בקריאתם.
אם יריד מוסד הרב קוק מצליח למשוך אליו כל כך הרבה אנשים כל שנה, למה שלא יתאגדו מספר ישיבות ויקימו יריד נוסף בישיבת מרכז הרב או בכל מקום אחר ובו יהיה אפשר לקנות ספרי מבתי המדרש הציוניים ואם אפשר גם בהנחות משמעותיות.

עוד על עקירת יישובים ודמוקרטיה

לפני זמן מה כתבתי את הדברים הבאים:
אני מזמין כל אדם לעשות סקר בין המתיישבים בשאלה: במידה וידוע ללא צל של ספק שרוב העם היהודי היושב בציון מתנגד להוספת יישובים נוספים, האם בכל זאת יש לבנות יישובים נוספים?טענתי היא, שיהיה רוב מוחץ בקרב המתיישבים שיאמרו שאין ללכת כנגד דעת רוב העם.

בזמנו, כשהתפרסמו הדברים מספר אנשים פנו אלי ואמרו לי שאני טועה ושאינני מבין את הלך הרוחות בציבור שלנו (משום מה אותם אנשים העדיפו לא לפרסם את דבריהם בתיבת התגובות ורק פנו אלי אישית).

הבוקר התפרסמו הדברים הבאים מפי הרב אליקים לבנון, ראש ישיבת אלון מורה, שדיבר בכנס רמלה (קישור):
בהקשר זה הבהיר הרב לבנון כי לתוצאות משאל עם – בניגוד להחלטות כנסת וממשלה - יש בעיניו תוקף הלכתי, ולפיכך אם הציבור יגלה את דעתו בדרך זו בעד פינוי יישובים ביהודה ושומרון, הוא וחבריו הרבנים יקראו לתושבים להתפנות מבתיהם ולא להתנגד למהלך.

I rest my case

יצא לאור: המעיין ניסן תש"ע

בתוכן:
מכתב לרגל קבלת רב לקהילה מאת הגאון הרוגוצ'ובר / הרב אורי רדמן
בענין סוריא וכיבוש יחיד, קדושה ראשונה וקדושה שניה / הרב יחזקאל יעקבסון
בענין נוסח תפילת היוצא מבית המדרש / י"ק; הרב יצחק רצאבי
שבע הערות מקדימות ללימוד חכמת הטבע / ד"ר שמעון בולג
דיני עגונות בפסיקתו של מרן הבית יוסף – עיקרון מול הלכה למעשה /הרב אריה כץ - המחבר מוכיח שמרן הבית יוסף נטה להקל יותר בפסיקת הלכה למעשה בדינים החמורים של עגונות מאשר בפסיקה ה"תאורטית" בשלחן הערוך.
ביאור השבועה שלא יעלו בחומה "ביד חזקה" / הרב אברהם ווייס
הפולמוס אודות כשרותו של דג החרב / הרב ד"ר ארי צבי זיבוטפסקי
זכרונות מליל הסדר תש"ה במחנה ברגן בלזן / יוסף וייס ז"ל; ר' יונה עמנואל זצ"ל

תגובות והערות
תגובה לדברי פרופ' לב ז"ל על הספר "גידולו של גדול" / הרב יעקב גרשון וייס
תגובה לתגובה מאת מחבר "גידולו של גדול" / הרב נתן קמנצקי - חובה! שמעתי את הרב נתן קמנצקי לפחות פעם אחת מדבר על פרשיית ספרו וקראתי אי אלו דברים שהוא ואחרים כתבו על הפרשה ובכל זאת נהנתי מאד מהדברים שהוא כתב כאן.
לא נעלמה מר"ד פארדו הגמרא! / הרב עמיחי כנרתי
תגובה בענין גנב הבא במחתרת / הרב זלמן נחמיה גולדברג
לימוד זכות וחובה בשיטות הרמב"ם והרמב"ן על 'מלכות' החשמונאים / הרב ד"ר ארי יצחק שבט - הערות אקטואליות למועדי חודש אייר על כינון מדינה שלא עפ"י ההלכה בהמשך לדברי הרב יואל קטן בגליון הקודם.
חציו של קונטרס השמיטה של הנצי"ב אינו שלו / איתם הנקין - ר' איתם לא נח לרגע ממחקר ומכתיבה ואנחנו נהנים מפרי יגיעו.
נתקבלו במערכת / הרב יואל קטן - בתוך הסקירה הארוכה על מכלול רחב של ספרים וכתבי עת, הרב קטן עומד על מספר מאמרים העוסקים בנושאי הלכה ורפואה הקרובים לליבו. בתוך דבריו הוא מצטט את הג"ר אביגדור נבנצאל:
ברור לו שבעלת הביצית היא האם, שהרי "הגע בעצמך, אם יקחו מזרע כלב וכלבה וישתילו בפונדקאית ישראלית ותלד כלבלב, האם ימולו אותו לשמונה ויגידו 'ותגל האם בפרי בטנה'"?

לסיום, עלינו גם להכיר טובה לאנשי "המעיין" שהפעם העלו את הגרסא המקוונת סמוך ונראה למועד יציאתו לאור ולא המתינו כבגליונות הקודמים יותר מחודש בין ההוצאה לאור לבין ההעלאה לרשת.

כמה הערות בענייני אוכל בפסח

1. ההערה הזאת מן הסתם תיגע בעצבים רגישים בקרב אלו מכם שלא אוכלים קטניות כלל, אך בשם אוכלי הקטניות אני פונה ליצרני ומשווקי המזון למצוא פתרון לדגני בוקר שאינם מכילים רק סוכר. למה אי אפשר למצוא לפסח פצפוצי אורז או קורנפלקס כשרים לפסח? ישנה חברה, כמדומני בשם B&D העומדת תחת השגחת רבנות מעלה אדומים המייצרת פצפוצי אורז שרכיביה הם: אורז, וכך גם קורנפלקס שהרכיבים הם: תירס. אך משום מה מוצרים אלו אינם מסומנים ככשרים לפסח. בשנתיים האחרונות חברת תלמה מכרה קורנפלקס שאינו מכיל חיטה, אך השנה לא מצאתי באף אחת מרשתות השיווק באזור שלי מוצר כזה.
2. נעיר משהו גם בעניין קטניות, על אף שאני כבר כמה שנים מחזיק בדעה שכל האיסור על קטניות נועד רק כדי שיהיה לאשכנזים על מה לדבר בחודש שבין פורים לפסח. במהלך השנה האחרונה ארגון רבני צוהר הוציאו הודעה לעיתונות שמהשנה רק מה שמכיל לפתית או שמן קנולה לא יסומן ככשר לפסח לאוכלי קטניות בלבד, אלא יסומן כמכיל לפתית/קנולה. בפועל מוצרים רבים המכילים לפתית/קנולה עדיין נשאו את הכיתוב "לאוכלי קטניות". על בקבוק השמן קנולה שקניתי היה רשום "לאוכלי קטניות לפי המנהג בלפתית" - כמה אשכנזים יכולים להסביר מה המשפט הזה אומר? זה היה רבנות חיפה, אגב.
3. הרבנות הראשית, בצעד שעורר קצת ביקורת בתקשורת הכללית, חייבה יצרני מזון המשווקים אוכל הדומה לחמץ לשנות את צורת המוצר כדי לקבל כשרות לפסח. אני נתקלתי בשינוי הזה רק בעוגות הבית של אוסם ועלית שהיו מרובעות ועגולות בהתאמה. אני מבין שמה שעומד בבסיס ההחלטה של הרבנות זה הרצון למנוע מעמך בית ישראל לטעות ולאכול/לקנות בטעות עוגת חמץ בחושבם שמדובר בעוגה כשרה לפסח. עם זאת, חייבים לציין שבבתים של כל אחד מאיתנו מכינים עוגות לפסח שצורתם שווה לעוגות של חמץ, כך שבעיני זה קצת מוגזם לבוא בתביעה כזו לייצרנים. תובנה זו התגבשה אצלי כשצדה את עיני בסופרמרקט עוגת שוקולד-צ'יפס בצורת "עוגה אנגלית" של יצרנית לא מוכרת שהיה כתוב עליה כך: "כשר לפסח - העוגה מכילה מחיצה בהתאם להוראות הרבנות הראשית". זה לא טעות כתיב - מחיצה!
עדכון: והנה תמונות מאותה עוגה מופלאה.
4. לשנים הבאות כדאי לזכור - כל תבשיל או מאפה המבוסס על מצה שבמשך השנה אין סיכוי שהייתם חושבים לאכול אותה היא כנראה לא ממש טעימה וחבל להשקיע יותר מדי זמן בהכנתה.

תרבחו ותסעדו!