אור החיים לפרשת אמור

על הפסוק המופיע בתחילת פרשת המקלל: "ויצא בן אשה ישראלית" דן האור החיים, כמו יתר מפרשי התורה, בביטוי "ויצא". כך הוא מסביר:
אמר 'ויצא' על דרך אומרם ז"ל בפסוק 'ויצא העגל הזה' שיצא בלא כוונת הפועל, כמו כן כאן לא שנתכוונה האשה הישראלית למעשה הכיעור, אלא בלא מתכוין לדבר איסור יצא הנגע, כאומרם ז"ל שהעמיד המצרי הבעל לעבודתו וחזר לבית ועשה מעשה והאשה חשבה כי בעלה היה ויצא נגע זה.

דבריו הם מפתיעים. היה מקום לצפות ולומר שכיוון שאשתו זנתה עם מצרי בה לא בן כזה. אך האור החיים פותר את האם מכל אחריות ותולה את מעשיו של האדם בעצמו ואולי גם בדם המצרי שזרם בעורקיו.

מדוע ראה האור החיים לנכון לפרש כך וללמד זכות על האשה?

אני חושב שאפשר להציע שתי אפשרויות:
- הרצון לומר שבנות ישראל שמרו על טהרת גופן. הרי בזכות צדקותן של הנשים נגאלו בני ישראל ממצרים - יש בהחלט עניין להראות כיצד עם ישראל שמר על מרחק מהעם המצרי.
- הטלת האחריות על מעשי האדם על כתפיו. אדם איננו יכול לבוא ולהטיל את האשמה על מעשיו על כתפי הוריו, עליו לדעת שהוא נושא בכל האחריות.